השבת אבידה
סיפורי חכמים במעגל השנה. כיתה: ב
קריאת כיוון
בשיעור זה נעסוק, בהשבת אבידה. המתקשרת בסיפור שיובא להוגנות ויושר.
התלמידים ישוחחו ויבררו לעצמם את המושג הגינות ואת מקומו בחיי היום יום שלהם.
ציוד נדרש: כלי כתיבה, כרטיסיות מקרים (בנספח המצורף)
הרחבה למורה:
המדרש המובא כאן, מספר סיפור בעל מסר ערכי חינוכי פשוט ומתבקש. ר' שמעון קנה חמור מאדם אחר. למפרע התגלה על צוואר החמור אבן יקרה, ור' שמעון מסרב לקחת את האבן (מאחר שהקניין היה רק על החמור). בין תלמידיו של ר' שמעון לבינו מתנהל דיון למי שייכת האבן. אך דעתו של ר' שמעון נחרצת והוא משיבה לבעליה.
מהלך השיעור
✨ פתיחה:
"אז מה אתם הייתם עושים?"
נחלק את הכתהל5/6 קבוצות. כל קבוצה מקבלת כרטיס עם 'סיפור מקרה' העוסק בנושא השבת אבידה.( כל שתי קבוצות יקבלו מקרה זהה)
הקבוצה צריכה לדון במקרה ולהחליט מה היו עושים. החלטת הרוב היא תתקבל
ולכן הפעם דרושה כאן יכולת שכנוע.
לאחר המשימה נשמע את המקרים ואת ההחלטה שהתקבלה בכל קבוצה.
האם לאותו מקרה היו כמה הצעות לפתרון?
📖 לימוד
מקור
מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח שֶׁלָּקַח חֲמוֹר אֶחָד מִיִּשְׁמְעֵאלִי.
הָלְכוּ תַּלְמִידָיו וּמָצְאוּ אֶבֶן טוֹבָה תְּלוּיָה לוֹ בְּצַוָּארֹו.
אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר) "משלי י, כב(.
אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח:
חֲמוֹר לָקַחְתִּי, אֶבֶן טוֹבָה לֹא לָקַחְתִּי.
הָלַךְ וְהֶחֱזִירָהּ לַיִּשְׁמְעֵאלִי,
וְקָרָא עָלָיו אוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי: בָּרוּך ה' אֱ-לֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח!
עיבוד:
מַעֲשֶׂה בְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח שֶׁקָּנָה חֲמוֹר מִיִּשְׁמְעֵאלִי.
הָלְכוּ תַּלְמִידׇו וּמָצְאוּ אֶבֶן טוֹבָה וִיקָרָה תְּלוּיָה עַל צַוָּאר הַחֲמוֹר.
אָמְרוּ לוֹ ר' "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר" (מִשְׁלֵי י, כב.) (בִּזְכוּת בִּרְכַּת ה' הִתְעַשַּׁרְתָּ)
אָמַר לָהֶם ר' שִׁמְעוֹן בֶּן שׇׁטַח:
חָמוּר, לָקַחְתִּי אֶבֶן טוֹבָה לֹא לָקַחְתִּי
הָלַךְ וְהֶחֱזִיר אֶת הָאֶבֶן לְיִשְׁמְעֵאלִי
אָמַר עָלָיו אוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי: בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֶי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח!
💬קריאה יחפה:
שְׁאֵלָה 1- מָה מָצְאוּ תַּלְמִידֵי שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן?
שְׁאֵלָה 2- מָה הָיְתָה תְּגוּבָתָם שֶׁל הַתַּלְמִידִים? מָה הֵם חָשְׁבוּ עַל מָה שֶׁמָּצְאוּ?
שְׁאֵלָה 3- מָה הָיְתָה תְּגוּבַת ר' שִׁמְעוֹן? כֵּיצַד הִסְבִּיר אֶת דְּבָרָיו?
💬ריבוי קולות ורלוונטיות:
שְׁאֵלָה 1 – הַאִם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח הָיָה חַיָּב לְהַחֲזִיר אֶת הָאֶבֶן הַיְּקָרָה?
הַאִם לְדַעְתְּכֶם, הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהַחֲזִירָהּ? אֵיךְ הֱיִיתֶם מַגְדִּירִים אֶת מַעֲשֵׂהוּ?
שְׁאֵלָה 2- הַאִם מְצָאתֶם פַּעַם חֵפֶץ שֶׁאֵינוֹ שַׁיָּךְ לָכֶם? מָה עֲשִׂיתֶם בּוֹ?
