קריאת כיוון:

רקע

יחידה זו תפתח בפעילות של הרכבת שיר על בסיס המילים של השיר 'הכל משתנה' של ברטולד ברכט- התלמידים יקבלו את מילות השיר גזורות ומוזמנים לבנות שיר בעצמם. לאחר מכן נקרא את שירו של ברכט.

בנוסף מצורף סיפור קצר על זקן חכם, המראה לנו כי בידינו נמצא הדבר. 

נהשיר והסיפור מזמנים שיחה על היכולת שלנו לשלוט בחיינו ולכוון אותם. 

פעילות טרום קריאה 

• (1) נחלק את התלמידים למספר קבוצות (כחמישה-שישה תלמידים בכל קבוצה).
• לכל קבוצה נחלק מחצית (2) משירו של ברטולד ברכט- 'הכל משתנה' כשהוא מחולקת לחלקי מילים (מצורף
• משימת התלמידים היא להרכיב מהמילים שבידיהם את הטקסט, לפי ראות עיניהם אך באופן שיהיה מתאים והגיוני מבחינה תחבירית ותוכנית ולהדביק אותם על גיליון נייר.
• נתלה את תוצרי המשימה של התלמידים ונבחן מה דומה ומה שונה.
• נספר לתלמידים כי המילים שקיבלו לחבר הן חלק משיר שכתב משורר ומחזאי גרמני בשם ברטולד ברכט וכעת נוכל לראות את השיר שכתב לאור מה שעשינו.

חומרים דרושים

• עותקים של מילות הבית הראשון גזורות (מצורף ביחידה להדפסה)
• גליון נייר A3
• דבק 

💬 שיחה

• בין שני הבתים שבשיר יש הבדל. מהו? איזו גישה משתקפת בכל אחד מהבתים?
• עם איזו מהגישות אתם מזדהים יותר?

סיפור קצר 

זקן חכם/ מקור לא ידוע

היה היה פעם, במקום נידח, מעבר לכל הימים ומאחורי כל ההרים, חי לו איש חכם מאד וזקן שיבה. אף על פי מיקומו המרוחק של החכם, היו רבים הולכים אליו להתייעץ איתו ולקבל פתרון לבעיותיהם. כל מי שנפגש עם אותו חכם אמר בקול נפעם, נדהם – " חכם זה יודע הכל!".
השמועה נשאה כנפיים והתפרשה לה על פני כל רחבי תבל, שישנו אדם אחד, השוכן לו אי שם, ושיכול לענות על כל שאלה.

אך לא כולם שמחו לשמוע על אותו זקן. שני אנשים לא יכלו לסבול את העובדה שאותו זקן- אומרים עליו שיודע הכל. לא יתכן! רוחם לא שקטה עד אשר החליטו ללכת בעצמם ולהוכיח לעולם בלי צל של ספק- שאכן אין השמועה נכונה. הם החליטו להכשיל את הזקן ויהי מה!

ארזו השניים את בגדיהם ויצאו לדרכם. לאחר חודשי המסע הארוכים והמייגעים הגיעו האנשים לאותו זקן, וקבעו איתו פגישה. כשנכנסו לחדרו והתקדמו לעברו- החזיקו כלוב קטן עם פרפר חי מאחורי גבם. פתח אחד מהשניים ואמר- "שלום אדוני הנכבד… שמענו שיכול אתה להשיב על כל שאלה ולפתור כל קושיה… אם כן- מה מחזיק אני מאחורי גבי?"
"כלוב עם פרפר חי"- ענה לו החכם בשלווה. השניים נדהמו. איך יתכן?? חשבו לעצמם…. ינסו שוב, החליטו.

למחרת באו אליו, והפעם- פרפר מת הונח בכלוב. "שלום שלום, התוכל לדעת מה מחזיק אני מאחורי גבי?" אמר אחד מהם. "פרפר מת, מונח בכלוב"- השיב החכם, ומבט רגוע על פניו. תשובה זו הרתיחה את השניים מזעם. לא יתכן!! לא יתכן שידע כל תשובה! אנחנו נכשיל אותו ויהי מה! תכננו השניים תחבולה.

למחרת כשהתקרבו לחדרו קול לגלוג נשתפך מפיותיהם… הפעם נראה לו (!) חשבו….הפעם, הונח הפרפר בין כפות ידיו של אחד מהם, פרפר חי. אמרו לעצמם- אם יאמר החכם מת- נשחררנו לחופשי, ואם יאמר חי- נמעכנו למוות. לזה חשבו- וודאי לא ימצא החכם פתרון.

נכנסו לחדר, וחיוך שטני נמרח על פניהם.  אמר המחזיק בפרפר- "שלום שוב. לא נטרידך יותר מפעם זו. רק שאלה אחרונה לנו אליך- התוכל לומר לנו מה בתוך כפות ידי?"
"פרפר", השיב הזקן. "נכון" אמר לו, "אבל איזה פרפר- חי או מת?"
אמר לו החכם:  "בידך הדבר, אם תרצה מת הוא, ואם תרצה- חי….".

פעילות בעקבות הקריאה:

• נזמין את התלמידים לשתף בדבר מה מחייהם שהם מרגישים שהוא בידם ודבר מה מחייהם שהם מרגישים שהוא לא בידם.