תכנית ספירלית לחנוכה. כיתה: א'

קריאת כיוון

בפעילות זו נכיר את עץ הזית על גווניו- הזית כסמל, התוצרים השונים שניתן להפיק ממנו ותכונות הזית. 

ניתן להכין לפחות את אחד מהתוצרים או לצפות בהכנתו בסרטונים.

מהלך השיעור

הזית הוא עץ ירוק־ עד בעל תוחלת חיים ארוכה )עד מאות שנים(. נוף העץ רחב, הזיתים נחשבים למזון בריא מאד וכן שמן הזית המופק מהם.

📖 לימוד 

נקרא את הסיפור על יוסף והכד הקטן (סיפור עממי)- מצורף בלשונית הטקסט

✨ הזית כסמל

הזית הוא סמל השלום, הוא מופיע בסמל המדינה לצד המנורה וגם בסמלי חיילות צה"ל והמשטרה. 

🎒 יצירה

התלמידים יציירו את ענפי הזית. במידה ויש עץ זית ניתן להביא כמה ענפים ולהדביק סביב ציור שהילדים יכינו המסמל להם שלום.

✨ הכרת תכונות השמן

השמן קל יותר מן המים : ערבוב שמן ומים בכוס. אפשר לשם השוואה לבדוק ערבוב מים עם נוזלים אחרים – חלב, מיץ. 

השמן משמש להדלקת אש הדלקת פתיל בתוך שמן זית.

✨ כבישת זיתים באתר מאקו

טקסט מרכזי

בבית המקדש בירושלים הייתה מנורה שכולה זהב. הייתה זאת מנורת תמיד, מנורת שמן הדולקת יום ולילה.
כוהנים שבבית המקדש היו קונים את השמן למנורה מבעלי מטעי זיתים בגליל. הזיתים שצמחו שם היו הטובים שבזיתים והשמן שלהם היה משובח.
באחד הכפרים שבגליל חי ילד קטן ושמו יוסף. יוסף היה עומד ומתבונן בבני משפחתו מכינים את השמן. את הזיתים הטובים ביותר היו בני משפחתו משאירים בראש העץ, עד שיבשילו היטב בשמש. אחר כך היו באים, נוקפים (חובטים במקל) או מוסקים (קוטפים)  אותם ואוספים אותם לסלים נקיים. את הסלים עם הזיתים שמו על חמורים והובילו לבית הבד.
בבית הבד שמו את הסלים בכלים גדולים ואז היו טוחנים באבן רחיים את הזיתים והשמן הטוב שבתוך הזיתים היה מטפטף לאט־לאט אל תוך הכלים הגדולים והנקיים. את השמן הזך היו יוצקים לתוך כדים גדולים ויפים, סוגרים אותם היטב ומביאים אותם לירושלים לבית המקדש.

יום אחד ביקש יוסף מאביו להשתתף בהכנת השמן. "אתה עדיין קטן", ענה לו  אביו. "כשתגדל תשתתף גם אתה בעשיית השמן".

אבל אני יודע כיצד מכינים את השמן, חשב יוסף, אם לא משתפים אותי אכין שמן בעצמי. יצא יוסף למטע, טיפס עד לראש עץ הזית, מסק מן הזיתים הטובים, הניח אותם במכתש קטן וכתש בעזרת עלי. את הזיתים המרוסקים הניח בתוך פיסת בד וסחט אותה לתוך כד קטן. לבסוף סגר את הכד היטב ושמר עליו.

כאשר יצאו בני משפחתו של יוסף להוביל את הכדים לירושלים, הצטרף אליהם גם יוסף ועימו הכד הקטן. כשהגיעו לבית המקדש הסתיר את כדו מאחורי המנורה היפה ואביו מסר לכוהנים את הכדים הגדולים. מספרים כי לאחר שהיוונים הרסו את בית המקדש ושפכו את כל השמן, בא יהודה המכבי ורצה להדליק את המנורה, אך שמן לא היה. היה זה הכד של יוסף שהתגלגל לרגליו. יהודה יצק מעט מן השמן אל המנורה והדליק אותה. להפתעת כולם היה אור גדול בבית המקדש, אור שדלק שמונה ימים ושמונה לילות.