קריאת כיוון
ביחידה זו נעסוק בחציו השני של פרק כ"א, בו מופיע האיסור על כוהנים בעלי מומים לעבוד בעבודות המשכן.
• בקריאה יחפה נבחן מהן בדיוק המגבלות שמוטלות על בעלי המוגבלויות, ומהן הזכויות שבהן הוא זכאי על אף אותן מוגבלויות.
• בריבוי קולות נדון עם התלמידים בשאלת היחס לפרשייה זו, לתחושות שהיא מעוררת בנו, ולאופן שבו אנחנו מסבירים לעצמנו את היחס המפלה (לפחות בקריאה ראשונה) שלפנינו.
• ברלוונטיות נבחן את מציאות החיים שלנו ביחס לבעלי המוגבלויות, ונחשוב כיצד אנו יכולים להיטיב אותה.
טקסט מרכזי
ויקרא, כ"א, טז- כד
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם – לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו. כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב: אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל, אוֹ שֶׁבֶר יָד. אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ…
כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן – לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָה,
מוּם בּוֹ- אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב.
לֶחֶם אֱלֹהָיו, מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים- יֹאכֵל.
אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת-מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
קריאה יחפה
"אִישׁ… אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם…"
💬 שאלות הבנה
- אילו מוגבלויות מונה התורה תחת ההגדרה של "אשר יהיה בו מום"?
- האם כל המוגבלויות האלו דומות אלו לאלו?
- האם אנחנו היינו מגדירים את כל מי שמופיע ברשימה זו כ"בעל מוגבלויות"?
"…לֹא יִגַּש…"-
💬 שאלות הבנה
- מהם הדברים שאסור לכוהן בעל מום לעשות?
- מהם הדברים שלהם הוא זכאי בכל זאת כחלק מהכוהנים?
ריבוי קולות
קריאת הפסוקים המתארים את האיסור על בעל מוגבלויות לשמש בקודש, מעוררת בקריאה ראשונה תחושה של חוסר צדק, אפליה וחוסר הוגנות. בוודאי לאור המודעות שהולכת ונעשית גדולה יותר לבעלי המוגבלויות בשנים האחרונות בחברה שלנו.
📝 לפניכם שלוש התייחסויות ופרשנויות שונות המתמודדות עם פסוקים אלו, בחרו באחת מהן (תוכלו לעשות זאת לאחר התרשמות ראשונית מהירה), וכתבו אותה במילים שלכם, כך שתוכלו להציג אותה לכיתה:
על האיסור הזה יש לומר: עבר זמנו, בטל משמעו!"
"גם האיסור על כוהנים בעלי מום לשרת בקודש, אינו קל לקריאה. בימינו, גישתנו היא דווקא לשתף את בעלי המום בכול, ולראות בהם שווי זכויות ככולם. האם לא הגיעה השעה להתאים חוקים אלו לזמן? להצעיד את ההלכה? לגרום לה ללכת, להתקדם, כפי שהיא צריכה לעשות?…
ומי שטוען שהיהדות עתיקה, וצריך לשמור עליה מפני שינויים, חוטא ומחטיא. ולטעמי אינו מבין יהדות מהי.
האנושות מתפתחת, והיהדות היא חלק ממנה. ומה שלא משתנה ולא זז, בעצם הופך לאבן. האם זו הצורה שיש להתייחס לתורה, כאילו הייתה אבן, תורה מאובנת, פרה היסטורית?
או שמא תורת חיים היא? חיה, משתנה וזורמת?"
(גיל קופטש)
האיסור הזה הוא שיקוף של המציאות החברתית.
אם זו תשתנה אולי גם האיסור יוכל להשתנות.
"הוראה זו, המדירה את הנכים בגופם מעבודת המקדש, מעוררת התנגדות בחברה שמשתדלת להכיר במעמדם של כל הבריות כשוות מעלה. במאמץ פרשני ניתן לגייס את רש"י כמפתח לפתרון הקושי:
"כי כל איש אשר בו מום לא יקרב" – אינו דין שיקרב, כמו (מלאכי א ח) "הקריבהו נא לפחתך".
רש"י מפענח את הוראת התורה "לא יקרב", לא כמגבלה מוחלטת אלא ככזו התלויה במעמדו של בעל המום בעיני המלך. מקורם של דברי רש"י בנבואת מלאכי, המשווה את הפולחן בבית המקדש לכניסה אל השליט (=הפחה):
"וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר ה' צְבָאוֹת".
הרעיון המובע בפרק זה הוא שעבודת המקדש צריכה להידמות לפחות למנגנוני הטקס, שמתנהלים בארמונות שליטים ומלכים. הנביא מלאכי, שחי בתקופה הפרסית, רואה לנגד עיניו את הפֶּחה הפרסי שהיה עורף את ראשו של מי שהיה מגיש לו מתנה פגומה. אם לפֶּחה לא נגשים כך, אז ודאי לא ראוי לבוא כך אל ה'.
ומה תאמר התורה אם הפחה רוצה שאנשים עם מוגבלות פיזית יעבדו בלשכתו, כי הוא לא רואה את המום שבהם אלא את האור שבוקע מתוכם? אולי במקרה כזה, רומז רש"י, ישמח גם האל בברואיו?
