קריאת כיוון

שני הפרקים הראשונים של מסכת ראש השנה, עוסקים בקידוש החודש. את הפרקים האלו נלמד בהמשך השנה, כיון שכעת לקראת חגי תשרי אנו רוצים להספיק וללמוד על החגים עצמם.

הפרק השלישי נפתח במשנה שאף היא קשורה לקידוש החודש, ורק מהמשנה השנייה ישנו עיסוק בראש השנה.

ביחידה זו אנו לומדים את שתי המשניות הראשונות של הפרק השלישי. משניות אלו פותחות רצף של משניות העוסקות בהלכות השופר והתקיעה בו בראש השנה.

אנו מציעים לעשות את היחידה בסדר הבא:

• ברלוונטיות תיאור של השופר והתקיעה בו כפי שנעשה בימינו.

• בטקסט מרכזי מובאות שתי המשניות: הראשונה, בה מתוארת מחלוקת בין חכמים ורבי יוסי בדבר השאלה האם כל השופרות כשרים, או שכל השופרות כשרים מלבד קרן הפרה.

ולאחריה מובאת ראשיתה של המשנה השלישית בפרק, המתארת את השופר המיוחד של ראש השנה.

• בקריאה יחפה נעמוד על העמדות השונות המוצגות במשנה, וכן נתעכב על הפער בין המתואר במשנה לבין המתחרש בימינו.
• בריבוי קולות נדון בטעמים נוספים המבקשים להסביר את דבריהם של חכמים שקבעו ש"כל השופרות כשרים חוץ משל פרה".

• בהרחבה נחשף למנהג של קהילות תימן בהן נהוג לתקוע בקרן של אנטילופה, ונדון בשאלה שהתעוררה לאורך ההיסטוריה ביחס למנהג זה- מה בין האמירה של הסיפא במשנה, לפיה יש לתקוע דווקא בקרן של כבש זכר, לבין האמירה הפותחת את המשנה הקובעת שכל השופרות כשרים. 

רלוונטיות

*למורה: מומלץ להביא לשיעור זה שופר, ולפתוח את השיעור בתקיעת שופר, ואף לאפשר לתלמידים לגעת ולנסות לתקוע בשופר בכוחות עצמם.

הצעות לפעילות:

הסתכלו בתמונות של קרניים של בעלי חיים (כאן).

נסו לגלות, מהקרניים של איזו חיה מכינים את השופר שאנו תוקעים בו היום?

טקסט מרכזי

בכדי לענות על השאלה שבה פתחנו את השיעור, עלינו ללמוד את המשנה:

"כל השופרות כשרים

חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן.

אמר רבי יוסי: והלוא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר: "והיה במשוך בקרן היובל, כשמועכם את קול השופר" (יהושע ו', ה)

שופר של ראש השנה- של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדים…" 

(מסכת ראש השנה, פרק ג, משניות ב-ג)

יעל- כבש זכר, בתורה מכונה גם איל.

פשוט- ישר.             

קריאה יחפה

הצעות לפעילות:

מלאו את הטבלה שלפניכם:

*למורה: חשוב להקנות לתלמידים את המושג "תנא קמא"- אשר משמעותו היא החכם הראשון שמדבר במשנה שלפנינו. פעמים רבות במשנה שהחכם הראשון שמדבר באותה משנה (שכמובן אינו בהכרח אותו חכם) אינו מוזכר בשמו, ועל כן הוא מכונה בשם: תנא קמא. על פי רוב, תנא קמא משקף את עמדתם הרווחת של חכמים, ואת העמדה שנפסקה להלכה, ואפשר להסביר שזו הסיבה שהוא אינו מוזכר בשמו- בכדי שלא לצמצם זאת לעמדה אישית של חכם, אלא להציג זאת כעמדה הרווחת.

 💬נשאל ונשוחח:

• על פי הרישא של המשנה- באילו שופרות מותר לתקוע בראש השנה?
• על פי הסיפא של המשנה- באילו שופרות מותר לתקוע?
• כיצד אתם מסבירים את הפער שבין הרישא לסיפא?

*למורה: חשוב להקנות לתלמידים את המושגים "רישא" ו"סיפא" ביחס למשנה, כאשר הרישא- היא הראש, ההתחלה, והסיפא- היא הסוף.

במקרה שלפנינו ישנה כביכול סתירה בין הכלל בו פותחת המשנה, אשר קובעת שכל השופרות כשרים, לבין הסיפא בה נאמר שהשופר שיש לתקוע בו בראש השנה הוא דווקא של יעל – כלומר של כבש זכר.

על פי רוב הפתרון המוצע לסתירה זו הוא בכך שהסיפא מדברת על המצב הרצוי- לכתחילה, ואילו הרישא- מדברת על המצב המצוי- בדיעבד. כלומר, בדיעבד על פי חכמים

ואם כן, הרי שיש לפנינו בשיטתו של תנא קמא וחכמים שלוש דרגות: לכתחילה- יש לתקוע בשופר של כבש זכר פשוט (ישר); אם אין בנמצא- אפשר לתקוע בכל שופר אחר; למעט בקרן של פרה.

