קריאת כיוון

כפרות הוא מנהג שיש הנוהגים לערוך אותו בערב יום הכיפורים (או מעט לפניו), כמעין סמל ל"פדיון הנפש" ולכפרה.

יש מעטים הנוהגים לפדות בדגים או בירק, מקובל מאד לקיים את המנהג עם כסף. הכוונה היא שידמה האדם שאת כל מה שעושים לתרנגול היו צריכים לעשות לו וכך לייצר חוויה רגשית חזקה של סגירת מעגל חרטה ומחילה.

נכיר את המנהג, את נוסח הברכה ונדון ברעיון העומד בבסיס המנהג.

הרחבה:

כפרה – המושג

פירוש הפועל לכפר הוא לכסות, איטום תיבת נח נעשה בכופר וכך גם הכפורת שהייתה הכיסוי על ארון ה' במשכן. הכפרה היא צורך יסודי של האדם. הכפרה היא כיסוי החטא והסתרתו, כך שלא ישוב לאיים עלינו. בהעדר כפרה החטא מעיק. יש דרכים להיאבק במועקה הזאת. אפשר לערוך חשבון נפש, להתחייב לשינוי הדרך, לרַצות את הנפגע מן החטא ועוד. אך עדיין אפשר שהחטא ימשיך להטריד. ייסורי מצפון ואימת העונש הראוי למעשה החטא עשויים למרר את חייו של האדם. לעיתים העניין הבלתי סגור הזה מֵרִים ראש שוב ושוב. יש צורך במהלך של סגירת המעגל – משהו שיש בו משום סיום ופרידה נפשית מן החטא. משהו שיש בו גם מן הוויתור על משהו יקר ומן העונש (המוּחַל על מישהו אחר במקומי) משהו שיכסה על החטא עולמית ויסתירו מנפשנו. משהו שיאפשר פתיחה של דף חדש.

זהו הסבר אפשרי לעבודת הקורבנות בזמן שבית המקדש היה קיים.

עד כמה הייתה הכפרה באמצעות קורבנות חשובה בתקופת המקדש ניתן ללמוד מן המקור הבא:

פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים,

והיה ר' יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב.

אמר ר' יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב –  מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל.

אמר לו: בני אל ירע לך.

יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה,

ואיזה זה?

גמילות חסדים שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח" (הושע ו' ו').

אבות דרבי נתן, פרק ד, הלכה ה

ניתן לראות במנהג הכפרות תחליף לקורבנות, ובפרט לשעיר המשתלח לעזאזל ביום הכיפורים:

וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת-שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת-כָּל-עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת-כָּל-פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל-חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל-רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד-אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה (ויקרא, טז כא).

מהלך השיעור

  ✨ פתיחה:

מנהג הכפרות- מה אנחנו יודעים עליו באמת?

סרטון "עדין" יחסית למי שרוצה לצפות ולהקרין את התנהלות טקס הכפרות:

📖 לימוד 

נסביר:

כפרות הוא מנהג שיש הנוהגים לערוך אותו בערב יום הכיפורים (או מעט לפניו), כמעין סמל ל"פדיון הנפש" ולכפרה, ובו מסובבים תרנגול מעל לראש.

יש מעטים הנוהגים לפדות בדגים או בירק, מקובל מאד לקיים את המנהג עם כסף. הכוונה היא שידמה האדם שאת כל מה שעושים לתרנגול היו צריכים לעשות לו וכך לייצר חוויה רגשית חזקה של סגירת מעגל חרטה ומחילה. נלמד את המילים הנאמרות בשעת 'סיבוב' התרנגולת מעל לראש:

זֶה חֲלִיפָתִי,

זֶה תְּמוּרָתִי,

זֶה כַּפָּרָתִי.

זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה [מי שמשתמש בכסף יגיד: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה],

וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם.

💬שאלות לדיון

• כיצד הייתי מרגיש לו יכולתי להעביר את חטאי למישהו אחר שייענש במקומי?
• האם לפעמים אני מנסה לתת משהו משלי כדי שיסלחו לי?
• אם יש את "פתרון" מנהג הכפרות, הטם יש צורך בעשיית תשובה ובקשת סליחה?

📖 נקרא:

ואל יחשוב האדם שזוהי כפרתו ממש, אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה, הזה ראוי לבוא עליו בעונותיו, ויתאונן על חטאיו, והקב"ה ברחמיו יקבל תשובתו… יש נוהגין ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדות את הכפרות בממון וליתן את הממון לעניים

 (קיצור שולחן ערוך, סימן קלא(א), דיני ערב יום כיפור)

💬שאלות לדיון

• למה חשוב לקיצוש"ע להדגיש לאדם שאין זה כפרה של ממש?

📝 עיבוד וסיכום:

• חשבו על טקס כפרות משל עצמכם, בחרו מעשה, שלכם או של אחרים שהייתם רוצים להיפטר ממנו ולקבל עליו מחילה. בנו טקס מתאים.

טקסט מרכזי

מקור 1:

זֶה חֲלִיפָתִי,

זֶה תְּמוּרָתִי,

זֶה כַּפָּרָתִי.

זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה [מי שמשתמש בכסף יגיד: זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה],

וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם.

מקור 2:

ואל יחשוב האדם שזוהי כפרתו ממש, אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה, הזה ראוי לבוא עליו בעונותיו, ויתאונן על חטאיו, והקב"ה ברחמיו יקבל תשובתו… יש נוהגין ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדות את הכפרות בממון וליתן את הממון לעניים

 (קיצור שולחן ערוך, סימן קלא(א), דיני ערב יום כיפור)