שיעור זה מהווה פתיחה לנושא החודשי שיעסוק באחריות חברתית וסביבתית. המערך עוסק ביחסי הגומלין בין רשות היחיד ורשות הרבים.
באחריות על רכוש בהקשרים של השבת אבידה, ונדליזם, בהקשר של שמירה על איכות הסביבה ועוד )ולא באחריות חברתית לסייע לחלש וכדו').
שיעור זה מורכב מכמה חלקים שניתן להעביר בכמה שיעורים
בשיעור זה נדון בקשר שבין האדם וסביבתו, נבחן מהי סביבת המחיה שלנו ומהי האחריות שלנו כלפיה, תוך כדי עמידה על ההבדל בין
רשות היחיד ורשות הרבים.
– חשוב מאד להשתמש במונחים רשות היחיד )רשות היחיד( ורשות הרבים.
– כדי שההבדלים יובהרו ותובהר משמעות הדאגה גם לרשות הרבים, כדאי לתת לתלמידים את מלוא האפשרויות להביא דוגמאות מחיי היומיום.
ציוד חישוקים כמספר הילדים (אפשר להחליף בגירים ולשחק בחצר)
קריאת הסיפור 'החוצה'/ רינת פרימו
רינת פרימו מספרת למה כתבה את הסיפור
הסבר מושגים בין רשות הרבים לרשות היחיד:
"ים יבשה של רשויות" כדי להפנים את המושגים: נחלק לכל ילד חישוק, ונסתדר במרחב. נשחק את משחק "ים יבשה" המוכר והידוע, בשינוי. כשנכריז:
רשות היחיד- צריך לעמוד בתוך החישוק כשנכריז: רשות הרבים- צריך לעמוד מחוץ לחישוק
ציוד: חישוקים כמספר הילדים (אפשר להחליף בגירים ולשחק בחצר)
נמיין חפצים ומקומות – לפי שייכותם עם איורים וכותרות לרשות הרבים/ יחיד (נספחים)
"שנו חכמים: ' לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים'.
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים.
מְצָאֹו חסיד אחד, אמר לו: " רֵיקָה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה
שלך לרשות שלך?"
לגלג עליו (אותו האיש המסקל).
לימים נצטרך (האיש המסקל) למכור את שדהו, היה מהלך באותה רשות
הרבים ונכשל באותן אבנים.
אמר: "יפה אמר לי אותו חסיד 'מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך
לרשות שלך'"
(תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ, עמוד ב)
נבין את הסיפור:
• מה ציוו חכמים?
• למה ומתי מסקלים אבנים משדה?
• מדוע לדעתכם מכנה החסיד את המסקל "ריקה"?
• מה גרם לאיש בסיפור להיזכר בדברי החסיד?
נצייר במחברת את המתרחש בסיפור:
נבחר 2 ילדים להמחזת המדרש נחלק את הכיתה לקבוצות ונזמין אותם להמציא סיפורים בעלי אותו מוסר השכל להמחיזם בפני הכיתה.
דוגמאות לסיפורים מחיי היומיום של הילדים:
• ילד שהשאיר ילקוט במעבר בכיתה- ומעד ביציאה להפסקה
• ילדה שזרקה מסטיק מהחלון ולאחר מכן דרכה עליו כשיצאה לחצר
נציע לילדים לקחת אחריות על רשות רבים שהם חלק ממנה- בכיתה, בבית הספר או בקהילה:
לדוגמה:
• אמנה כיתתית לשמירה על רשות הרבים הכיתתית (לא להשאיר תיק
במעבר, שימוש בציוד משותף- משחקים וכד, שמירה על ציוד בית ספרי וכיוב)
• ליצור טבלת חלוקת אחריות ניקיון החצר בין כיתות בית הספר, נאמני
ספריית בית הספר.
• יזמה לשיפור פני רשות הרבים בשכונה- מפגש כיתתי לניקיון חורשה, פארק וכדומה
האדם הוא חלק מהמקום בו הוא חי, חלק מהסביבות הרבות שלהן הוא שותף. רשות היחיד יכולה להשתנות (למשל אדם עובר דירה, הכיתות מתחלפות), אך רשות הרבים נשארת תמיד שייכת לכולם ועל כן כולם חייבים לשמור עליה