סיפורי חכמים במעגל השנה. כיתה: א

קריאת כיוון

הסבר: ההצעה לשיעור זה בחודש טבת סביב עשירי בטבת יום תחילת המצור על ירושלים. הפעם בחרנו לעסוק באהבה לירושלים וברצון של העם לתת למען המקדש. באותה התקופה. דרך עיון בסיפורו של ר' חנינא בן דוסא.
כפעילות מקדימה לשיעור נבקש מהילדים לצאת לחצר ולהביא אבן קטנה (המורה יכולה להביא עוד) כל ילד יקשט את האבן שלו בצבעי גואש/ארט ליין.

ציוד נדרש:
כלי כתיבה, פתקי "מילה טובה", עדשים/ סוכריות/שוקולד צ'יפס, האבן הצבועה.

הרחבה למורה:

רבי חנינא בן דוסא חי בתקופה לפני ואחרי חורבן בית המקדש. נודע בצדקותו, באמונתו ובכוח התפילה שלו. גדולי החכמים פנו אליו וביקשו שיתפלל עבורם, אך לצד זו לא ראו בו חלק מהם. הוא חי בעוני גדול וחווה ניסים רבים בעצמו וגם בני משפחתו. המדרש הבא מביא לפנינו את אחד ממעשי הניסים שחווה.

מהלך השיעור

✨ פתיחה: 

כל התלמידים מסתובבים בכתה לצלילי השיר: אהבת חינם  בכל פעם שהשיר יעצור נתן לחבר/ה פתק עם מילה טובה, סוכריה, או את האבן.

לאחר המשחק נשאל: איך אנחנו מרגישים לאחר ששימחנו את חבר/ה? ששימחו אותנו?

📖 לימוד 

מקור:
ר' חנינה והאבן

"מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁרָאָה בְּנֵי עִירוֹ מַעֲלִין נְדָרִים וּנְדָבוֹת לִירוּשָׁלַיִם, אָמַר הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם נְדָרִים וּנְדָבוֹת וַאֲנִי אֵינִי מַעֲלֶה דָּבָר, מֶה עָשָׂה, יָצָא לְמִדְבָּרָהּ שֶׁל עִירוֹ וְרָאָה שָׁם אֶבֶן אַחַת, וְשִׁבְּבָהּ וְסִתְּתָהּ וּמֵרְקָהּ, וְאָמַר הֲרֵי עָלַי לְהַעֲלוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם, בִּקֵּשׁ לִשְׂכֹּר לוֹ פּוֹעֲלִים, נִזְדַּמְּנוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם, אָמַר לָהֶן מַעֲלִין לִי אַתֶּם אֶבֶן זוֹ לִירוּשָׁלַיִם, אָמְרוּ לוֹ תֵּן לָנוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים אוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם, בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם וְלֹא נִמְצָא בְּיָדוֹ דָּבָר לְשָׁעָה, הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם, זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם, אָמַר לָהֶם אַתֶּם מַעֲלִין לִי אֶבֶן זוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֵּן לָנוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִין לְךָ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלַיִם, וּבִלְבַד שֶׁתִּתֵּן יָדְךָ וְאֶצְבָּעֲךָ עִמָּנוּ, נָתַן יָדוֹ וְאֶצְבָּעוֹ עִמָּהֶם וְנִמְצְאוּ עוֹמְדִים בִּירוּשָׁלַיִם, בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָן וְלֹא מְצָאָן, נִכְנַס לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאַל בִּשְׁבִילָם, אָמְרוּ לוֹ דּוֹמֶה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הֶעֱלוּ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלַיִם…."

(קהלת רבה א׳:א׳)

עיבוד:
רַבִּי חֲנִינָא, רָאָה שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מַעֲלִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת לִירוּשָׁלַיִם אָמַר ר' חֲנִינָא: כֻּלָּם מַעֲלִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת וְרַק אֲנִי אֵינֶנִּי מַעֲלֶה דָּבָר?

יָצָא אֶל הַמִּדְבָּר וּמָצָא שָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה. ר' חֲנִינָא נִקָּה וְסִתֵּת אֶת הָאֶבֶן. וְרָצָה לְהַעֲלוֹת אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם, אַךְ אֵיךְ יַעֲשֶׂה זֹאת הָאֶבֶן כְּבֵדָה וּגְדוֹלָה?

לְפֶתַע פָּגַשׁ חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, ר' חֲנִינָא בִּקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיַּעֲלוּ אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם.

"תְּמוּרַת חֲמִשָּׁה סְלָעִים אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים, נַעֲשֶׂה זֹאת" אַךְ לֵר' חֲנִינָא לֹא הָיָה מַסְפִּיק כֶּסֶף לְשַׁלֵּם לָהֶם.