ואפשר גם לפרש את המשנה ולומר- שחכמים בוחרים לפתוח בהלכה שהיא אולי פחות מהודרת, ורק אחר כך מביאים את הידור המצווה- משום שאילו היה הפוך, הרי שמי שלא היה משיג שופר של יעל פשוט מצופה זהב, היה עלול לחשוב שאין הוא יוצא ידי חובת תקיעת שופר כלל. ובכדי לשלול דעה זו- נאמרה קודם כל ההלכה שמייצגת אולי את המציאות הפחות אידיאלית, אבל היותר שכיחה.

"ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות מן הצדדים"-

הצעות לפעילות:

• ציירו את מעמד תקיעת השופר כפי שהוא מתואר במשנה. ולצידו ציירו את מעמד תקיעת השופר כפי שהוא נהוג כיום. הצביעו על כמה הבדלים בין שני הציורים.

 💬נשאל ונשוחח:

• מדוע לדעתכם קיים הבדל בין המראה של השופר בימי בית המקדש לבין המראה שלו בימינו?
• ומדוע לדעתכם בימינו לא תוקעים בחצוצרות לצד השופר בבית הכנסת?
• באיזה תקופה לדעתכם חל השינוי שבין המתואר במשנה לבין מה שאנו נוהגים?

*למורה: חשוב להדגיש בפני התלמידים שחלק זה של המשנה מתייחס לתקיעת השופר כפי שהייתה נהוגה בימים עברו, בימי בית המקדש, ומעט לאחר מכן בחלק מן המקורות.

בתלמוד (מסכת ראש השנה, דף כז ע"א) אנו מוצאים עדויות לכך שבדורו של מרד בר כוכבא, היו עדיין חכמים שהנהיגו סדר תקיעות מעין זה גם מחוץ למקדש. אך מרבית החכמים התנגדו לכך, וביקשו ליצור הבחנה בין האופן שבו תוקעים בשופר בבית המקדש לבין כל מקום אחר- וכך נוצר הפער שבין המתואר במשנה שלפנינו לבין מה שאנו נוהגים כיום.

ריבוי קולות

מלבד הנימוק לפיו אין לתקוע בקרן של פרה כיוון שהיא נקראת קרן ולא שופר, אנו מוצאים בתלמוד נימוקים נוספים. אך קודם שנקרא את הנימוק המופיע בתלמוד, נסו לחשוב על נימוקים נוספים אפשריים- שיכלו לתמוך בעמדה זו.

אחד ההסברים המופיעים בתלמוד, מתקשר לעניין אחר:

"אמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטגור נעשה סנגור".

(תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ו עמוד א)

קטגור- הוא עורך הדין התובע את הנאשם, ואילו סנגור- הוא עורך הדין המגן על הנאשם. ופירושו של דבר שהסיבה לכך שהכהן הגדול ביום הכפורים אינו נכנס אל קודש הקודשים בבגדי הזהב שלו, אלא דווקא בבגדי הלבן היא שהזהב מסמל את חטא העגל שנעשה מזהב, ואי אפשר שאותו הצבע שסימל את החטא, יסמל גם את הכפרה.

באופן דומה, מציעים חכמים להסביר שכיוון שעגל הפרה הוא סמלו של חטא העגל, אין להשתמש בסמל הפרה כסמל של כפרה.

 💬נשאל ונשוחח:

• מה דעתכם ביחס לנימוק זה?
• איזה מהנימוקים שכנע אתכם יותר? האם הנימוק שמופיע במשנה בנוגע לעמדתו של תנא קמא לפיה אין לתקוע בשופר שעשוי מקרן של פרה- משום שזה נקרא "קרן" ולא שופר? האם הנימוק שטוען רבי יוסי בכדי להוכיח את שיטתו לפיה- אין הבדל בין קרן של פרה לבין כל שופר אחר- כיוון שכל השופרות נקראים גם קרניים? או ההסבר של חכמי התלמוד לעמדתו של תנא קמא- שרואים בקרן הפרה סמל המזכיר את חטא העגל – ועל כן אין לתקוע בו?

הרחבה

מלבד השופר של היעל (כבש זכר) במסורת יהודי תימן (אשר ככל הנראה לפני מאות בשנים הייתה נפוצה בקהילות נוספות בעם ישראל) נוהגים לתקוע בשופר של "קודו" (כאן) סוג של אנטילופה.

לאורך הדורות היו שתמכו בתקיעה בשופר זה, והיו שהתנגדו.

הביעו את עמדתכם בהתבסס על דברי המשנה.

*למורה: "השופר התימני" ככל הנראה התגלגל במשך מאות בשנים במסורת יהודי ספר (ופורטוגל), אשר כל הנראה החלה כאשר לא השיגו בני הקהילות השונות אלא את השופר הזה.

בדומה לכך אנו מוצאים תיאורים בקהילות שונות באשכנז (גרמניה) בהם תקעו בראש השנה בשופר העשוי מקרן של עז.

מצד אחד, ההיתר לתקוע בשופרות אלו בראש השנה מסתמך על דברי המשנה שהובאה לעיל לפיה כל השופרות כשרים.

אך מצד שני, גם ההקפדה על התקיעה דווקא בשופר של יעל (כבש זכר) אף היא על פי אותה משנה. מכאן אנו יכולים ללמוד על חשיבותה של המשנה בקביעת מסורת ישראל במשך הדורות.

 💬נשאל ונשוחח:

לאור דבריכם אלו, חשבו מה היה קורה במצב שבו השופר החלופי היחידי שהיה בסביבה היה שופר שעשוי מקרן של פרה- האם לדעתכם גם במקרה זה יש לתקוע בו? הסבירו.