תכנית ספירלית לעשרה בטבת. כיתה: ג'

קריאת כיוון

ביחידה זו נלמד שני מקורות מספרות חז"ל, נעקוב אחרי גורמי חורבן בבית ראשון ושני.

רקע: בית ראשון חרב על ידי הבבלים ובית שני חרב על ידי הרומאים. חז"ל  בספרותם  לא הסתפקו  בהסברים על האויב מבחוץ שבא והרס את ירושלים. הם ניסו לבחון מהם הגורמים המוסריים בתוך העם שאפשרו לתהליך החורבן להתקיים. בעצם הם סברו שהחורבן הוא תוצר של ריקבון פנימי, עונש על ההשחתה  שהעם השחית  קודם החורבן. גישה זו של התבוננות עצמית מאפשרת לנו לתת משמעות לימי הצום מעבר למנהגי האבלות. חיפוש הסיבות המוסריות מעביר את נקודת הכובד מהצום להיבט המוסרי החברתי, לצורך  לבחון נורמות ערכים ומבנה  שלטון והנהגה, כדי לבנות מבנה חברתי צודק ומוסרי . 

בית ראשון חרב לדעת חז"ל  בגלל חברה פושעת שעברה על שלוש המצוות החשבות ביותר: שפיכות דמים,  גילוי עריות, ועבודה זרה שמשמעותה התנכרות לתרבות היהודית האוטנטית. ירמיהו הנביא שניבא בדור זה דיבר  על בעיית חברתיות  נוספות  כגון -דיכוי חלשים בחברה, עבדות, גזל ושחיתות שלטונית, ציין שהחברה מתמקדת בפולחן ולא במוסר.  חז"ל סברו שהחברה הייתה  רקובה מבפנים, הרוסה שהיא בקושי החזיקה מעמד, לכן  כשבא נבוכדנצר מלך בבל והרס את ירושלים הוא רק סיים את העבודה שאנשים עשו לעצמם.

מהלך השיעור

  ✨ פתיחה:

נסביר שעשרה בטבת הוא חלק מארבעה צומות-עשרה בטבת, יז בתמוז, ט' באב וצום גדליה. כל הצומות קשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני ובעיקר למה שהתרחש סביב החורבן. בשיעור זה נתמקד בתהליך שקרה

נפתח בסרטון המספר על צום גדליה כדי להבין את הרקע לתקופה כאן.

נבקש מהתלמידים לכתוב במחברת תוך כדי צפייה בסרטון אילו סיבות גרמו לחורבן בית המקדש 

📖 לימוד 

חורבן בית ראשון

ירושלים, בבנין הראשון, מפני מה חרבה?

 מפני עבודת זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים שהיו בתוכה.

אבל בבית שני יודעים  אנו  שהיו  לומדים  תורה וזהירים במצוות

 מפני מה גלו?

 מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו

 ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים

              עיבוד מתוספתא, מנחות, פרק י"ג ,בריתא ד

למורה- ניתוח הטקסט..

💬שאלות לדיון

• ניתן להסביר את חורבן הבית במחשבה ראשונה כעניין צבאי ומדיני, מה חז"ל מנסים ללמד אותנו על חורבן הבית? על מי האחריות על המצב?
• מה משותף  לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים ? חישבו על החטאים של עם ישראל הקשורים בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
• איזה בעיות חברתיות ניתן לזהות בארץ באותה תקופה מתוך הלימוד עד כה?

חורבן בית שני

נספר את הסיפור של קמצא ובר קמצא בגרסה מעובדת לילדים מתוך 'סיפורי חכמים' (מצורף בלשונית הטקסט)

💬שאלות לדיון

• לאחר הטעות של המשרת כשבר קמצא חושב שבעל הסעודה רוצה להשלים עמו, ניתן לשאול את הילדים: איך לדעתם יגיב בעל הסעודה ?
• לאחר שבר קמצא מגורש מהבית ותלמידי חכמים ומנהגי ציבור שותקים ניתן לשאול את הילדים: מה דעתם, על מעשה בעל הבית ושתיקת חכמים?

📝 עיבוד וסיכום:

חשוב לשים דגש על כך שעשרה בטבת מציין את ההתחלה של ההידרדות במצב. זה הדגש של הצום הזה- לא רק החורבן שמסמל סוף אלא דווקא להבין את הדברים כשהם מתחילים להתדרדר

משימה: אתם חוזרים אחורה במנהרת הזמן לעשרה בטבת של תחיל המצור ואתם חלק מחברת פרסום שיודעת מה עומד לקרות בעתיד (חורבן בית המקדש וגלות).

