בשיעור זה נעמוד על ערכה של מצוות ביקור חולים, עד כמה היא משמעותית לחולה.
וכיצד מסייעת לו. ועל משמעותה החברתית כמצווה שמחזקת את הייחס לחלש, ואת הערבות ההדדית.
במקור שמובא בדף הסיפא של המדרש אינה מובאת כיון שהיא מורכבת מעט עבור ילדים צעירים והיא: "יָצָא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים."
ר' מדגיש בדבריו עד כמה חשובה וקריטית יכולה להיות מצוות ביקור חולים עבור החולה. שמא אם אין איש יבוא לבקרו הוא עלול למות.
הרחבה למורה:
מצוות ביקור חולים הינה חלק חשוב בתוך המצווה הכללית יותר של גמילות חסדים. התמיכה הרגשית והתמיכה פיזית באדם שחש ברע נחשבות לביקור חולים. והן חשובות מאוד לקיום חברה שיש בה חמלה, צדק ודאגה לזולת. במקורות רבים
מתייחסים חכמים לחשיבות הרבה של מצווה זו. לדוגמא: " אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר: הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרְאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים….. וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים…"(מתוך תפילת שחרית)
כׇּל הַמְבַקֵּר חוֹלֶה, נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּצַעֲרוֹ (מסכת נדרים)
הדוב חולה מאת מרים ילין שטקליס
הדוב חולה, מה עושים חבריו כדי לסייע לו? חשבו על פעם בה הייתם חולים? מה הרגשתם? מה או מי עזר לכם לחוש טוב יותר? האם בכתה שלכם יש מנהג קבוע ביחס לביקור חולים?
מקור:
מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַ' עֲקִיבָא שֶׁחָלָה,
וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְנִכְנַס רַ' עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ;
וּבִשְׁבִיל שֶׁכִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו חָיָה.
אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֶחֱיִיתָנִי!
עיבוד:
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִתַּלְמִידֵי ר' עֲקִיבָא שֶׁחָלָה, וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקֵּר אוֹתוֹ.
וְנִכְנַס ר' עֲקִיבָא לְבַקֵּר אוֹתוֹ. וּבִזְכוּת כָּךְ, שֶׁטִּאְטֵא אֶת חַדְרוֹ הֶחְלִיף לוֹ מַיִם.
אָמַר לוֹ תַּלְמִידוֹ: ר' הֶחְיֵיתָ אוֹתִי!
תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ, עמוד א.
מקור:
מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַ' עֲקִיבָא שֶׁחָלָה,
וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְנִכְנַס רַ' עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ;
וּבִשְׁבִיל שֶׁכִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו חָיָה.
אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֶחֱיִיתָנִי!
יָצָא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
עיבוד:
מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִתַּלְמִידֵי ר' עֲקִיבָא שֶׁחָלָה, וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקֵּר אוֹתוֹ.
וְנִכְנַס ר' עֲקִיבָא לְבַקֵּר אוֹתוֹ. וּבִזְכוּת כָּךְ, שֶׁטִּאְטֵא אֶת חַדְרוֹ הֶחְלִיף לוֹ מַיִם.
אָמַר לוֹ תַּלְמִידוֹ: ר' הֶחְיֵיתָ אוֹתִי!
יָצָא מִשָּׁם ר' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: "כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים."
תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ, עמוד א.