נשאל את התלמידים אילו מאכלים הם זוכרים מראש השנה הקודם ומה נהוג לאכול בביתם בחג. נערוך רשימה. כדאי ליצור את הרשימה על הלוח במעין גרף דיאגרמה ולראות אלו מהמנהגים נפוצים מאוד ואלו לא (למשל תפוח בדבש הנפוץ לעומת דלעת או חבושים הפחות מוכרים)
נסביר שהמאכלים הללו הם סימנים- המאכל הוא הסימן והאיחול הוא המסומן (אין צורך להסביר מונחים אלו) כל אחד מהם מייצג רעיון לאיחול לשנה החדשה.
אפשר להרחיב ולספר על אביי-
"אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי" (הוריות יב ע"א).
פירוש: אָמַר אַבַּיֵי: עכשיו שאתה אומר שסימן, דבר הוא ויש בו ממש, לְעוֹלָם יְהֵא אדם רָגִיל לראות בראש השנה בסעודתו: קָרָא (דלעת) וְרוּבְּיָא (שעועית), כָּרָתֵי (כרישה) וְסִילְקָא וְתַמְרֵי (ותמרים) שכל אלה גדלים ומתרבים במהירות, כסימן טוב למעשי השנה הבאה."
(באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
נבקש מהילדים לחשוב על מאכל שיסמן איחול לשנה החדשה
נחלק לילדים את סימני החג והברכות הנהוגות בדף צביעה שאותו אפשר לקשט, לגזור ולהדביק כך שיהפוך לסרט או ספרון אקורדיון לשולחן החג.
בדף זה יוכלו הילדים לצייר גם את הסימן שהם המציאו ולצייר סימן הנהוג בביתם.
הילדים ישתפו בסימנים שהמציאו ובסימן האהוב עליהם.