בשנים עברו התייחסנו ביחידת לימוד זאת לנושא רשות הרבים ורשות היחיד והבנו שלאדם יש אחריות רבה על רשות הרבים כי סביבתו הפרטית יכולה להשתנות אך רשות הרבים תמיד תישאר גם שלו.
בשיעור זה נבחן את יחסי הגומלין בין הרשויות ואת אחריות האדם לשמירה על הסובב אותו
רשות הרבים- שטח ציבורי שאין עליו בעלות פרטית והוא עומד לשימוש כלל
הציבור. לדוגמא חורשה, חוף ים.
רשות היחיד- שטח פרטי השייך לאדם מסוים או לקבוצה, כמו בית פרטי או מחסן.
מהו הגבול בין רשות היחיד לרשות הרבים? אילו חפצים שייכים לרשות היחיד
ואלו לרשות הרבים? האם כל חפץ המוצב ברשות הרבים שייך לכולם?
נחלק לילדים את כרטיסיות החפצים (נספחים במצגת). נבקש מהתלמידים למיין את הכרטיסיות שלהם לפי "רשות הרבים" ו"רשות היחיד"
• נוסיף כותרת חדשה "הרחוב שלי" ונשאל אלו מבין החפצים שייכים לרחוב שלהם? האם רק חפצים ששייכים לרשות הרבים? האם יש חפצים מטבלת רשות היחיד שניתן להציב גם כן ברחוב? (אפשר לחזור ולשאול שאלה דומה על "הכיתה שלנו" ולהתייחס לחפצים הרלוונטיים)
• שוחחו ביניכם על האפשרויות השונות, נסו להגיע לסכמה בנוגע להצבת החפצים.
• האם יש חפצים פרטיים שנמצאים ברשות הרבים? – למשל כסאות של דוכן
הפלאפל המונחים ברחוב, הרכב שלנו שחונה בחנייה הציבורית?
נקרא את המדרש:
תָּנֵי רַ בִּי שִּמְעֹון בַר יֹוחָּאי,
מָּשָּל לִּבְנֵי אדָּם שֶׁהָּיּו יֹושְבִּין בִּסְפִּינָּה. נָּטַל אֶׁחָּד מֵהֶׁן מַקְדֵחַ וְהִּתְחִּיל קֹודֵחַ תַחְתָּיו,
אמְרּו לֹו חֲבֵרָּיו: מַה אתָּה יֹושֵב וְעֹושֶׁה?
אמַר לָּהֶׁם: מָּה אִּכְפַת לָּכֶׁם? ל ֹא תַחְתִּי אֲנִּי קֹודֵחַ !
אמְרּו לֹו: שֶׁהַמַיִּם עֹולִּין ּומְצִּיפִּין עָּלֵינּו אֶׁת הַסְפִּינָּה!
ויקרא רבה ד'
ניתן גם להאזין לסיפור בגרסה אחרת: חור בספינה – ספריית פיג'מה
נכתוב אמנה כיתתית:
• נעלה מספר כללי התנהלות שיכולים לעזור לשמור על שלמות כיתתנו
• נחשוב אלו דברים שמתרחשים בכיתה מדי יום מחבלים בשלמות הספינה
• נגבש עד 4 כללים כיתתיים נכתוב אותם על לוח בכיתה
• אם מישהו מפר את הכלל, נזכיר לו בחיוך שעוד רגע יהיה חור בספינה, לחילופין נמציא סימן מוסכם של יהיה "חור בספינה" כדי להזכיר לשמור על הכללים
כאמור ישנם חפצים פרטיים שנמצאים במרחב הציבורי- ברשות
הרבים. (הרכב הוא רכוש פרטי אך נמצא ברשות הרבים, מכונת המסטיקים
שייכת לבעל החנות, אך נמצאת ברחוב ברשות הרבים.)
נשאל:
• ביה"ס הוא רשות הרבים או רשות היחיד – תלמידיו, צוות המורים?
• מה יקרה אם נחבל בדברים ברשות הרבים "נקדח בספינה" שתחתנו כמו השלכת פסולת, פגיעה בתמרורים ועוד…
• מי קובע את היחס לחפצים/ ציוד הפרטיים שנמצאים ברשות הרבים
א לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ. ב וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא יְדַעְתּוֹ–וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. ג וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר-תֹּאבַד מִמֶּנּוּ, וּמְצָאתָהּ: לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם.
לשון התורה:
שיו – השה (כבש או עז צעיר) שלו
נדחים – נטוש, אבוד
נבין את הציווי ונענה על השאלות במחברת:
• נסו להסביר את הפסוקים בשפתכם, מיהו 'אחיך' המופיע בפסוקים?
• היכן אנו מוצאים את הרכוש עליו מסופר בפסוקים?
• מה קורה אם אנחנו לא יודעים למי להשיב את הרכוש האבוד? היכן אנו שומרים את הרכוש האבוד? כיצד מכונה המצווה שעולה מפסוקים אלו?
• ע"פ הפסוקים מה אסור לנו לעשות?
• באיזה אופן ההתנהגות שמוצעת בפסוקים מסייעת לנו בשמירה על הסביבה שלנו?
• תנו דוגמאות למקרים דומים מחיי היומיום שלכם
נחלק את הכתה לשלוש קבוצות כל קבוצה תקבל מקרה כאן או בנספחים תציג אותו ותפתור את 'הדילמה' בשיח בין חברי הקבוצה.
התורה בספר דברים פרק כ"ב התמודדה עם מקרים דומים נקרא את הפסוקים הבאים:
לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ, נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָקֵם תָּקִים, עִמּוֹ. (דברים כב ד)
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ. (דברים כב ח
התורה נותנת דוגמאות לאחריות הפרט לסביבה מתוך העולם של העת ההיא- העת העתיקה. היום אין לנו שור ולא חמור. מה כן יש לנו?
נחשוב בקבוצות על אירועים שמתרחשים בהפסקה ליחיד- ואנו יכולים
וצריכים "לא להתעלם" מהם.
ננסח כללים ברוח הפסוקים שלמדנו, נכין שלטים ונתלה אותם בחצר
דוגמאות להמחשה המשימה:
• לא תראה את חברך נופל במשחק והתעלמת ממנו- הושט לו יד ועזור לו לגשת
לשתות או לנוח!
• לא תראה את קלמרו של חברך מתפזר על הרצפה והתעלמת ממנו- אסוף
תאסוף עמו
רשות היחיד ורשות הרבים הן רשויות נפרדות אך לעיתים הן נפגשות
ומקיימות יחסי גומלין. על האדם להיות ערני לסביבתו גם בתחום רשותו וגם בתחום של רשות הרבים. על מנת שנוכל לקיים חיים שיש בהם אחריות וכבוד כלפי הפרט כלפי האחר וכלפי הסביבה.