🎒 פעילות
אבן הטוען:
תַּנּוּ רַבָּנָן: אֶבֶן טוֹעֵן הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה נִפְנֶה לְשָׁם; זֶה עוֹמֵד וּמַכְרִיז וְזֶה עוֹמֵד וְנוֹתֵן סִימָנִין וְנוֹטְלָהּתַּלְמוּד בָּבְלִי, מַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא, דַּף כ"ח, עַמּוּד ב'.
הרחבה למורה:
הגמרא מתארת מצב שבו עולי הרגל לירושלים ידעו שינו מקום מוסכם. אבן מסוימת בירושלים שעליה היו עולים כל האנשים שמצאו אבידה ו"מכריזים עליה" כלומר מתארים מה מצאו. המאבדים היו אף הם מגיעים לשם כדי "לתת סימנים", כלומר, לתת סימנים מזהים שעל פיהם תוחזר להם האבידה.
לדיון:
מָה הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם? נַסּוּ לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם אֶת אֶבֶן הַטּוֹעֵן, כֵּיצַד נִרְאֲתָה? הַאִם הָאֲנָשִׁים עָמְדוּ עָלֶיהָ אוֹ לְיָדָהּ? הֵיכָן עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁאִבְּדוּ מַשֶּׁהוּ? הַאִם הָיוּ לְכָךְ שָׁעוֹת קְבוּעוֹת אוֹ שֶׁהַפְּעִילוּת הִתְקַיְּמָה כָּל הַיּוֹם? חִשְׁבוּ כֵּיצַד נִתָּן הַיּוֹם לְפַרְסֵם אֲבֵדוֹת כְּדֵי שֶׁמִּי שֶׁאִבֵּד אוֹתָן יוּכַל לִמְצֹא אוֹתָן?
- הַמְחִיזוּ אֶת הַהִתְרַחֲשׁוּת סְבִיב אֶבֶן הַטּוֹעֵן./ צִיְּרוּ בַּמַּחְבֶּרֶת אֵיךְ נִרְאֲתָה הַהִתְרַחֲשׁוּת סְבִיב אֶבֶן הַטּוֹעֵן.
📝 עיבוד וסיכום:
אֶבֶן הַטּוֹעֵן כִּתָּתִית.
- הָכִינוּ קֻפְסָא אוֹ פִּנָּה בׇּכִתָּה אוֹתָהּ תִּקְשְׁטוּ הָכִינוּ שֶׁלֶט גָּדוֹל לְמָקוֹם זֶה.
- שָׁם תּוּכְלוּ לְהַנִּיחַ אֲבֵדוֹת שֶׁמְּצָאתֶם.
- חָשְׁבוּ פַּעַם בְּכַמָּה זְמַן תַּכְרִיזוּ עַל הָאֲבֵדוֹת אֵלּוּ? וּבְאֵיזֶה אֹפֶן
טקסט מרכזי
מקור
מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח שֶׁלָּקַח חֲמוֹר אֶחָד מִיִּשְׁמְעֵאלִי.
הָלְכוּ תַּלְמִידָיו וּמָצְאוּ אֶבֶן טוֹבָה תְּלוּיָה לוֹ בְּצַוָּארֹו.
אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר) "משלי י, כב(.
אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח:
חֲמוֹר לָקַחְתִּי, אֶבֶן טוֹבָה לֹא לָקַחְתִּי.
הָלַךְ וְהֶחֱזִירָהּ לַיִּשְׁמְעֵאלִי,
וְקָרָא עָלָיו אוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי: בָּרוּך ה' אֱ-לֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח!
עיבוד:
מַעֲשֶׂה בְּר' שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח שֶׁקָּנָה חֲמוֹר מִיִּשְׁמְעֵאלִי.
הָלְכוּ תַּלְמִידׇו וּמָצְאוּ אֶבֶן טוֹבָה וִיקָרָה תְּלוּיָה עַל צַוָּאר הַחֲמוֹר.
אָמְרוּ לוֹ ר' "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר" (מִשְׁלֵי י, כב.) (בִּזְכוּת בִּרְכַּת ה' הִתְעַשַּׁרְתָּ)
אָמַר לָהֶם ר' שִׁמְעוֹן בֶּן שׇׁטַח:
חָמוּר, לָקַחְתִּי אֶבֶן טוֹבָה לֹא לָקַחְתִּי
הָלַךְ וְהֶחֱזִיר אֶת הָאֶבֶן לְיִשְׁמְעֵאלִי
אָמַר עָלָיו אוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי: בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֶי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח!
