תכנית ספירלית לעשרה בטבת. כיתה: ו'

קריאת כיוון

מומלץ לפרוש יחידה זו על שני שיעורים לפחות

השימוש בפועל ז.כ.ר, על הטיותיו השונות, מופיע בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה עשרות פעמים, הן כציווי לישראל לזכור אירועים בעברם ולהנציח אותם בחייהם בהווה:

הזיכרון והמסירה מדור לדור מהווים את הנדבכים המרכזיים שעליהם בנויה היהדות, ואף החגים והמועדים היהודים כולם עוסקים בראש ובראשונה בזיכרון מעמד יציאת מצרים וקבלת התורה.

ימי התעניות שנקבעו בתקופת חז"ל לאחר חורבן בית המקדש, כולל יום התענית בו אנו עוסקים במערך זה: עשרה בטבת – היום בו החל המצור על ירושלים, משמרים את זיכרון החורבן ומקבעים אותו לדורי דורות.

לאור העיסוק בימי התעניות כימי זיכרון מסורתיים, לצד ימי זיכרון מודרניים (יום השואה ויום הזיכרון) ננסה לגעת ביחידה זאת בשאלות הבאות:

• האם יש להנציח אירועים היסטוריים בזיכרון הקולקטיבי? אם כן – מדוע ואילו אירועים?
• מהי משמעות הזיכרון הלאומי והיכן הוא נפגש עם הזיכרון האישי?
• האם הזיכרון הלאומי נחוץ בחיינו כעם? האם השפעתו חיובית או שלילית?
• מה תפקיד הזיכרון ביצירת חברה מתוקנת?

בעקבות חורבן בית המקדש הראשון נקבעו ארבעה תאריכים שמטרתם הייתה לציין את חורבן ירושלים:

• צום עשרה בטבת- שנקבע לזכר היום בו הקים נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים.
• צום י"ז בתמוז- שנקבע לזכר יום בו נפרצו חומות ירושלים בידי צבאו של נבוכדנצר (כשנתיים וחצי לאחר שהוקם המצור בעשרה בטבת).
• צום תשעה באב- שנקבע לזכר היום בו החריב נבוכדנצר מלך בבל את בית המקדש וירושלים בימי בית המקדש הראשון, וחזר ונקבע לזכר חורבן בית המקדש השני בימי הרומאים.
• צום גדליה, בג' בתשרי, שנקבע ביום שבו נרצח גדליה בן אחיקם, המנהיג של הישוב היהודי לאחר חורבן בית המקדש בידי יהודי אחר, מה שהוביל בסופו של דבר להגליית שארית הפליטה שעוד נותרה בארץ.

עשרה בטבת נקבע על חורבן בית המקדש הראשון. אבל כיוון שהוא חלק מצומות החורבן, הרי שזו הזדמנות להזכיר ולדבר גם על חורבן בית המקדש השני, שעל פי חכמים נחרב בשל שנאת חינם.

מהלך השיעור

  ✨ פתיחה:

• חידון עשרה בטבת (מצגת מצורפת בנספחים)
• פעילות 

📝  גוף הפעילות

אפשרות מתודית: ניתן (ומומלץ) לשחק עם התלמידים את המשחק "תן קו" לגבי אירועים היסטוריים שהתרחשו בעם ישראל – נותנים לתלמיד מתנדב לצייר על הלוח (בלי לדבר ובלי לכתוב) אירועים מחיי עם ישראל, שהכנתם להם מראש פתקים (לדוגמא בריאת העולם, יציאת מצרים, מעמד הר סיני וקבלת התורה, חורבן בית המקדש, הכרזת העצמאות, רצח רבין ועוד- בנספחים להדפסה)

• רשמו יחד עם התלמידים כמה שיותר אירועים משמעותיים מההיסטוריה של עם ישראל (ניתן גם לערוך בצורת תחרות בין קבוצות, שעל כל קבוצה להעלות מספר רב יותר של אירועים).

או:

      הציגו לכתה תמונות של אירועים היסטוריים משמעותיים בהיסטוריה של עם ישראל. על התלמידים לזהות את האירועים לנסות לסדר אותם על פי סדר כרונולוגי (ראו בדף המקורות)

• הנחו את התלמידים לבחור מבין האירועים שהועלו בכיתה חמישה אירועים משמעותיים ולפעול על פי ההנחיות הבאות (ניתן לעשות זאת גם כעבודה אישית בדף המצורף).
• סדרו את האירועים על פי סדר כרונולוגי (במידה ולא עשיתם זאת בשלב הקודם)
• בדקו לגבי כל אירוע שנבחר –  האם הוא אירוע משמח או אירוע עצוב?
• בדקו לגבי כל אירוע – האם הוא מונצח בדרך כלשהי? אם כן – כיצד?
• האם לדעתכם יש להנציח / לזכור אירוע זה? נמקו.

💬שאלות לדיון

• מדוע בחרתם דווקא באירועים אלו?
• האם האירועים שציינתם הם משמחים או עצובים ברובם? מדוע לדעתכם?
• האם לאירועים אלו יש השפעה על חייכם בהווה? כיצד?
• האם לאירועים אלו יש השפעה על חיי העם בהווה? כיצד?