לציבור יש כוח רב בקביעת מקומו ומעמדו של בעל המוגבלות בחברה. היחס לאנשים עם מוגבלות פיזית או אחרת אינו גזרת שמים, והוא נתון לתשומת הלב ולאחריות של כל אחד מאִתנו".
(הרב בני לאו)
המשכן אינו שיקוף של המציאות, אלא דימוי למציאות חיים מושלמת לכן אין בו מקום לבעלי מום, כמו שגם אין בו מקום למוות, כאב ורוע.
"המשכן מהווה סמל לחיים במובן החיובי והמושלם שלהם. בניגוד למציאות שיש בה חולי וכאב, רעב ומוות, המשכן הוא "בית החיים".
הצבתו של "בית החיים" בליבה של החברה נועדה להזכיר לבני האדם את "דרך עץ החיים", אותה הדרך שאין בה את הרוע, הכאב והסבל שבמציאות החיים שלנו, ולאפשר לנו לגעת שוב בליבת החיים שלנו – שהם החיים עצמם.
ובכך, לעזור לאדם שחוויה חוויות קשות בחייו של כאב פיזי או נפשי (שהקשה מכולם הוא פטירתו של אדם קרוב) ועבור חוויה הפוכה, קיצונית לצד השני, בכדי שתאזן אותו ותצליח להוציא אותו מהדיכאון או שברון הלב שבו הוא שרוי, ולראות גם את יופיים וכוחם של החיים (ולא כדי להישאר בה). וכך להוביל אותו אל "שביל הזהב" כלשונו של הרמב"ם: אין הוא מתעלם ממציאות החיים הקשה, אך הוא גם אינו שבוי בה, וליבו דואב כל העת בגללה.
בכדי להצליח להעביר את האדם חוויה שכזו, יש לבנות מציאות מדומה של "בית חיים" בו אין כל פגע או מום , ובוודאי שלא מוות. כך ניתן להסביר חוקים רבים הקשורים למשכן ולכוהנים. וכך ניתן להסביר את משמעות האיסור שמופיע בפרק שלנו. בעלי המום אינם יכולים לעבוד במשכן, משום שבמציאות החיים האוטופית (המושלמת), במציאות החיים אליה כולנו עורגים, אנו מקווים שכולם יהיו בריאים ושלמים.
וכיוון שזוהי מציאות החיים שהמשכן משקף, ולא מציאות החיים היומיות שלנו, אין להם מקום בעבודת המשכן, כשם שאין מקום לכוהן הגדול להתחתן עם אלמנה (שחוותה מקרוב את המוות) או על כוהנים להתקרב לאנשים שמתו שאינם משבעת האנשים הקרובים אליהם ביותר (הורים, ילדים, אח, אחות ואישה)".
(אליסף תל-אור)
💬 עם איזה מהפרשנויות וההתייחסויות אתם מזדהים ביותר? מדוע?
רלוונטיות
נגישות לבעלי מוגבלויות
בין אם אנו תומכים בגישה הסוברת שיש לתקן את איסורי התורה המופיעים בפרקנו ביחס לבעלי המוגבלויות, ובין אם אנו סבורים שאיסורים אלו הם שיקוף של המציאות, ואם זו תשתנה לטובת בעלי המוגבלויות הרי שגם עמדת המסורת ביחס אליהם תשתנה, ובין אם אנו רואים משמעות בחוקים אלו, אלא שאנו מגבילים אותם לתחומי המשכן והמקדש בלבד- הרי שאנו מסכימים שבמציאות החיים שלנו בעלי המוגבלויות צריכים להשתלב ולקחת חלק פעיל כמו כולם (למעט אולי פעולות שממש בלתי אפשרי עדיין להפוך אותם למונגשות עבור בעל מוגבלות כזו או אחר). אלא שלצערנו, כרגע, זו לא המציאות:
📝צפו בסרטונים:
אפשר לצפות עם התלמידים גם בסרטון הארוך יותר, המציג "עולם הפוך" בו דווקא האדם שאינו מוגבל, אינו יכול לעשות דברים כאלו ואחרים, שאפשריים רק עבור "בעלי המוגבלויות":
עולם הפוך – סרטון להעלאת המודעות לנגישות וקבלת השונה
📝 חשבו על סיסמה שתעודד פעילות שתשלב ותסייע לבעלי המוגבלויות להיות שותפים טבעיים כמה שרק ניתן בחברה, מבלי שיזדקקו לרחמים, ובוודאי מבלי שיופלו לרעה.
הצעה לפעילות:
📝 בדקו מוסדות ציבוריים בסביבת מגוריכם: החל מבית הספר, דרך מרכזי קניות, בתי קפה, בתי המועצה ועד לבתי הכנסת- ובחנו האם מקומות אלו נגישים לבעלי מוגבלויות.
- לאור הבדיקה שעשיתם בקרבת מגוריכם, חשבו אילו דברים שאתם יכולים לעשות או לדחוף לשינוי בסביבתכם הקרובה (בית הספר, שכונה וכדומה) בכדי לשפר את היחס לבעלי המוגבלויות ולתת להם את העצמאות והנוחות להשתלב בסביבה.
ליחידה הקודמת
