מבוא לתכנית רבות הדרכים- מפגש זהות
על התכנית
תכנית רבות הדרכים: מפגשי זהות
בקטע הבא שכתב רוביק רוזנטל באתר שלו: "הזירה הלשונית", מתואר כפל המשמעות של המושג "זהות":
המילה זהות היא מילה חדשה. יש לה כמה משמעויות, והקשר ביניהם אינו מובן מאליו. ראשית, זהות היא יחס של דמיון מוחלט בין שני דברים, יצורים מספרים או כל דבר אחר. תאומים הדומים זה לזה לגמרי הם תאומים זהים, ובמתמטיקה יש מצבים של זהות בין שני חלקים של משוואה.
זהות היא גם הגדרה שאדם מגדיר את עצמו, בעיני עצמו או בעיני הסביבה שלו. כששואלים אדם מי הוא, הוא יכול לענות, למשל, שהוא יהודי או ערבי, שהוא גבר או אשה, שהוא משורר או פועל בניין. כל אחת מהתשובות האלה היא חלק מן הזהות של אדם.
את המילה זהות חידש אליעזר בן יהודה. הוא אהב את המילים שחודשו בימי הביניים. אז לקחו מילה פשוטה כמו מה או 'איך', ויצרו ממנה מילים כמו מהות או 'איכות'. בן יהודה לקח את המילה הפשוטה זה, שמצביעה על אנשים או על חפצים, והוסיף לה את האותיות –וּת. כאילו כאשר אנו קובעים זהות של משהו אנחנו אומרים: זהו הדבר. במילון הגדול שלו הוא מגדיר את המילה זהות כך: "סגולת דבר שיאמרו עליו, זהו בעצמו, שהוא שווה לדבר השני שוויון גמור ומוחלט". כשחידש את המילה הוא הושפע גם מהמילה הערבית הֻוִויָּה שפירושה זהות, שנוצרה מן המילה הֻוַ, שפירושה הוא.
היום יש לכל אזרח ישראלי תעודת זהות שבה כתוב מי האיש ומה הפרטים החשובים שיש לדעת עליו. מן המילה הזו גם נוצר שורש חדש, זה"ה. כאשר אנחנו מזהים אדם או חפץ או מקום, פירוש הדבר שאנו קובעים מיהו. כאשר אנחנו מביעים הזדהות עם מישהו אנחנו אומרים שאנחנו מרגישים כמוהו, אנחנו כאילו זהים לו בהרגשה שלנו.
כפי שכותב רוביק רוזנטל, המילה זהות נושאת בחובה כפל משמעות:
מצד אחד, כשאנו אומרים "זהות" אנו מתייחסים ליחס של זיהוי בינינו לבין משהו רחב יותר, המיוחס לתפיסת עולם או לקבוצה סוציולוגית. כך למשל אדם שהזהות שלו הוא יהודית משייך את עצמו ממילא לקבוצה האתנית – היהודים (מבחינה סוציולוגית) ולתפיסת העולם של המסורת היהודית.
מצד שני, כשאנו אומרים "זהות" אנו מתייחסים לזיהוי הייחודי של האדם. כשם שתעודת הזהות מציגה אדם יחיד, כך זהותו של היחיד נבנית מצירוף מיוחד של רכיבים שאף אם רבים מהם נמצאים גם אצל אחרים, הרי שההרכב הייחודי והיחסים שבין המרכיבים השונים – הם ייחודים לאותו אדם.
העיון הרפלקטיבי בזהות שלנו נובע במידה רבה מההבנה הזו. מרגע שהאדם חש בכפל המשמעות, ופעמים רבות בדיסוננס, שנוצר בין שתי המשמעויות האלו של המילה זהות, הרי שנולד הצורך להתבונן בדבר, ולבחון האם הפער הוא תולדה חיובית או שלילית, האם יש מקומות שבהם נכון לגשר על הפער, או שיש לשמר אותו וכו'.
במילים פשוטות, אפשר להסביר לתלמידים שהזהות היא כל הרכיבים שמרכיבים את מי שאנחנו מגדירים את עצמו: החל מההיבטים האישיים ביותר המיוחדים לנו, דרך תפיסות עולם וערכים שמשותפים לנו ולאחרים ושאנו דוגלים בהם, ועד מעגלי שייכות שאנו מרגישים שייכים אליהם.
במפגשי הבוקר האלו אנו באים לברר דווקא את מרכיבי הזהות שהם לכאורה משותפים: המרכיבים היהודים, הישראלים והאוניברסליים שבזהותנו. אך כפי שנראה במהלך הדרך, הרי שגם ברכיבים אלו קיים גיוון רחב מאוד, והזהות של האדם גם ביחס לרכיבים משותפים אלו היא אישית וייחודית.
בנוסף, מציאות החיים עצמה, בבית הספר ומחוצה לו, מבנה את מרכיבי הזהות שלנו, ולא אחת אנו מרגישים שלא בנוח עם מרכיבים שונים שאליהם אנחנו חשופים, או לחילופין מרגישים מנוכר למרכיבים אחרים שהיינו רוצים דווקא להעמיק בהם – ומפגשי הבוקר מהווים עבורנו הזדמנות לחשוף את התחושות האלו, להתבונן בהם ולשוחח אודותיהם, במטרה להיות שלמים יותר עם עצמנו.