📖 לימוד

אירוע שהפך למכונן בתולדות העם היהודי, בו אנו דנים היום, הוא חורבן בית המקדש – שהביא לשבר דתי ולאומי עמוק בעם ישראל. בספרות חז"ל אנו מוצאים דיון הנוגע לדרך עיצוב הזיכרון של החורבן, בו מתעמתות שתי הדעות של רבי יהושע והפרושים בשאלה כיצד יש לזכור ולהנציח אירוע זה:(הלימוד בלשונית הטקסט)

💬שאלות לדיון

• איזו דרך לדעתכם מנציחה טוב יותר את החורבן ומדוע?
• כיצד אנו מנציחים כיום את החורבן? (בחתונה: שבירת הכוס ושירת "אם אשכחך ירושלים", ציון ימי תעניות ביהדות זכר לחורבן (ראו הרחבה במושג שבצד העמוד), השארת חלק לא מסויד במבנה חדש, קטעים בתפילה ובקשות לבניה מחודשת של המקדש, קריאת מגילת איכה בתשעה באב וכדו').
• מה הערך של קיום מנהגים אלו לדעתכם (אם יש ערך לכך)
• במה המשמעות הנוספת של עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי" – פוגמת או מוסיפה במשמעות הזיכרון?
•  

📝 עיבוד וסיכום:

• ציר "עליות וירידות" – כל תלמיד יציין זיכרונות טובים וחיובים בחייו וזיכרונות שליליים, ויבנה עליהם את הגרף של חייו.

בעקבות כך ניתן לשאול את התלמידים – האם יש ערך לזיכרונות אלו? האם הם משמעותיים בבנייתנו כבני אדם? מה עדיף לדעתם – לזכור זיכרונות חיובים או שליליים?

• זיכרונות כיתתיים – כל תלמיד בכיתה יציין זיכרון אחד קולקטיבי שלו מהכיתה. יחד נתלה את אסופת הזיכרונות על קירות הכיתה, וניווכח שאסופת הזיכרונות מרכיבים את הזיכרון הקולקטיבי שלנו ככיתה.

טקסט מרכזי

משחרב בית המקדש, רבו פרושים [=כשפרשו מהנאות העולם הזה כסמל לאבל] בישראל

 ולא היו אוכלין בשר ולא היו שותין יין. 
ניטפל להן [=התווכח עמם]  ר' יהושע: אמר להן: בניי, מפני מה אין אתם אוכלים בשר? 
אמרו לו: נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד [=קורבן תמיד שהוקרב בבית המקדש] ועכשיו בטל? 
אמר להם: מפני מה שאין אתם שותין יין? 
אמרו לו: נשתה יין, שממנו היה מתנסך על גבי המזבח [=אחד הטקסים בבית המקדש היה לשפוך יין על גבי המזבח]  ועכשיו בטל?
אמר להם: אף תאנים וענבים לא נאכל, שמהם היו מביאים ביכורים בעצרת [-שבועות], 
לחם לא נאכל שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים  [=טקסים שהיו נהוגים בבית המקדש]
מים לא נשתה, שמהם היו מנסכין בחג!   שתקו. 
אמר להם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה; 
ועוד: להתאבל יותר מידי אי אפשר- שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן יכולין לעמוד בה, 
אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט, זכר לירושלים.
עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר דבר מועט…
עושה אשה כל תכשיטיה, ומשיירת דבר מועט…
שנאמר (תהלים קלז): "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".    על פי תוספתא, סוטה, פרק ט"ו, ה'.

הסבר המדרש: המינוח "פרושים" מתאר במדרש זה קבוצה שפרשה מהנאות העולם, בשל צערם הרב של חברי הקבוצה על חורבן הבית. קבוצה זו החליטה להפגין את האבל על חורבן בית המקדש בכך שלא יאכלו בשר ולא ישתו יין. רבי יהושע שואל את הפרושים לפשר החלטה זו, והם עונים לו שאין הם יכולים לאכול בשר – שבכל יום הוקרב על גבי המזבח במקדש, ולא לשתות יין שבו השתמשו במהלך עבודת הקורבנות בבית המקדש. בתגובה טוען כלפיהם  רבי יהושע כי על  פי חשיבה זו  הם גוזרים על עצמם איסור גורף גם על צורכי נפש כגון לחם, פירות ומים – שאף בהם השתמשו בעבודת בית המקדש.  בכך מוכיח להם רבי יהושע כי האבל  כה השתרש בחייהם עד כי אין הוא משאיר מקום לחיים.

כשנותרים הפרושים חסרי מענה, מסביר להם רבי יהושע כי להתאבל מדי אי אפשר אך מאידך הוא מבין את הצורך שלהם באבל, לאור השבר העמוק שיצר החורבן בחייהם. כפשרה מביא רבי יהושע את דברי חכמים, המציעים לשלב במהלך החיים מנהגים סמליים של אבל כגון השארת קיר לא מסויד בבית או שבירת כוס בשעת החתונה.

פירוש המדרש: הדיון  שמציע מדרש זה הוא למעשה על האופן שבו יש לציין זיכרון של אבל: הפרושים טוענים שזיכרון האבל צריך להתבטא בחיי היום יום של האדם, תוך הטלת הגבלות אף על דברים בסיסיים בחיי האדם כדוגמת אוכל ושתיה. רבי יהושע לעומתם מביע חשש שבדרך זו  האבל ישתלט על חייו של האדם וימנע ממנו לחיות ולהמשיך לתפקד. בסופו של המדרש מוצעת דרך ביניים המשלבת את הזיכרון  בחיים ומנציחה אותו במעשים סמליים. מעשים אלו אמנם לא באים לידי ביטוי בחיי היום יום, אף הם מלווים את האדם בצמתים מרכזיים ומשמעותיים בחייו כגון בניית בית, הקמת משפחה וכדו'.