יחידה זו עוסקת ביחסים בין אחים ובשנאת ואהבת חינם.
ציוד: בריסטולים חורים, מקלות ארטיק, דבק ומספריים
בעקבות חורבן בית המקדש הראשון נקבעו ארבעה תאריכים שמטרתם הייתה לציין את חורבן ירושלים:
עשרה בטבת נקבע על חורבן בית המקדש הראשון. אבל כיוון שהוא חלק מצומות החורבן, הרי שזו הזדמנות להזכיר ולדבר גם על חורבן בית המקדש השני, שעל פי חכמים נחרב בשל שנאת חינם.
נעשה סקר בכיתה:
אגדת האחים (בנספחים)- אגדה על אחים בעלי שדה משותף שהתאמצו מאוד כדי לעשות טוב אחד לשני בלי ידיעת כל אח. (ניתן להקרין או להקריא)
ספרו זה לזה על מקרה שזכור לכם של התחשוב באח או אחות או באדם קרוב אחר.
" מִ קְדָּש ׁשֵׁנִי, ׁשֶׁהָּיּו עֹוסְקין בְתֹורָּה ובְמִצְות וגְמִילּות חֲסָּדִים, מִפְנֵׁי מָּה חָּרַב? מִפְנֵׁי ׁשֶׁהָּיְתָּה בֹו שִנְאַת חִנָּם!"
(תלמוד בבלי, מסכת יומא, ט, ב)
הציגו בעזרת היצירה שלכם משהו אחד שלמדתם מהשיעור.
חֶלְקַת שָׂדֶה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם. חֶלְקָהּ קְטַנָּה, שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּדֶת בִּידֵי שְׁנֵי אַחִים עוֹבְדֵי-אֲדָמָה. הָאָח הַבְּכוֹר הָיָה נָשׂוּי וְאָב לִילָדִים שְׁלוֹשָׁה. וְהַצָּעִיר רַוָּק, לְלֹא אִשָּׁה. כָּל הַשָּׁנָה עָבְדוּ שְׁנֵיהֶם קָשֶׁה בַּשָּׂדֶה. יַחַד חָרְשׁוּ וְיַחַד זַרְעוֹ. וְהִנֵּה הִגִּיעַ זְמַן הַקָּצִיר, הָאַחִים קָצְרוּ אֶת הַחִטָּה וְחִלְּקוּ אוֹתָהּ לִשְׁנֵי חֲלָקִים שָׁוִים: חֵלֶק אֶחָד לָאָח הַבְּכוֹר, וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי לָאָח הַצָּעִיר.
בַּלַּיְלָה לֹא הִצְלִיחַ הָאָח הַצָּעִיר לְהֵרָדֵם. הוּא חָשַׁב בְּלִבּוֹ: לִי אֵין אִשָּׁה וְאֵין לִי יְלָדִים. לְאָח שֶׁלִּי מַגִּיעַ חֵלֶק גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַתְּבוּאָה! קָם הָאָח הַצָּעִיר מִן הַמִּטָּה וְיָצָא לִשְׂדֵה. הוּא לָקַח תְּבוּאָה מִן הָעֲרֵמָה שֶׁלּוֹ – וְהֶעֱבִיר אוֹתָהּ לַעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו הַבְּכוֹר.
גַּם הָאָח הַבְּכוֹר לֹא יָכוֹל הָיָה לְהֵרָדֵם בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, הוּא חָשַׁב: לִי יֵשׁ אִשָּׁה וִילָדִים, אַךְ אָחִי הוּא עֲרִירִי. אֵין לוֹ שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד הַחִטָּה. לִי יֵשׁ יְלָדִים, אַךְ מִי יַעֲזֹר לוֹֹ בְּזִקְנָתוֹ? דָרוּשׁ לוֹֹ כֶּסֶף, לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ, וְגַם לִמְצֹא לוֹֹ אִשָּׁה כִּלְבָבוֹ. מַגִּיעַ לוֹ חֵלֶק גָּדוֹל יוֹתֵר! קָם הָאָח הַבְּכוֹר מִמִּטָּתוֹ וְיָצָא לַשָּׂדֶה, הוּא לָקַח תְּבוּאָה מֵהָעֲרֵמָה שֶׁלּוֹ וְהֶעֱבִיר אוֹתָהּ לַעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו הַצָּעִיר.
בַּבֹּקֶר קָמוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְיָצְאוּ לִשְׂדֵה, והנה, שְׁתֵּי הָעֲרֵמוֹת שָׁווֹת! הִתְפַּלְּאוּ מְאוֹד הָאַחִים – אַךְ לֹא אָמְרוּ דָּבָר. בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי שׁוּב יָצְאוּ הָאַחִים לַשָּׂדֶה. כָּל אֶחָד מֵהֶם הֶעֱבִיר תְּבוּאָה מֵהָעֲרֵמָה שֶׁלּוֹ לַעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו. אַךְ בַּבֹּקֶר שׁוּב הָיוּ שְׁתֵּי הָעֲרֵמוֹת שָׁווֹת, וְכָךְ הָיָה גַּם בַּלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי. בַּלַּיְלָה הָרְבִיעִי הֶחֱלִיט כָּל אֶחָד מֵהֶם: אֵצֵא לִשְׂדֵה וְאֶרְאֶה מָה קוֹרֶה לַעֲרֵמוֹת הַחִטָּה! מַדּוּעַ הֵן שָׁווֹת בַּבֹּקֶר?
קָמוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְיָצְאוּ לִשְׂדֵה. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ – הֵם נִפְגְּשׁוּ. בְּרֶגַע זֶה הֵבִינוּ הָאַחִים אֶת הַסּוֹד… הִתְחַבְּקוּ הָאַחִים וְהִתְנַשְּׁקוּ.
הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת: בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הֵם נִפְגְּשׁוּ בָּחַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לִבְנוֹת אֶת בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ.
(סיפור עממי)