מנוחה נכונה
רבות הדרכים- סיפורים קצרים
שבוע:
7
קריאת כיוון:
רקע
סיפור זה עוסק ביכולת להגיע למנוחה.
נתנסה בדמיון מודרך תוך הקשבה לתלמידים ולצרכיהם, נבחן את היכולת שלנו להיות בהרפייה.
פעילות טרום קריאה
נזמין את התלמידים לעבור דמיון מודרך (מפורט דמיון מודרך לדוגמא בהמשך) נקיים את הפעילות במידת הניתן תוך הקשבה אמפטית לקשיים שייתכן שחלק מהתלמידים יחוו (חשוב לעודד את התלמידים להשתתף אך אין לחייב אותם).
בתום הפעילות נזמין את התלמידים לשתף בתהליך- האם היה להם קל להתמסר להרפיה ומדוע. נזמין את תלמידים לתאר דרכים נוספות שמאפשרות להם "לנקות את הראש", להרפות ולנוח.
דוגמה לדמיון מודרך-
התרגיל כולל רצף של 3 שלבים, שכל אחד מהם, וגם כל שילוב ביניהם, יכול להוות תרגיל בפני עצמו. ניתן לשים מוסיקה שקטה ברקע (עדיף מוסיקה שמיועדת לתרגילי הרפיה והרגעות:
שלב א' – התמקמות:
נמצא לעצמנו תנוחה נוחה, רצוי בישיבה על הכיסא עם גב זקוף.
ישיבה כזאת מביאה לערנות ולמיקוד. מי שלא יכול לשבת עם גב זקוף – יכול לעשות את התרגיל על המזרון בשכיבה על הגב. כדאי להוריד משקפיים.
שבו נוח בתנוחה סימטרית, בלי לשלב ידיים ורגליים. הגב ישר, נשען על הכיסא, שתי כפות רגליים שטוחות על הרצפה, ידיים על הברכיים.
בשכיבה על הגב – רגליים נפרדות זו מזו, ידיים לצדי הגוף.
עוצמים עיניים.
שלב ב' – התמקדות בנשימה:
נושמים בטבעיות – נשימות ארוכות, ללא מאמץ. מלווים את הנשימה פנימה והחוצה.
שמים לב איך האוויר עובר בתוך הגוף. הנשימה זורמת בקלילות. ניתן לנשימה לרדת כמה שיותר כלפי מטה, לשקוע. ננשוף נשיפה ארוכה, ללא מאמץ. ושוב נשימה ארוכה ונשיפה.
נדמיין, איך עם כל נשימה מתמלא הגוף ברוגע ובשלווה, ועם כל נשיפה משתחרר המתח – שכבה אחרי שכבה.
שלב ג' – הרפית הגוף:
נתחיל לעבור בדמיון על כל חלקי הגוף, מהרגלים ועד הראש, ולהרפות אותם.
נביא את המודעות אל כפות הרגלים, נשחרר את המתחים, נרפה את השרירים.
שוקיים – משחררים את המתחים, מרפים את השרירים.
עוברים לאט-לאט על ברכיים, ירכיים, שרירי האגן, מותניים – משחררים את המתחים, מרפים את השרירים.
מרפים את כל פלג הגוף התחתון. נעלה לאורך עמוד השדרה עד הראש, לאט-לאט, חוליה אחר חוליה. שרירי הגב משתחררים. משחררים את המתחים. השכמות משתחררות.
הבטן רפויה ורכה, הנשימה עוברת בקלות. נכנס אל תוך חלל הבטן ונרפה מבפנים.
אזור בית החזה נפתח ומשתחרר, מאפשר נשימה חופשית. עוברים על יד ימין – מהכתף אל כף היד. כף היד כבדה, חמימה ורכה. יד שמאל . ידיים כבדות.
כתפיים שמוטות ורפויות. הגרון והצוואר משוחררים. נאפשר ללסת התחתונה ליפול, הלשון רפויה. שרירי הפנים משתחררים: הפה, השפתיים, האף, לחי ימין, לחי שמאל, עין ימין, עין שמאל, הגבות, המצח – משחררים את המתחים, מרפים את השרירים. המצח נהיה חלק.
נדמיין ידיים אוהבות ורכות על המצח. הן מלטפות את שער הראש מהמצח אחורה בתנועה איטית ורכה. גל של חמימות נעימה עובר מהקדקוד עד לכפות הרגליים:
ראש, כתפיים וידיים, בית החזה והגב, הבטן, האגן, ירכיים, ברכיים, שוקיים, כפות רגליים.
ועוד פעם. כל אחד יאמר לעצמו:
גופי כבד ורגוע, אני נושם בקלות, אני רגוע ושלוו.
נישאר במצב זה דקות אחדות, תוך הקשבה לנשימה הנכנסת והיוצאת בקצב טבעי.
שלב ד' – דמיון מודרך:
נדמיין את עצמנו ליד נחל של מים חיים, הזורמים ממקור כל הרפואות. מים אלו מרפאים, מנחמים ומחיים. נכנס למים, אט-אט, ונחוש את כוחם המחדש והמרפא. נשכב בתוך המים, נזרים אותם על כל חלקי הגוף, מהראש אל הרגליים. המים זורמים בתוך גופינו בקרירות נעימה, מטהרים ומרפאים כל איבר ושותפים איתם הלאה את כל המתחים, הדאגות והלחץ. נחוש, איך המים מרגיעים ומרפאים את גופנו ואת נפשנו. שלווה ורוגע עוטפים אותנו. הנשימה קלילה וארוכה. מעלינו שמש נעימה וחמימה. קרניה מכילות את כל האנרגיה הדרושה לרפא ולאזן את גופנו ואת נפשנו. קרני השמש החמימות חודרות דרך צמרות העצים אל גופינו, מאירות ומחיות אותו. הגוף מתמלא באנרגיה, בכוח החיים, בשמחה. נראה את עצמנו יוצאים מהמים, גופנו בריא ושופע חיים. חיוך מאיר את פנינו.
כל אחד יומר לעצמו: אני שלוו ורגוע. אני מודה על כל הטוב שיש לי. אני מרגיש מצוין מכל הבחינות.
לאט-לאט, נפקח עיניים ונשים לב מה השתנה בינתיים בגוף ובהרגשה.
סיפור קצר
'מנוחה' / ש"י עגנון בתוך 'אלו ואלו', עמ' ש"י
זקן אחד היה בשכונתו של משה, איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע כאיוב. בירכו הקדוש ברוך הוא בבנים ובנות, בצאן ובקר, בגמלים ואתונות ולא היה חסר חוץ ממנוחת הנפש, ואפילו בלילה בשעה שבני אדם נינוחים נטרד לבו ולא מצא מרגוע.
כשעמד משה לעלות שנייה למרום לקבל לוחות אחרונות, הלך אותו זקן אצלו ואמר לו, "אדוני משה אתה יודע שמיום שעמדתי על דעתי שמרתי פקודיך ולא חיסרתי ממצוותיך. כשהוצאת את ישראל ממצרים ועדיין לא החמיץ בצקי נשאתי אותו בצרור בשמלתי על שכמי והלכתי אחריך במדבר ארץ לא זרועה ולא התמהמהתי אפילו שעה קלה, ואפילו צידה לא עשיתי לי. רדפו אחרינו מצרים, שמעתי בקולך וקפצתי לתוך הים. ועדיין לא ידעתי שנעבור את הים בחרבה והמים יכסו את חיל פרעה. כשהושיע הקדוש ברוך הוא את ישראל מיד מצרים ועלה בלבך לשיר שירה הגבהתי צוארי ועניתי אחריך כנער העונה אחר רבו. הלכנו שלושה ימים במדבר ולא מצאנו מים ינקתי את אצבעי כתינוק ולא אמרתי כלום. באנו למרה ולא יכולנו לשתות מים ממרה כי מרים המה, לא הייתי בין אותם שהלינו עליך לאמר מה נשתה. וכן כל הימים איני בא עמך בטרוניא שהוצאת אותי מסיר הבשר ממצרים, אלא אני מלקט את המן ואיני מותיר ממנו עד בוקר ואיני דואג שמא למחר אין המן יורד ונמצאים אני ובני ביתי מתים ברעב, מפני שאני מכוין לבי לאבינו שבשמים, כשם שלימדת אותי. עלית למרום לקבל תורה ובוששת מלחזור ונקהלו ישראל על אהרן ועשו להם עגל, לא הייתי באותו מעשה. עכשיו שאתה עולה למקום לקבל לוחות שניות באתי לבקש ממך, בקש עלי לפני הקדוש ברוך הוא דבר אחד."
אמר לו משה, "מהו?" אמר לו, "איני מבקש לא על עושר, ולא על בנים, ולא על פרותי שיהיו נשמעות לחורש ולא על קצירי שלא ייבש ולא על אסמי שיתברכו, אלא מה אני מבקש? מקצת מנוחה אני מבקש. בבקשה ממך משה אל תשכחני שם למעלה. ואם כחול ארבה ימים לא אשכח את חסדך". אמר לו משה, "עד שלא אמרת לי כבר הסכמתי לבקש עליך."
עלה משה למרום וקיבל את הלוחות האחרונות. כשהגיעה שעתו לרדת אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, "רבונו של עולם, אדם אחד יש בשכונתי זקן כשר וירא אלקים. בבקשה ממך אם אתה רוצה לעשות לי טובה, המצא לו לאותו זקן קצת מנוחה."
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, "בן עמרם דבר שאי אפשר אתה מבקש". אמר משה, "חס ושלום שיש תשות כוח למעלה? כלום לא כתבת בתורתך 'היד ה' תקצר'?" אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, "כל מה שבראתי בראתי לששה ימים, ואילו מנוחה לא בראתי".
ביאורי מילים:
- לא חיסרתי ממצוותיך= עשיתי את כל מה שציווית
- שמלתי= בגדי
- ארץ לא זרועה= מקום שאינו מיושב בבני אדם, מדבר
- הלינו= התלוננו
- טרוניא= תלונות
- עד שלא אמרת…= עוד לפני שסיימת לדבר כבר התרציתי לבקשתך
- תשות כוח= עייפות (משה חושש שמא אלוהים לא יכול היענות לבקשתו מפני שאין בכוחו לעשות כן.
פעילות בעקבות הקריאה:
ניתן לקרוא עד לבקשת משה ולהזמין את התלמידים לשער מה עונה לו אלוהים.
לאחר מכן לקרוא ולברר מה פשר התשובה, מדוע המספר בחר לשים בפי אלוהים הכל יכול תשובה מוזרה שכזו.
ליחידה הקודמת