הכינו פרסומים (כרזות, סרטונים, שלטי חוצות) המעודדים אנשים לתקן את מעשיהם כדי למנוע את חורבן הבית.

ניתן להוסיף גם פרסומים לימינו אנו של דברים שעלינו לתקן כדי לשפר את המצב שלנו.

טקסט מרכזי

בגלל עלבון ונקמה נשרף בית מקדשנו ונחרבה ירושלים עירנו. איך קרה הדבר?
בזמן שבית-המקדש עוד היה קיים, היו בירושלים הרבה אנשים עשירים שהיו גרים בבתים יפים. פעם ביקש אחד מבעלי הבתים העשירים האלה לעשות סעודה גדולה, כי היה לו יום של שמחה. הזמין העשיר את כל ידידיו וחבריו לבוא אליו, לאכול ולשתות ולשמוח עימו.
ולעשיר היה חבר טוב, שאותו אהב מאוד, ושמו קמצא. אמר העשיר לעבדו:
-לך אל חברי הטוב קמצא והזמן אותו לסעודתי!
העבד לא הקשיב היטב, ולכן לא שמע יפה את שם האיש שעליו להזמינו. הלך העבד אל איש אחר, ששמו היה בר-קמצא, ואמר לו:
-אדוני מבקש, שתבוא לסעודה שהכין!
אולם בר-קמצא לא היה חברו של העשיר. להפך! תמיד רב והתקוטט איתו העשיר ולא אהב אותו כלל.
התפלא בר-קמצא מאוד על ההזמנה וחשב: "מדוע הזמין אותי האיש? הלוא איננו חברים! אולי ברצונו להשלים איתי? אם כן, גם אני לא אכעס עליו עוד ואבוא לסעודתו!"
לבש בר-קמצא את בגדיו היפים, הלך לבית העשיר וישב לו ליד השולחן בין שאר האורחים.
מה טוב היה, לו באמת רצה העשיר להשלים עימו! אבל לא כך היה! כאשר הלך בעל הבית לברך את אורחיו, חיפש ביניהם את ידידו, את קמצא. ואת מי ראה? את בר-קמצא! מיד כעס, רץ אליו וצעק:
-מה אתה עושה פה? הלא אתה שונא אותי. קום מהר וצא מפה!
בר-קמצא התבייש מאוד על שמגרשים אותו בפני כל האורחים. פניו החווירו מרוב בושה וצער, ובקול נמוך ורועד ענה:
-כנראה בטעות הוזמנתי. אבל מאחר שבאתי, תן לי בבקשה לשבת פה, ואני אשלם לך על כל מה שאוכל ואשתה.
צעק בעל הבית עוד יותר.
-לא! אינני מסכים! לך מכאן!
ביקש בר-קמצא מאוד:
-הנח לי רק הפעם. אשלם לך את החצי מכל הסעודה.
-לא! לא! אינני רוצה! עזוב את ביתי מיד!
התחנן לו בר-קמצא:
-רק תרשה לי להישאר כאן עוד מעט. אשלם אפילו את הסעודה כולה!
צעק העשיר:
-אינני רוצה! בשום פנים לא! צא מפה כרגע! – והוא תפס את בר-קמצא בידו, הקים אותו בכוח מן הכסא וגרש אותו מן הבית.
כעס בר-קמצא מאוד מאוד. כל-כך העליב אותו בעל הבית בפני כל האורחים, ואף אחד מהם לא בא לעזרתו ולא ביקש מן העשיר להשאיר אותו!. אפילו שישבו בסעודה תלמידי חכמים ומנהגי ציבור הם לא התערבו למתן תגובת השנאה הגדולה של בעל הבית.   

חשב בר-קמצא: "אתנקם בהם, בכולם! עוד יתחרט בעל הבית הזה, עוד יצטערו כל האורחים שלו! את בתיהם ישרפו באש!" ולא זכר בר-קמצא, שגם הוא יצטער בסוף, כי עם בתיהם של האחרים ייהרס גם ביתו!
מה עשה? הלך למלך של הרומאים, ששלטו אז בארץ-ישראל, ואמר לו:

-אגלה לך סוד, המלך! היהודים שבירושלים מרדו בך! אינם רוצים שתהיה עוד מלך עליהם. רוצים הם במלך אחר!
כעס המלך, שלח צבא רב (חיילים רבים מאוד) והם באו לירושלים, שרפו את בית-המקדש והחריבו את כל העיר

                                    עיבוד הגמרא  של יוכבד סגל  מתוך כה עשו חכמינו