יחידה זו עוסקת בטקסט הא לחמא עניא בהקשר ההיסטורי וברלוונטיות לימינו.
כתב חידה הא לחמא עניא- נספח
הא לחמא עניא- בלשונית הטקסט
מִסִּפּוּרֵי יְהוּדֵי עִירָאק
(מתוך הגדה ישראלית)
בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הָיוּ נוֹהֲגִים לְהַמְלִיךְ מֶלֶךְ עַל יְדֵי דִּין שָׁמַיִם.
הָיָה לָהֶם עוֹף מְיֻחָד שֶׁקָּרְאוּ לוֹ "עוֹף הָאֹשֶׁר", וּבְמוֹת הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן הָיוּ מַפְרִיחִים אֶת הָעוֹף, וּמַמְלִיכִים אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הָעוֹף הָיָה נָח עַל רֹאשׁוֹ.
פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר מֵת הַמֶּלֶךְ, נָח הָעוֹף עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל עֶבֶד.
הָעֶבֶד הַזֶּה הָיָה נוֹהֵג לִלְבֹּשׁ כּוֹבַע נוֹצוֹת וַחֲגוֹרָתוֹ הָיְתָה עֲשׂוּיָה פַּרְסוֹת כְּבָשִׂים. הוּא הָיָה מַרְוִיחַ אֶת לַחֲמוֹ בְּשִׁירָה, בְּרִקּוּד וּבְּתִיפוּף בחֲתֻנּוֹת.
כְּשֶׁנִּבְחַר הָעֶבֶד לְמֶלֶךְ וְעָבַר לָגוּר בְּאַרְמוֹן הַמְּלָכִים, צִוָּה לִבְנוֹת סֻכָּה קְטַנָּה לְיַד הָאַרְמוֹן, וּלְתוֹכָהּ הִכְנִיס אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ מֵחַיָּיו הַקּוֹדְמִים כְּשֶׁהָיָה עֶבֶד: אֶת כּוֹבַע הַנּוֹצוֹת, אֶת חֲגוֹרַת הַפְּרָסוֹת וְאֶת הַתֹּף. כֵּן הִכְנִיס לְתוֹכָהּ רְאִי גָּדוֹל.
הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ נָהַג אֶת עַמּוֹ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְהָיָה אָהוּב עַל הָעָם כֻּלּוֹ.
לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה נוֹהֵג לְהִתְבּוֹדֵד בַּסֻּכָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלְּיַד הָאַרְמוֹן. פַּעַם הִשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, וְהַשָּׂרִים רָאוּ אֶת מַלְכָּם חוֹבֵשׁ אֶת הַכּוֹבַע לְרֹאשׁוֹ, אוֹזֵר אֶת הַחֲגוֹרָה לְמָתְנָיו, מְתוֹפֵף וְרוֹקֵד לִפְנֵי הָרְאִי.
תָּמְהוּ הַשָּׂרִים וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ לְפֵשֶׁר מַעֲשָׂיו:
"הֲלֹא מֶלֶךְ אַתָּה, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל כְּבוֹדְךָ!"
"הָיִיתִי עֶבֶד וְנַעֲשֵׂיתִי מֶלֶךְ", עָנָה לָהֶם הַמֶּלֶךְ, "רוֹצֶה אֲנִי לְהִזָּכֵר מִפַּעַם לְפַעַם שֶׁהָיִיתִי עֶבֶד, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתְגָּאֶה וְלֹא אֶתְנַשֵּׂא עַל עַמִּי וַעֲלֵיכֶם".
אפשרות א'- כל אחד יחשוב על משהו- סמל, חפץ, תמונה, שם שמזכירים לו משהו שחשוב לו להיות (לדוגמה נעלי ריקוד- להצליח בריקוד, לב- חברה טובה, תעודה- להצליח בלימודים, מוצץ- לעזור לאחי הקטן..) ויצייר אותו על בריסטול ויכתוב למטה מדוע זה חשוב לו.
אפשרות ב'- כל תלמיד יכתוב על מראה קטנה שיקבל משפט אחד שיזכיר לו מי הוא, מה הוא רוצה להיות בשנה הקרובה.
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם
כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.
הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין. | זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים.
כל רעב יבא ויאכל, כל שצריך יבא ויפסח.
השנה כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל. השנה עבדים, לשנה הבאה בני חורין. |