בשיעור זה נכיר שתי סיבות לחגיגת חג החנוכה. בכיתה ג' ננפתח בפני התלמידים שני מקורות שונים- מאי חנוכה התלמודי וספר המקבים. ונראה כי בעצם לחנוכה (כמו לחגים רבים אחרים) יש הסברים שונים.
נפתח את השיעור בהצבעה מה חוגגים בחג החנוכה/ מה נציין בחגיגה הכיתתית השנה. ניתן לתלמידים להעלות כמה רעיונות על הלוח ונערוך הצבעה. ניתן לשלב דיבייט קטן שבו התלמידים ינסו לשכנע במה חשוב ביותר בחנוכה מתוך הידע הכללי שלהם. (ניתן להעביר את הדיבייט לסיום השיעור)
בלימוד זה אנו רוצים לפקוח את עיני התלמידים לכך שיש סיבות שונות ומגוונות לחגיגת חג החנוכה (כמו חגים רבים נוספים). נקרא את שני הטקסטים (בלשונית הטקסט) מספר המקבים ומהתלמוד המסבירים מדוע חוגגים את חג החנוכה.
חשוב להקדים ולומר לתלמידים שספר החשמונאים נכתב שנים רבות לפני התלמוד, ונכתב כתיעוד היסטורי בזמן התרחשות הדברים.
עבודה בקבוצות: עליכם ליצור תוצר שיסביר לדורות הבאים מדוע חוגגים את חג החנוכה. חשבו האם לשלב בו את הסיבות השונות לחגיגה או אם תרצו להנציח הסבר אחד בלבד.
למורה- חשבי על תוצר המתאים לכיתתך- בול, GIF, כרזה, מטבע, כריכה לספר וכו'.
'ויקחו (יהודה המכבי ואנשיו) אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון … ויחדשו את כל כלי הקדש וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטרת ואת שולחן הפנים. וישימו את הקטורת על המזבח ואת המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. ויתנו את לחם הפנים על השולחן ואת פרוכת המסך על הארון ותכל כל העבודה כאשר בתחילה.
ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו בשנת שמונה וארבעים ומאה וישכימו בבקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עז ותשועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם … ותהי שמחה גדולה בכל העם כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם.
ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה …
(ספר חשמונאים א, פ"ד)
דְּתָנוּ רַבָּנַן: בכ"ה בכסלו ימי החנוכה, שמונה הם, שלא לספוד בהם ושלא להתענות בהם. שֶכְּשֶנִּכְנְסוּ יְוָונִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כָּל הַשְּמָנִים שֶבַּהֵיכָל, וּכְשֶגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶל שֶמֶן שֶהָיָה מוּנָּח בּחוֹתָמוֹ שֶל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד, נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְמוֹנָה יָמִים.
לְשָנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.
(בבלי, שבת, כא, ע"ב,, בתרגום שטיינזלץ)