המטרה אם כן של מפגשי הבוקר היא איננה אינטלקטואלית, אלא בראש ובראשונה קיומית. המטרה היא לעסוק בדברים בגובה העיניים, באופן הקיומי ביותר, תוך חשיפת המתחים מחד, וחיפוש אחר נקודות שיכלו להפיג את המתחים מאידך. כל זאת, תוך מודעות לכך שאיננו מחפשים בהכרח אחר מציאות חיים הרמונית וחסרת מתחים, אך אנו מחפשים להיות לכל הפחות חשופים למתחים אלו, ובעלי יכולת להגדיר ולגדר אותם, ולא לחוש דיסוננס שגורם לנו כל העת לחוסר נוחות.
את מפגשי הבוקר הראשונים נקדיש לסיפורה של ג'ודית קפלן (פתיחת השנה-סוף חגי תשרי), ולאחר מכן (אחרי החגים) נתחיל בקריאה של הספר "קוביות של שוקולד".
שני הסיפורים – הסיפור הקצר והביוגרפי על ג'ודית קפלן, והסיפור הארוך והבדיוני "קוביות של שוקולד" יהוו עבורנו הזדמנות להתבוננות רפלקטיבית עם התלמידים על זהותם כיהודים, ישראל ובני העולם הגדול: על המתחים וההפריה ההדדית שבין חלקי הזהות השונים שלהם.
השאלות הרפלקטיביות בהן נעסוק יגעו הן במרכיבי הזהות הכללים של התלמידים, הן ברכיבים הקשורים באופן ספציפי לגיל המצוות שהם מתקריבים ובאים בשעריו, והן ברכיבים הקשורים למפגשי הבוקר עצמם, ועל המקום שהם תופסים (אם הם תוספים) בבניית הזהות של התלמידים.
התכנית מחולקת לשלוש סדרות ועוד סדרת הרחבה. כל סדרת מתמקדת בנושא אחר ומורכבת מכמה מפגשים שבו נביט על הנושא מזווית קצת שונה.
כל מפגש מכיל בתוכו חלקים שונים של יחידות מיתרים- טקסט מרכזי – הטקסט שעליו מתבסס המפגש, קריאה יחפה- הבנה ובפרשנות של הטקסט, ריבוי קולות- דיון פתוח בסוגיה, הרחבה- העשרה נוספת בנושא ופעילות.
מבנה התכנית
מבנה יחידות ההוראה:
סדרה ראשונה: בעקבות הסיפור של ג'ודית קפלן
- מפגש ראשון: רציונל מפגשי הזהות
- מפגש שני: סיפורה של ג'ודית קפלן – זהות ובחירה
- מפגש שלישי: סיפורה של ג'ודית קפלן: סיפור יהודי, ישראלי ומערבי
- מפגש רביעי: זהות יהודית, ישראלית ומערבית בחיים שלנו
- מפגש חמישי: בת המצווה / בר המצווה שלי
סדרה שנייה: בעקבות הספר "ואחד עם כיפה"
- מפגש ראשון: הזהות המשפחתית (פרק ראשון – אבא איננו)
- מפגש שני: זהות – בין הורים וילדים (פרק שני-שלישי – עניין של כשרות, סטירת לחי)
- מפגש שלישי: דתיים-חילוניים: מי מוותר יותר? (פרק רביעי-חמישי – דו קיום, שבת ברום צורים)
- מפגש רביעי: לצאת מהקופסה (פרק שביעי- שמיני- אתה באמת דתי?, יאיר בא לרקוד)
- מפגש חמישי: אלוהים? (פרק תשיעי- תאונה מחרידה)
- מפגש שישי: בין דיכוטומיה לרצף זהויות (פרק אחת עשרה- ניצחון ובדידות, ותחילת פרק שתים-עשרה- משחק כדורסל בעייתי)
- מפגש שביעי: סיכום הסדרה השנייה של מפגשי הזהות
סדרה שלישית: בעקבות הספר "קוביות של שוקולד"
- מפגש ראשון: פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא…
- מפגש שני: תחושת בלבול
- מפגש שלישי: השותפים לדרך
- מפגש רביעי: שרשרת הדורות מול אינדיבידואליות
- מפגש חמישי: שרשרת הדורות מול אינדיבידואליות – המשך
- מפגש שישי: התבוננות בהתבוננות עצמה
- מפגש שביעי: סוף הסיפור – לקרוא (בתורה) או לא לקרוא- זו השאלה?
- מפגש שמיני: בת המצווה ובר המצווה שלי
- מפגש תשיעי: מפגש סיכום – סדרה שלישית – "קוביות של שוקולד".
- מפגש עשירי: סיכום מפגשי הזהות
מפגש הרחבה: דיוקן זהותי
מפגש הרחבה 2: הזהות היהודית הלאומית-היסטורית:
