קריאת כיוון

יחידה זו הינה יחידת מבוא ללימוד משנה. והיא מתמקדת בשלושה נושאים עיקריים:

• בטקסט מרכזי ובקריאה יחפה אנו עוסקים בהיכרות עם ששת סדרי המשנה: זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קודשין וטהרות ובתוכן של כל אחד מהם.

• בריבוי קולות ובהרחבה אנו דנים בשאלת מקורה של המשנה והתורה שבעל פה בכלל: מצד אחד נשמע הקול שמאמין שהמשנה וכל יתר התורה שבעל פה נתנה למשה בסיני, לצד התורה שבכתב, ומצד שני נשמע הקול הרואה במשנה התפתחות אנושית שנוצרה מימי בית שני ועד לסוף המאה השנייה לפני הספירה. חשוב להדגיש בנקודה הזו, שגם התפיסה המאמינה שמקורה של המשנה הוא בהר סיני אינה מכחישה את תקופת התנאים, אלא היא רואה את דבריהם כמבקשים למסור או לשחזר את אותן הלכות שנתנו למשה בסיני

• ברלוונטיות אנו חוזרים פעם נוספת אל התכנים של ששת סדרי המשנה, ודנים עם התלמידים בשאלה- אילו מהסדרים נראים בעיניהם רלוונטיים בימינו ואילו לא. 

זמ"ן נק"ט

זרעים   מועד      נשים     נזיקין     קודשין     טהרות

סדר זרעים- העוסק במצוות הקשורות לעבודת האדמה, כמו: מסכת ביכורים המתארת כיצד היו מעלים ביכורים אל בית המקדש בימי קדם.

סדר מועד- העוסק בחגים השונים שבלוח השנה העברי, וכן בשבת, כגון מסכת יומא המתארת את יום הכיפורים ואת ההלכות הנלוות לו.

סדר נשים- העוסק בהלכות הקשורות לאדם וביתו, ובעיקר בין איש ואישתו, ובהם מסכת קידושין – המעצבת את הנישואים בין בני הזוג על פי ההלכה. 

סדר נזיקין- העוסק בכל הקשור להלכות שבין אדם לחברו, לדוגמא, מסכת בבא מציעא העוסקת בהשבת אבידה.

סדר קודשין – העוסק בכל הקשור לעבודת המקדש, כגון מסכת מידות המתארת את מבנהו של בית המקדש.

סדר טהרות- העוסק בהלכות טומאה וטהרה, לדוגמא מסכת כלים העוסקת בסוגי הטומאות שיכולות לטמא את הכלים בביתו של האדם, ובדרכים שניתן או לא ניתן לטהר אותם.

קריאה יחפה

לפניכם יצירה של דב אברמסון. התאימו בין כל אחת מהתמונות לסדר מהמשנה שאותה היא מייצגת:

ריבוי קולות

המשנה- היא הספר המרכזי בתורה שבעל פה.

ישנן שתי גישות ביחס למקורה של המשנה: עמדה אחת מאמינה שהתורה שבעל פה, ובתוך זה כמובן, גם עיקרי הדברים האמורים במשנה- נתנו למשה בהר סיני, לצד התורה שבכתב.

ואילו העמדה השנייה רואה במשנה יצירה אנושית שהחלה והתפתחה עם השנים- החל מימי בית המקדש השני, ועד לשנת מאתיים לספירה.

קראו את שני המקורות שלפניכם:

"אמר אליהו: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאני אדם אחד שיש בו מקרא ואין בו משנה, ובא אלי בדרך כפירה ואמר לי: "מקרא נתן לנו אלוהים בהר סיני, משנה לא נתנה לנו בהר סיני".

אמרתי לו:" והלא מקרא ומשנה מפי הגבורה (אלוהים) נאמרו, ומה בין מקרא למשנה? משלו משל למה הדבר דומה?

למלך בשר ודם שהיו לו שני עבדים והיה אוהבם אהבה גמורה. נתן לזה קו חיטים ולזה קו חיטים, לזה אגודה של פשתים ולזה אגודה של פשתים.

