תכנית ספירלית לט"ו בשבט. כיתה: ג'

קריאת כיוון

יחידה זו עוסקת בחיבור בין עבר הווה ועתיד. השיעור מתחיל במכונת זמן ובשאלה (קיומית) על איפה אנחנו רוצים להיות (עבר הווה עתיד)

מתוך כך מוצעים כמה טקסטים הקשורים לנטיעת עצים ולחיבור לטבע כמשהו מתמשך (מה השאירו לנו ומה אנו משאירים- ניתן לפתח לנושא האקולוגי של שמירה על הסביבה). 

היחידה מתמקדת בברכת 'שהחיינו' כתשומת לב למה שיש לנו כרגע ולהוקרת תודה על כך, להתחדשות ולשמחה שהיא מביאה.

כמו כן ניתן לעסוק בשאלות של רצון 'לטעום מהכל'

מהלך השיעור

  ✨ פתיחה:

קיבלנו לכיתה מכונת זמן (שנוסעת לכל השנים האפשריות). כל אחד מכם יכול להיכנס למכונת הזמן ולהחליט לאן הוא נוסע בה. כיתבו על פתק (או במחברת) לאיזה תקופה, שנה או יום הייתם רוצים לנסוע. 

נשתף בכיתה מדוע דווקא לשם. 

📖 לימוד  ושאלות

טקסטים מצורפים בלשונית הטקסטים. חשוב לסגור את המהלך שבו מתחילים מברכת 'שהחיינו' שמדגישה את הוקרת התודה על מה שיש, 

מדרש תנחומא – החובה לנטוע עצים/ חוני המעגל

• לפי המדרש של החובה לנטוע עצים- מה חובתו של האדם כלפי טבע ומדוע היא כזו?
• ערכו טבלה ובה רשימה של דברים ש'השאירו' לכם ורשימת דברים שאתם משאירים לאחרים. נסו לחשוב על דברים בחייכם שאינם קשורים לעבר או לעתיד. 

ברכת שהחיינו וקיימנו

למורה- הסבר מקדים

• האם באמת נחוץ לברך על פרי חדש שאוכלים השנה?
• מה זה נותן לנו?
• נסו לחשוב מדוע חשוב לנו לציין בכלל דברים חדשים הנכנסים לחיינו? (מאכלים, בגדים, אירועים שונים)
• דרך הברכה על הפרי אנחנו מברכים "קצת" את הזמן בו אנו חיים, מה יפה בתקופתנו ועל מה אנחנו רוצים לברך?

החובה והכדאיות של טעימת כל פרי

למורה-

• כיצד ניתן להבין את המצווה ליהנות מכל מה שראו עיננו?
• שוחחו על הנאה: מה גורם לי הנאה? האם אני "צריך הרבה" מהדבר שגורם לי הנאה? האם חשוב ליהנות?
• האם באמת אפשרי לאכול כל מה שרואים?
• האם "ההורים מרשים" לנו לאכול כל מה שאנחנו רואים? מדוע לא?
• כיצד מוצאים את הגבול בין הרצון ליהנות מיופיו וגודלו של העולם לבין הצורך שלא להגזים?

🎒 יצירה

הכינו כרטיסים הוקרת תודה על משהו בחייכם שנמצא כרגע (אפשר לעשות בצורות שקשורות לטו בשבט- פרחים, עצים, פירות..)

📝 עיבוד וסיכום:

טו בשבט הוא זמן של פריחה- לפני שמגיעים הפירות. זה זמן לשמוח על התהליך ועל הדרך מתוך אמונה במה שיבוא. מתוך החיבור לטבע אנחנו יכולים להתמקד בהווה, במה שיש, במה שיציב לאורך זמן ומשתנה כל הזמן ולברך על מה שניתן לנו.

טקסט מרכזי

"וכי תבאו אל הארץ ונטעתם", אמר להם הקדוש-ברוך הוא לישראל:

אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה כל-טוב לא תאמרו: נשב ולא נטע.

אלא הוו זהירים בנטיעות: כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם. (תנחומא, פר' קדושים)

חוני המעגל והנוטע (על פי תענית כג א)

יום אחד, היה חוני הולך בדרך,  ראה איש  זקן שהיה נוטע חרוב.

שאל חוני את הזקן: בן כמה אתה?

אמר לו הזקן: בן שבעים שנה.

שאל חוני: מתי העץ יניב פירות?

ענה האיש הזקן:בעוד שבעים שנה.

אמר חוני המעגל לאיש הזקן:  וכי אתה בטוח שתחיה עוד שבעים שנה?

אמר האיש הזקן: אני באתי לעולם, ומצאתי חרוב נטוע מניב פירות.

כמו שאבותיי נטעו למעני, כך אני נוטע למען בניי

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

רבי חזקיה בשם רב: עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עיניו ולא אכל

[תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק ד הלכה יב; דף מח עמוד ב].

רבי אלעזר חשש לאותה שמועה [=מדברי רבי חזקיה] והיה מצמצם [חוסך] לו פרוטות ואוכל מכל דבר חדש [פעם] בשנה (שם)

על כן אפילו עני שבישראל ישתדל לקנות מכל פרי חדש לאכול ממנו הוא ואנשי ביתו ולברך שהחיינו להודות לה' (הרב יוסף חיים, בן איש חי – הלכות, שנה ראשונה, פרשת ראה, אות ט"ז)