אָז, הוֹפִיעוּ חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם, בִּקֵּשׁ מֵהֶם ר' חֲנִינָא שֶׁיַּעֲלוּ אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם.

אָמְרוּ לוֹ הַמַּלְאָכִים: "אִם תִּתֵּן לָנוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְתַעֲזֹר לָנוּ בְּעַצְמְךָ נַעֲלֶה לְךָ אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם."

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ ר' חֲנִינָא וְהַמַּלְאָכִים לִירוּשָׁלַיִם, בִּקֵּשׁ ר' חֲנִינָא לְשַׁלֵּם לָהֶם, אַךְ הֵם נֶעֶלְמוּ.

נִכְנַס ר' חֲנִינָא לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית, הֵיכָן שֶׁיָּשְׁבוּ הַחֲכָמִים וְהַסַּנְהֶדְרִין וְשָׁאַל עֲלֵיהֶם.

אָמְרוּ לוֹ: מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הָיוּ אֵלּוּ שֶׁהֶעֱלוּ אֶת הָאֶבֶן לִירוּשָׁלַיִם.

תרגום: נְדָרִים וּנְדָבוֹת- קורבנות אותם התחייב אדם להעלות למקדש
סְלָעִים- סלע- שם של מטבע עתיק.

💬קריאה יחפה:

• שאלה 1- מָהֵן הַסִּבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם?
• שאלה 2- עַל מָה הִתְאַמְּצוּ לִשְׁמֹר עִם יִשְׂרָאֵל?
• שאלה 3- מִלְּבַד שְׁמִירָה עַל שְׂפַת עַמָּם נִמְנְעוּ עִם יִשְׂרָאֵל מִלְּדַבֵּר רַע אִישׁ עַל חֲבֵרוֹ, מַדּוּעַ זֶה חָשׁוּב כָּל כָּךְ?

 💬ריבוי קולות ורלוונטיות:

• מָה לְדַעְתָּם חָשׁ ר' חֲנִינָא בִּתְחִלַּת הַסִּפּוּר וּמָה חָשׁ בַּסּוֹף

• כֵּיצַד אַתֶּם מַרְגִּישָׁם כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מַעֲנִיקִים מַתָּנָה לְמִישֶׁהוּ

• חשְׁבוּ עַל דָּבָר שֶׁנְּתַתֶּם פַּעַם כֵּיצַד חַשְׁתֶּם?

🎒 פעילות

• מחייה השפה אליעזר בן יהודה:

נשמיע בכתה את השיר שכתב ירון לונדון: אליעזר בן יהודה בביצוע מתי כספי
(ניתן להקרין את המילים)
אליעזר בן יהודה נולד בוילנה , בבית חרדי חסידי. כאשר עלה לארץ התגורר בעיר העתיקה בירושלים והתמסר להחייאת השפה העברית.
שעד אז הייתה שפת ספר ותפילה בלבד. הוא ערך מילון, ובו התאים את השפה לתקופה וחידש מילים, וכן הוציא עיתון בעברית ונאבק להפיכת השפה העברית לשפת ההוראה והדיבור. לאליעזר קמו מתנגדים שחשבו שהעברית היא שפת קודש ולכן אסור לדבר בה ביום יום. אך גם שטענו שהיא שפה מיושנת.
בזכות התמדתו הרבה והשפעתו השפה העברית שבה לתחייה והיום מדוברת בארץ.

נשאל:

• מָה אֶפְשָׁר לִלְמֹד עַל אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה מֵהַשִּׁיר?
• אֵלּוּ תְּכוּנוֹת נִדְרְשׁוּ לוֹ כְּדֵי לְהַצְלִיחַ לְמַמֵּשׁ אֶת חֲזוֹנוֹ?
• אִם הֱיִיתֶם יְכוֹלִים לִפְגֹּשׁ אֶת אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה מָה הֱיִיתֶם מְסַפְּרִים לוֹ עַל הַשָּׂפָה הָעִבְרִית הַיּוֹם?

📝 עיבוד וסיכום:

• דף עבודה מצורף בנספח:  השלמת משפטים
• משימת ציור: צַיְּרוּ תְּמוּנָה מִתּוֹךְ הַסִּפּוּר

טקסט מרכזי

מקור:

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע … לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית יד, יג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן (שמות ה, ג): וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ב): דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ…
ויקרא רבה ל״ב

עיבוד:
רַב הוּנָא אָמַר, בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא: בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם:

 שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם,

 וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם,

 וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרַע…

 לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, כְּלוֹמַר, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן – הָיוּ, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן – נִשְׁאֲרוּ. וְלֹא הָיוּ קוֹרְאִים לִרְאוּבֵן – רוּפוּס וּלְשִׁמְעוֹן – לֻלְיָנִי וּלְבִנְיָמִין – אָלֶכְּסַנְדֶּר…

דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם…"
(משנה סנהדרין פרק ד' משנה ה')