הפיקח מבניהם מה עשה? נטל את הפשתן וארג ממנו מפה, נטל את החיטה ואפה ממנה לחם. ערך שולחן, ועליו הניח את המפה שארג, ועל גביה הניח את הלחם עד שיבוא המלך. והטיפש שביניהם לא עשה ולא כלום.

לימים בא המלך לתוך ביתו, ואמר להם: בני, הביאו לי מה שנתתי לכם. אחד הוציא את הפת והניחה על גבי השולחן ומפה פרוסה עליו. ואחד הוציא את קו החיטים ואגודה של פשתים.

אמר המלך: אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה!
אף כך, כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל לא נתנה אלא כחיטים להוציא מהם לחם, וכפתן לארוג ממנו בגד".

 (סדר אליהו זוטא, פ"ב)

"רבי נחמיה אמר: […] אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון (תוספת) למתן תורה כגון הלכות ציצית, תפילין ומזוזה, אף הן בכלל מתן תורה […]

רבי יהושע בן לוי אמר: […] מקרא, משנה, הלכות, תלמוד, תוספתות, אגדות ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו- כולן נאמרו למשה בסיני…"

 (ויקרא רבה, אחרי מות, כ"ב)  

 💬נשאל ונשוחח:

• הסבירו באיזה מהגישות תומך כל אחד מהם.
• הביעו את עמדתכם – והסבירו באיזו עמדה אתם תומכים.

רלוונטיות

הצעות לפעילות:

מתחו קו בין שם הסדר לנושא בו הוא עוסק:

חשבו על דוגמה של מצווה, הלכה או מנהג אחד שקשור לכל אחד מששת סדרי המשנה.

 💬לאור הדוגמאות שנשמעו בכיתה

• מה הם הסדרים שהנושאים הנידונים בהם רלוונטיים בעיניכם גם בימינו?
• הסבירו מדוע לדעתכם סדרים אלו רלוונטיים והסדרים האחרים אינם רלוונטיים בימינו.

הרחבה

ניתן להרחיב את הדיון שערכנו ב"ריבוי הקולות" סביב שאלת מקורה של התורה שבעל פה, גם לשאלה נוספת הקשורה בעניין זה: מה תפקידם של העוסקים בתורה לאורך הדורות? האם תפקידם הוא להעביר את המסורת מדור לדור- כמות שהיא, ולשמור עליה שלא תשתנה, או שתפקידם הוא לפתח ולשכלל, על יסודות הדורות הקודמים?

את הדיון ניתן לפתח באמצעות האזנה ליצירה מוסיקלית, שכמובן אינה קשורה באופן ישיר לנושא, אך בעקבות ההאזנה ליצירה מיוחדת זו, אפשר גם לראות באור אחר את תפקידם של העוסקים בתורה לאורך הדורות.

היצירה היא היצירה "בולרו" של המלחין הצרפתי, מוריס ראוול כאן

*למורה: יצירה זו היא יצירה שמבוססת על קטע מוסיקלי אחד, שהולך ומתפתח- לאורך הדרך נוספים עוד כלים, ההרמוניות נעשות מורכבות יותר- אך הבסיס נשמר לאורך כל הדרך.

המסורת במובנים רבים דומה ליצירה המוסיקלית הזו- ואפשר לראות זאת באור חיובי או באור שלילי: גם המסורת, ככל שעוברים הדורות, הולכת ומסתעפת, נבנים בה עוד קומות ועוד רבדים, נוספות עוד פרשנויות ועמדות- אך הכל מבוסס על היצירה הקדומה ביותר.

אפשר  לראות זאת באור חיובי- ולומר שכמו היצירה המוסיקלית של ראוול, כך גם המסורת נעשית יפה יותר, מעניינת יותר, מגוונת יותר ומתאימה למרחב יותר של אנשים (המקבילים בהקשר הזה למגוון הכלים המנגנים את היצירה, כמו גם להרמוניות השונות שמבוססות על הקטע הראשוני).

אך אפשר גם לראות זאת באור שלילי- ולומר שכל אותן תוספות רק מעיבות ומסתירות את הקטע המקורי- אליו יש לשאוף לחזור ואותו יש לגלות, מתוך כל הסבך שנוצר על גביו.