מערך שיעור כפול על הפיוט 'כי הנה כחומר'.
נתחיל בעיסוק בחומר- בכיור חימר באופן חופשי, נמשיך בעיסוק במושגים יוצר- יצירה- יצר, נכיר את סוגי היוצרים והיצירה בפיוט ונסכם בתפקידו של הפיוט והחיבור האישי אליו.
נתייחס למידות השונות של האל ולמבנה הפיוט בסדר א-ב.
נשיר יחד את הפיוט.
ציוד עזר:
חימר או פלסטלינה לשיעור הראשון
אמצעי שמע
הרחבה למורה:
לקראת הלימוד כדאי וחשוב לקרוא בעיון
על הפיוט מתוך האתר "הזמנה לפיוט":
פיוט זה הוא אחד השיאים בתפילת ערבית של יום הכיפורים במסורת האשכנזית. את הפיוט שר כל הציבור יחד עם החזן, בעמידה, בעת שפותחים את דלתות ארון הקודש. לחנו הידוע ביותר של הפיוט הוא ניגון שחיבר חסיד חב"ד, שלום חריטונוב, במאה ה-19 באוקראינה, שהושר במקור ללא מלים, עד שהוצמד אל הפיוט הזה. הלחן התפרסם בשנות העשרים בארץ ישראל, כאשר עמנואל הרוסי חיבר לפיו את שיר הערש "שכב בני".
מחברו עלום השם של הפיוט נשען על דברי ה' בפי ירמיהו הנביא, האומר: "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ראו להלן בפירוש). הוא מדמה את האל ליוצר אמן היוצק חיים בחומר שלפניו. עם ישראל הוא החומר הנתון לפני היוצר – האל, והוא עושה בו כרצונו. בכל בית מביא המשורר אמן מתחום שונה – סתת אבן, חרש ברזל, נפח זכוכית, אמן רקמה, צורף, ואפילו מלח המופקד על הגה הספינה.
כל בית נחתם בבקשה לקב"ה – לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר. האדם מבקש מהאל להביט אל הברית שכרת עם ישראל ולא אל יצרו של האדם. ברית זו היא הברית של י"ג מידות רחמים, העומדות במרכזן של תפילות יום הכיפורים והימים הנוראים בכלל, ויש כאן הד גם לבריתות נוספות כמו ברית המילה וברית הקשת בענן.
במובלע קיים אולי רובד נוסף של קריאה בפיוט – כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר עשוי להדהד גם את היותו של האדם עצמו עשוי מחומר ואת היותו כחומר ביד יצרו הוא. משחק המלים יֵּצֶר / יּוֹצֵר מעניק משמעות נוספת לפיוט ומהווה מעין קריאה כפולה: מצד אחד, פונה עם ישראל אל יוצרו ומצד שני פונה האדם, היחיד, אל עצמו, אל יצריו וכמו מזכיר לעצמו להביט אל הברית הכרותה בינו לבין הקב"ה ולנסות לרומם את החומר אל הרוח, כראוי ליום הכיפורים, יום שהוא מעבר לחומר והאדם מגיע בו לשיאים רוחניים.
שלב 1: כל תלמיד/ה מתבקש ליצור דבר מה מחומר- הביאו חימר לכיתה, ואם אין אז הסתפקו בפלסטלינה.
שלב 2: נזמין כמה תלמידים להציג את היצירה שלהם, מה יצרו, האם היצירה גרמה להם הנאה, מזמינים לספר על התהליך הקצר שעברו.
שלב 3: כותבים את המלים : יצר, יוצר, יצירה, יצור. מזמינים לשיח -מה הקשר בין המלים? על סיפה של שנה חדשה מה המילים מעוררות בנו?
💬שאלות לדיון:
נציג לילדים את הסרטון ובקשו מהם לתאר מה הם רואים.
נבקש מהילדים ליצור טבלה במחברת של שתי עמודות- 'פעולות' ו'תוצאות'.
נצפה בסרטון שכאן תוך מילוי הטבלה- בצד אחת יתארו את פעולתו של הקדר ובצד השני יתארו את תוצאת הפעולה.
נאזין לפיוט "כי הנה כחומר" פיוט סליחות קדום מסוג "פזמון", הנאמר בקרב קהילות אשכנז המזרחי בתפילת ערבית בליל יום הכיפורים. מקורו של הפיוט וזהות מחברו לא ידועים, אך הוא מופיע במחזורים אשכנזים החל מהמאה ה-12.
לאחר האזנה לפיוט באחת מגרסאותיו לכל הפחות, קראו את מילות הפיוט בדף העבודה והקדישו זמן לענות על השאלות שמופיעות בצידן ביחיד או בזוגות.
הבנת הפיוט:
ננסה להגדיר יחד את המבנה הקבוע החוזר בבתים בפיוט:
שורות 1-2 תיאור של בעל מלאכה העושה בחומר כרצונו, באופן של דימוי-משל
שורה 3 – ה'נמשל' עם ישראל בידי ה' כמו החומר ביד האומן
שורה 4 – פניה בבקשה לה' שיתייחס לברית ולא ליצר.
קראו את דברי המשוררת אסתר אטינגר על הפיוט שלמדנו:
את הסליחה "כי הנה כחומר ביד היוצר" אנו שרים יחד, שליח הציבור וקהל המתפללים, בליל יום הכיפורים, כשנפתחות דלתות ארון הקודש. הפיוט, שמחברו עלום שם, על שבעת בתיו המחורזים בצורה מושלמת, הוא בשבילי אחד משיאי הסליחות המשובצות בתפילת ערבית של יום הכיפורים. הרעיון החוזר בו הוא גורל האדם והעם הנתון בידו של יוצרו ומחוללו העושה בו כרצונו, על פי הפסוק מירמיהו יח, ו: "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל.
משימת כתיבה: חשבו על פיוט משמעותי עבורכם, תארו מתי אתם שומעים אותו, ממי למדתם אות, כיצד הוא גורם לכם להרגיש וכתבו מדוע הוא מיוחד עבורכם.
כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר
בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ
בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל טוֹב וְסַלָּח
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כִּזְכוּכִית בְּיַד הַמְזַגֵּג
בִּרְצוֹתוֹ חוֹגֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְמוֹגֵג
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַעֲבִיר זָדוֹן וְשֶׁגֶג
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּיְרִיעָה בְּיַד הַרוֹקֵם
בִּרְצוֹתוֹ מְיַשֵּׁר וּבִרְצוֹתוֹ מְעַקֵּם
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר
כִּי הִנֵּה כַּכֶּסֶף בְּיַד הַצּוֹרֵף
בִּרְצוֹתוֹ מְסַגְסֵג וּבִרְצוֹתוֹ מְצָרֵף
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מַמְצִיא לְמָזוֹר תֶּרֶף
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר