יחידה זו עוסקת בכיבוד הורים ובכוונת הלב תוך כדי כיבוד הורים. נבחן איפה אנחנו עושים מעשים טובים וכיבוד הורים בפרט בשביל מראית עין או כי זה מה שמקובל, ומתי זה מתוך כוונת הלב לכבד ולהעריך. כמו כן נראה איך כל זה משפיע על ההורים עצמם.
אפשרות א'- נושיב שני תלמידים (שחקנים טובים) לדבר על סיטאוציה יומימית אך מעניינת (באיזה משחק נשחק בהפסקה, מה נעשה בערב כיתה, סיפור על אירוע משפחתי, מה אני חושב על יום המשפחה..)
לאחר 2 דקות של שיחה נבקש משני תלמידים שיעמדו מאחוריהם וידבבו את המחשבות 'האמיתיות' שלהם- לאחר כל משפט שהמתנדבים הראשונים אומרים או עושים משהו- המחשבה תגיד את המשפט שלה- מה שהם באמת חושבים.
שיחה: מה ההבדל בין מה שנאמר למה שנאמר על ידי העומדים מאחור?
מה גורם לפער בין הדברים?
אפשרות ב'- נביא כמה סיטואציות בין אישיות ונבקש מהתלמידים על כל מעשה שנזכיר להצביע האם מדובר בכוונת הלב או לא.
לדוגמה:
נבקש מהתלמידים להמחיז את הסיפור. אפשר גם כאן להשתמש בתרגיל של מחשבות מדברות כמו בפתיחה.
כותבים על פתקים שונים 4-5 דברים שעושים בבית (או בדגש למען הורינו).
משתפים בקבוצות במה שכתבו ומסדרים את הפתקים- כאלו שמתוך כוונת הלב (נדרש להסכים בקבוצה איך מגדירים מה נכנס לכוונת הלב) ומה כאלו שנעשים מטעמים אחרים (מחויבות, כי כך אמרו לי…)
חישבו על משהו אחד שתרצו לקחת על עצמכם לשנה הקרובה בתחום כיבוד הורים.
וכן אמרו חכמים: יש מאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים ויורש גיהנום, ויש מטחינו בריחיים ויורש גן עדן. כיצד מאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים ויורש גיהנם?
מעשה באחד שהיה מאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים. פעם אחת אמר לו אביו: "בני, תרנגולים הללו מנין לך?"
אמר לו (הבן לאביו): "זקן זקן, אכול ושתוק, שהכלבים אוכלים ושותקים". נמצא זה מאכיל את אביו תרנגולים מפוטמים ויורש גיהנום.
כיצד מטחינו בריחיים ויורש גן עדן?
מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים. שלח המלך להביא טוחנים לעבודתו, וציווה לעבדיו לחפש אנשים שאינם עובדים, כדי שיהיו טוחנים אצלו.
אמר לו הבן לאביו: "אבא, היכנס וטחן אתה תחתי, ואני אלך לעבודת המלך, שאם יגיע לידי בזיון – אתבזה אני ולא אתה, ואם לידי מלקות – אלקה אני ולא אתה".
נמצא זה מטחינו לאביו בריחיים ויורש גן עדן (ירושלמי פאה א, א, קידושין לא, ב ברש"י).