יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. כיתה: ה'

במרוצת הדורות התקבעה אצל מרבית פוסקי ההלכה הפסיקה לפיה באמת אסור לחלל את השבת כדי להציל אדם נוכרי. אבל מכיוון שהדבר עשוי להוביל לאיבה ואף לסכנות נפשות של ממש עבור יהודים (משום שהנוכרים שידעו על כך לא יצילו אף הם יהודים, וחמור מכך – יתקפו את היהודים על עמדתם זו), הרי שהלכה למעשה התירו לעשות זאת.

• מה דעתכם על עמדה הלכתית זו?
• האם היא קרובה יותר לעמדתו של רבי עקיבא או של בן עזאי?

המאירי, אחד מגדולי החכמים היהודי שחי בפרובנס (בין צרפת לספרד) לפני כאלף שנים, הציע פתרון אחר. הוא טען שהלכה זו שקבעו חכמי המשנה והתלמוד (כמו הלכות רבות נוספות שקשורות ליחס שבין עם ישראל והעמים האחרים) לא נקבעה באופן כללי. אלא רק ביחס לאומות שהיו בתקופתם שהיו מתנהגות בצורה אלימה ולא מוסרית. אבל בימיו (כמו גם בימינו) כיוון שרוב האומות מחנכות את בניהם ובנותיהם להתנהגות נעימה וטובה (גם אם כמובן לא כולם נוהגים כך בפועל) – הרי שצריך לחלל את השבת בכדי להציל נוכרי.

• האם עמדתו של המאירי קרובה יותר לזו של רבי עקיבא או של בן עזאי?

גם בימינו ניתן לשמוע את העמדות השונות.

מצד אחד, הרב אביחי רונצקי, שהיה הרב הראשי לצה"ל, ואחרים, פסקו בדומה לעמדה ההלכתית המקובלת, לפיה יש לחלל את השבת בכדי להציל נוכרי, רק בגלל החשש שאם לא יעשו זאת אז בסופו של דבר יפגעו יהודים. אך לא מתוך עמדה מוסרית העומדת בפני עצמה לפיה חיי אדם חשובים יותר משמירת שבת.

לעומת זאת יוסקה אחיטוב, שי חולדאי ואחרים הזדעקו וטענו שהמוסר האנושי חייב לגבור במקרה שכזה על שמירת השבת, וממילא יש להציל את האדם באשר הוא אדם – לא משנה אם הוא יהודי או נוכרי.

רפי פרץ הוא אומן ישראלי פורץ דרך. הוא נולד בשנת 1965 בירושלים, ובעשרות השנים האחרונות עיקר עבודתו נעשית בעיר תל אביב. יצירותיו הרבות העוסקות בנושאי הווי החיים וחיי הזוגיות והמשפחה של הומואים ולסביות מהוות את אחד ממקורות האמונות החשובים בתחום זה.

לצד ציוריו אלו הוא גם מוכר בזכות ציוריו הנאיבים: בציורים אלו, בדומה לסגנון האומנות הנאיבית בכלל, מתחבר המסר הנאיבי עם סגנון הציור הפשטני והילדותי. הציורים מבקשים להעביר מסר יפה ושלם, של מציאות חיים טובה, אידיאלית, בריאה – בעיניו של הצייר כמובן, ללא המורכבות של החיים, ללא האור והצל הקיימים בהם, ללא הצגת הדברים מכמה זוויות מבט וכדומה. ובאופן זהה למדי גם הציור עצמו הוא על פי רוב ציור שמבליט את הצבעים העזים והססגוניים, אך שנעדרים ממנו הדיוק והפרופורציות, האור והצל, העומק או הניסיון להציג את הדברים באופן תלת מימד.

בסדרת ציוריו הנאיביים מציג רפי פרץ את האידיליה שבחיים המשותפים בין אנשים שונים: אנשים בעלי רקע לאומי ותרבותי שונה, כדוגמת יהודים וערבים החיים יחד בארץ ישראל, או אנשים ונשים שהנטיות המיניות שלהם שונות – ואשר על אף השונות הזו חיים חיי אחווה ושלום.

בשנת 1948 התקבלה באו"ם "ההכרה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם".

ההכרזה אינה בעלת תוקפת משפטי מחייב, למרות שהיא מנוסחת בלשון משפטית. תפקידה להכווין את המדינות לפעול בהתאם לכבוד האדם וחירות האדם המוצגים בסעיפיה השונים.

מדינת ישראל לא חתומה על הכרזה זו, כיוון שמדינת ישראל הצטרפה לאו"ם רק כשנה לאחר שהתקבלה הכרזה זו. אבל בית המשפט העליון הזכיר בכמה וכמה מפסיק הדין שלו את ההכרזה הזו.

קראו את הפסקאות הראשונות של ההכרזה:

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

הואיל והכרה בכבוד הטבעי לכל בני משפחת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי נפקעות הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם

הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות, בניין עולם שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחירות הדיבור והאמונה ומן החירות מפחד וממחסור, הוכרז כראש שאיפותיו של כל אדם

הואיל והכרח חיוני הוא שזכויות האדם תהיינה מוגנות בכוח שלטונו של החוק, שלא יהא האדם אנוס, כמפלט אחרון, להשליך את יהבו על מרידה בעריצות ובדיכוי

הואיל והכרח חיוני הוא לקדם את התפתחותם של יחסי ידידות בין האומות

הואיל והעמים המאוגדים בארגון האומות המאוחדות חזרו ואישרו במגילה את אמונתם בזכויות היסוד של האדם, בכבודה ובערכה של אישיותו ובזכות שווה לגבר ולאישה ומנוי וגמור אתם לסייע לקידמה חברתית ולהעלאת רמת החיים מתוך יתר חירות

הואיל והמדינות החברות התחייבו לפעול, בשיתוף עם ארגון האומות המאוחדות, לטיפוח יחס כבוד כללי אל זכויות האדם ואל חירויות היסוד והקפדה על קיומן

הואיל והבנה משותפת במהותן של זכויות וחירויות אלה היא תנאי חשוב לקיומה השלם של התחייבות זו

לפיכך מכריזה העצרת באוזני כל באי העולם את ההכרזה הזאת בדבר זכויות האדם כרמת הישגים כללית לכל העמים והאומות. כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח, דרך לימוד וחינוך, יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו, ולהבטיח באמצעים הדרגתיים, לאומיים ובינלאומיים, שההכרה בעקרונות אלה וההקפדה עליהם תהא כללית ויעילה בקרב אוכלוסי המדינות החברות ובקרב האוכלוסים שבארצות שיפוטם.

סעיף א
כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה.

סעיף ב
(1) כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר.
(2) גדולה מזו, לא יופלה אדם על פי מעמדה המדיני, על פי סמכותה או על פי מעמדה הבינלאומי של המדינה או הארץ שאליה הוא שייך. בין שהארץ היא עצמאית, ובין שהיא נתונה לנאמנות, בין שהיא נטולת שלטון עצמי ובין שריבונותה מוגבלת כל הגבלה אחרת.

להמשך ההכרזה:

• לאיזה מהמעדות שראינו בחלקים הקודמים של היחידה קרובה עמדה זו?
• נסחו תקנון כיתה ברוח הכרזה זו.