תכנית חפצים לימים נוראים כיתה: ב

קריאת כיוון

התלמידים יכירו את חמשת האיסורים של יום הכיפורים.
התלמידים יבררו את המשמעויות השונות של "איסור נעילת הסנדל" ובחוויה שנוצרת מהליכה ללא מנעלים.
התלמידים ידונו בשאלה: מה הקשר ומה המטרה ש לאיסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים.

ציוד עזר:

נספח להדפסה

מהלך השיעור

  ✨ פתיחה:

את השיעור מומלץ לפתוח בפעילות חוץ כיתתית, מבלי להסביר לתלמידים את מטרתה ואת הקשר של לשיעור.
נבקש מהתלמידים לחלוץ בכיתה את מנעליהם, ולהסתדר בשני טורים.
נצא מהכיתה ונפסע ברחבי בית הספר, תוך שאנו מבקשים מהתלמידים לחשוב על ההליכה שלהם כאשר הם יחפים, ולא להתעסק בדברים אחרים.
במהלך ההליכה נלך למקומות שונים: נצעד בתוך בית הספר, ונצעד בחוץ; נצעד במקומות בהם השמש קופחת על האדמה ועל נקודות מוצלות; נפסע על מדרכה מרוצפת ועל אספלט, ונפסע על גבי אבנים וחול וכדומה.

💬שאלות לדיון

• כיצד הרגשתם כשהלכתם יחפים?

• האם זו הייתה חוויה חיובית או שלילית? אילו תחושות או מחשבות עוררה בכם הליכה זו?

• במה שונה הליכה זו מהליכה עם נעלים?

• היכן אנחנו הולכים תמיד יחפים? היכן לא?
• מתי אנחנו מעדיפים ללכת יחפים גם כשאחרים נועלים נעליים? מדוע?
• כיצד מרגישים כשהולכים יחפים? מה זה מאפשר לנו? כיצד מרגישים כשנועלים נעליים, מה מאפשרות לנו הנעליים?
• מתי אסור ללכת יחפים? מהן הסיבות לכך?

• שוחחו על סוגים שונים של נעליים: כאלה שהן כמעט כמו ללכת יחפים (נעלי בד, קרוקס, סנדלים ועוד( וכאלה שהם עבות וכבדות יותר )נעלי התעמלות, נעלי עבודה, מגפיים).
• מה ההבדל בין הנעליים השונות: במטרה שלשמה נוצרו? בתחושה?
• כיצד אנחנו מתייחסים לאדם ההולך יחף? האם זה משנה אם הוא הולך יחף בים, ברחוב, בבית הספר או בבית הכנסת?

📖 לימוד 

נסביר: בפרשת "אמור" בספר ויקרא, מתוארים חגי השנה השונים )רק אלו מן התורה, כמובן( והמצוות המרכזיות בהם. על יום הכיפורים נאמר כך: 

אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם (וקרא כג,כז)

נבקש מהילדים לדון בזוגות בשאלות הבאות:

• מָה לְדַעְתְּכֶם הַכַּוָּנָה בַּמִּלִּים "עִנּוּי נֶפֶשׁ"?
• לְאֵיזוֹ מִלָּה דּוֹמָה הַמִּלָּה עִנּוּי?
• מָה יָכוֹל לְהֵחָשֵׁב "עִנּוּי" בִּשְׁבִילְכֶם?
• מָה קוֹרֶה לְאָדָם כְּשֶׁהוּא מִתְעַנֶּה?
• מַהִי, לְדַעְתְּכֶם, הַמַּטָּרָה שֶׁל הָעִנּוּי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? אֵילוּ "עִנּוּיִים" יְכוֹלִים לְשָׁרֵת אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁצִּיַּנְתֶּם?

🎒 פעילות.

גם חז"ל ניסו לחשוב מה יכול להיחשב לעינוי וגם הם הבינו שיש לענות את הגוף על מנת להתרכז בנפש. שימו לב כיצד הם פירשו את המילה
"עינוי":

"יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה, וברחיצה ובסיכה, ובנעילת הסנדל…"
(משנה, מסכת יומא, פרק ח', משנה א)

נבקש מהילדים לדרג את העינויים מהקשה ביותר לקל ביותר לפי דעתם- השתמשו בדף העבודה.

📝 עיבוד  וסיכום:

הידעת: לקהילת יהודי אתיופיה היה רק את הפסוק הזה להסתמך עליו )היות ופרשנות חז"ל לא הגיעה אליהם(. הם פירשו אותו כחובה לענות את הגוף,
ולכן התאמצו שלא להירדם בליל יום הכיפורים. מנהג רווח היה לענות את הגוף בקפיצות קצביות בעת התפילות וביניהן.

• בקשו מהילדים לשתף ב"עינויים" שחשבו עליהם ובמטרת העינוי של יום הכיפורים על פי דעתם.

הרחבה: 

• מדוע לדעתכם, נאסרה נעילת הסנדל ביום הכיפורים? כיצד זה קשור לעינוי?

היזכרו במשה שמצא את הסנה הבוער באש וכך נאמר לו שם : "של נעליך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא".