תכנית ספירלית לפסח כיתה: ו'

קריאת כיוון

יחידה זו עוסקת  באיסור אכילת חמץ ובאיסור "לא יראה לך".

הכרות עם המצוות והאיסורים הקשורים למצוות מצה. מהו חמץ ומהו שאור, מה הם חמשת מיני דגן, וח"י רגעים. מה היא מצה שמורה ועל מנהג אכילת מצות שמורות עבודת יד.
את החומר נלמד דרך מתכון של הכנת לחם. מומלץ מאד להפוך את השיעור למעשי וחוויתי על ידי הכנת הבצק יחד עם התלמידים. 
לאחר הסבר ושאילת השאלות במצגת כדאי לסכם במחברת או בדרך אחרת מה הוא חמץ – ממה עשוי ומה הופך אותו לחמץ, וכן מה היא מצה. אפשר ליצור טבלת השוואה, או לאייר את ההבדלים בין 'חמץ' ו'מצה'. 
כדאי להסביר שבמטבח נמצא עוד מוצרים רבים שנחשבים 'חמץ' מלבד לחם ומאפים- ולהסביר מדוע (דגני בוקר, פסטות וכדומה).

בהמשך המצגת – הצעה להרחבה על ביעור חמץ, מכירת חמץ ועל כשרות לפסח

*מורים המעוניינים לעסוק יותר במקורות של אכילת מצה ומשמעותם ניתן להיעזר בשיעור חמץ ומצה של כיתה ד'.

מהלך השיעור

  ✨ פתיחה:

 הכנת לחם בכיתה תוך תשומת לב לכל שלבי ההכנה (מתכון במצגת המלווה).  ניתן להתפיח בצק בכל שקוף ולסמן כל שעה כמה הוא תופח

📖 לימוד 

הלכות  חמץ ומצה

יש בכלל הפסח שלוש מצות עשה; וארבע מצות לא תעשה, (ולדעת הרמב"ם חמישה)
והיינו מצות עשה:

• לאכול מצה בלילה הראשון,
• ומצות עשה לספר ביציאת מצרים אותו הלילה,
• ומצות עשה להשבית חמץ ושאור ביום ארבעה עשר.

וארבע לא תעשה:

• שלא לאכול חמץ כל שבעה,
• ושלא לאכול תערובות חמץ כל שבעה,
• ושלא יראה חמץ כל שבעה,
• ושלא ימצא חמץ כל שבעה.
  (ולדעת הרמב"ם יש לאו על אכילת חמץ בערב פסח מחצות היום ולמעלה)

 מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר–בְּכָל-גְּבֻלֶךָ. (שמות יג' ז)

ונאמר: שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם (שמות יב יט).

איסור חמץ הוא לא רק על האכילה, אלא גם על הימצאותו של החמץ וראייתו.

במדינת ישראל ישנו חוק איסור מכירת חמץ בפסח (עיסוק בו בהמשך)

💬שאלות לדיון

• מדוע לא אוכלים חמץ בפסח? חישבו על תשובות שונות (ניתן להיעזר במקורות הנמצאים במצגת)
• למה הכוונה במילים 'לֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ'? 
• למי לדעתך אסור לראות את החמץ? באיזה מרחבים כלל זה צריך להתקיים?

חוק איסור הצגת חמץ בפומבי

במדינת ישראל חל חוק 'איסור הצגת חמץ בפומבי'

חוק חג המצות (איסורי חמץ) קובע איסור על בתי עסק המצויים ביישובים או אזורים בהם רוב התושבים הם יהודים, להציג מוצרי חמץ בפומבי לצורך מכירה או צריכה. החוק מחריג מהאיסור יישובים שיתופיים, כמו קיבוצים, שבהם בית העסק מוכר אך ורק לתושבי המקום. בחוק נקבע כי העונש בשל עבירה על החוק הוא קנס, ומכיוון שמדובר בעבירה פלילית ניתן להגיש גם כתב אישום לבית המשפט בשל עבירה על החוק. בנוסף, נקבע ששר הפנים רשאי לתקן תקנות לביצוע החוק. (המכון הישראלי לדמוקרטיה) או את עיקרי החוק כאן.

כמה פעמים מאז שנחקק החוק הוגשו עתירות נגדו. ניתן לקרוא עליהן כאן.

📝פעילות דיבייט- איסור הצגת / מכירת חמץ

נחלק את הכיתה לשתי קבוצות גדולות וקבוצת שופטים. קבוצה אחת תציג טענות בעד חוק איסור הצגת חמץ בפומבי וקבוצה אחת נגד החוק. כל קבוצה נדרשת להסתמך על מקורות מידע 

💬שאלות לדיון

• מדוע לדעתכם נחקק חוק זה? איזה ערכים הוא משקף?
• מה החוזקות של חוק זה (ודרך אכיפתו) בעיניכם? אילו דבירם חיוביים הוא מקדם ?
• מה הבעייתיות בחוק זה? מה הסכנה הטמונה בו?
• מה עמדתכם האישית לגבי חוק זה? 

📝 עיבוד וסיכום:

חישבו והשוו בין מנהג ליל הסדר (או מנהגים יהודיים אחרים שעושים רוב האוכלוסייה כמו יום כיפור) ובין חוק איסור הצגת חמץ בפומבי וחישבו מה היתרונות והחסרונות בחקיקת חוק בעל צביון יהודי דתי.

טקסט מרכזי

יש בכלל הפסח שלוש מצות עשה; וארבע מצות לא תעשה, (ולדעת הרמב"ם חמישה)
והיינו מצות עשה:

• לאכול מצה בלילה הראשון,
• ומצות עשה לספר ביציאת מצרים אותו הלילה,
• ומצות עשה להשבית חמץ ושאור ביום ארבעה עשר.

וארבע לא תעשה:

• שלא לאכול חמץ כל שבעה,
• ושלא לאכול תערובות חמץ כל שבעה,
• ושלא יראה חמץ כל שבעה,
• ושלא ימצא חמץ כל שבעה.
  (ולדעת הרמב"ם יש לאו על אכילת חמץ בערב פסח מחצות היום ולמעלה)

 מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר–בְּכָל-גְּבֻלֶךָ. (שמות יג' ז)

ונאמר: שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם (שמות יב יט).

איסור חמץ הוא לא רק על האכילה, אלא גם על הימצאותו של החמץ וראייתו.

במדינת ישראל ישנו חוק איסור מכירת חמץ בפסח.

חוק איסור הצגת חמץ בפומבי

במדינת ישראל חל חוק 'איסור הצגת חמץ בפומבי'

חוק חג המצות (איסורי חמץ) קובע איסור על בתי עסק המצויים ביישובים או אזורים בהם רוב התושבים הם יהודים, להציג מוצרי חמץ בפומבי לצורך מכירה או צריכה. החוק מחריג מהאיסור יישובים שיתופיים, כמו קיבוצים, שבהם בית העסק מוכר אך ורק לתושבי המקום. בחוק נקבע כי העונש בשל עבירה על החוק הוא קנס, ומכיוון שמדובר בעבירה פלילית ניתן להגיש גם כתב אישום לבית המשפט בשל עבירה על החוק. בנוסף, נקבע ששר הפנים רשאי לתקן תקנות לביצוע החוק. (המכון הישראלי לדמוקרטיה) או את עיקרי החוק כאן.

כמה פעמים מאז שנחקק החוק הוגשו עתירות נגדו. ניתן לקרוא עליהן כאן.