קריאת כיוון

מערך שיעור על הפיוט אדון הסליחות

נתייחס למידות השונות של האל ולמבנה הפיוט בסדר א-ב.
נשיר יחד את הפיוט.

ציוד עזר:

אמצעי שמע

נספח להדפסה

למורה:

אחד מפיוטי הסליחות העתיקים, ואולי הידוע ביותר מבניהם. הפיוט נאמר בפי עדות המזרח השונות במשך כל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה. הפיוט הולך ומונה את הנהגותיו של הקב"ה את עולמו ואת שבחיו על פי סדר הא"ב כשהוא מעמיד בקצה האחד את נוראותו של האל, יודע כל הנסתרות מאז ולעולם, שהכל גלוי וידוע לפניו, ואת רחמיו וחסדיו של האל בקצה השני. בין שני הקצוות הללו מצוי האדם העומד מול האל ומבקש: הגם שחטאנו, הגם שהכל גלוי וידוע לפניך – אף על פי כן – רחם עלינו כי אתה הוא אדון הסליחות ובעל הנחמות.
בהמשך ניתן למצוא פירוט כל אחד מהתארים שבפיוט, מומלץ לא להביא לכיתה ולאפשר לילדים לפרש לפי הבנתם.
(המידע מתוך אתר הזמנה לפיוט)

מהלך השיעור

  ✨ פתיחה:

נבקש מהילדים לתאר את האל- מידותיו תכונותיו וכדומה ונכתוב אותן על הלוח.

📖 לימוד 

נחלק לילדים את הדף הראשון מתוך דפי העבודה ונאזין לפיוט אדון הסליחות.

• הילדים יבצעו את המשימות בדף- סימון הפזמון החוזר וסימון האות הפותחת בכל שורה. 
• נסביר מהו אקרוסטיכון ונמצא את המשותף בין כל המילים הפותחות את השורות השונות- מידותיו של האל. 
• נפרש חלק מהביטויים הדורשים הסבר ולא את כולם.

💬שאלות לדיון

השבח הוא אחד המרכיבים העיקריים של התפילה לצד הבקשה וההודיה. בפיוט אנחנו מבקשים מאלוהים סליחה על כל המעשים הרעים שעשינו. כדי לגרום לו להסכים אנחנו אומרים את כל המעלות שלו.

• מתי אנחנו משבחים מישהו? כיצד מילות שבח (למשל צל"ש) גורמים לנו להרגיש?
• האם נתנהג אחרת אחרי שנזכה לשבחים? אילו מילים טובות הייתם רוצים שיגידו עליכם?
• האם גם אלוהים אוהב שמשבחים אותו?
• האם לדעתכם אלוהים ישנה את דעתו בעקבות דבי השבח שלנו?
• מחילה – אם מחלנו פעם למישהו? האם מחלו לנו?

🎒 פעילות

• נחלק לילדים את הדף השני בדפי העבודה 

• שירו את הפיוט "אדון הסליחות": בחרו סולנים לשירת הבתים, וכל הכיתה תענה להם במילים "חָטָאנו לפָנֶיךָ רַחֵם עלינו".

📝 עיבוד וסיכום:

• הילדים ישלימו את השופר על פי ההוראות הבאות:

  • מידותיו של האל בפיוט מופיעות על פי סֵדֶר הָאָלֶף-בֵּית. מִתחוּ קו מאות לאות בכל פעם שעוברים בשירה ממידה אחת של האל לזו שאחריה.
  • בכל פעם שֶׁשָּׁרים את המילים "חָטָאנו לפנֶיך רַחֵם עלינו", עִקבוּ בעזרת העיפרון אחר הקו המסולסל שמחבר את האות א' עם האות ת'.
• הילדים יבצעו את משימת השלמת המשפטים שבדף העבודה

טקסט מרכזי

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת.

בּוֹחֵן לְבָבוֹת.

גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת.

דּוֹבֵר צְדָקוֹת

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת.

וָתִיק בְּנֶחָמוֹת.

זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת.

חוֹקֵר כְּלָיוֹת

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת.

יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת.

כּוֹבֵש עֲוֹנוֹת.

לוֹבֵש צְדָקוֹת.

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

מָלֵא זַכִּיּוֹת.

נוֹרָא תְהִלּוֹת.

סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת.

עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת.

צוֹפֶה עֲתִידוֹת.

קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת.

רוֹכֵב עֲרָבוֹת.

שׁוֹמֵעַ תְּפִילוֹת.

תְּמִים דֵּעוֹת.

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ:

פירוש הפיוט

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת – שהסליחה והמחילה באים ממנו. על פי תהילים קל, ד: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.
בּוֹחֵן לְבָבוֹת – האל רואה לליבו של האדם, עפ"י ירמיהו יז, י: אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת.
גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת – כאדם הדולה מים מבאר עמוקה, כך האל גּוֹלֶה – מלשון גילוי, את העומק של פנימיות האדם, את מה ששוכן בעומק נפשו.
דּוֹבֵר צְדָקוֹת – שכל דבריו אמת וצדק.
חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ – זוהי עמידתו של האדם מול האל ובקשתו ממנו: רחם עלינו אף על פי שחטאנו, שאתה בעל הרחמים.
הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת – הודו והדרו של האל המתגלים בנפלאותיו
וָתִיק בְּנֶחָמוֹת – ותיק מלשון רגיל מימים ימימה. האל מורגל וידוע כבעל הנחמות לעמו.
זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת – האל זוכר את הברית שכרת עם אברהם, יצחק ויעקב, ושבזכותה יסלח לעמו ויגאלם.
חוֹקֵר כְּלָיוֹת – כפי שהאל בוחן לבבות כך הוא גם חוקר כליות, כנאמר בירמיהו יא, כ: וַה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב. הכליות מסמלות את מיקומו של המצפון, ולפיכך מתקשרות גם לחטאים ולסליחה.
יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת – אין דבר הנסתר מנגד עיניו, מוטיב החוזר לאורך הפיוט.
כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת – לא ממהר להעניש על העוונות, אלא מחכה לחזרתו של האדם בתשובה, עפ"י י"ג מידות האל המתוארות במיכה (ז, יט): יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ.
לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת – הצדקה, הן כעשיית צדק ומשפט, הן כחסד ורחמים, היא כעין לבושו של האל, עפ"י ישעיהו נט, יז: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן.
מָלֵא זַכִּיּוֹת – מלשון זכות ויושר.
נוֹרָא תְהִלּוֹת – האל נורא בתהילותיו. הצירוף של שתי המילים הללו הינו ניגוד בין המקום המצמצם (נורא) ובין המקום הפותח והמרהיב (תהילות), ניגוד זה בא להביע את התחושה שאמירת תהילות ותשבחות לאל למעשה מצמצמת את גדולתו ולכן יש פחד ויראה מלומר את תהילתו. הביטוי לקוח משירת הים שמות טו, יא: נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.
סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת – האל סולח לעוונות עמו, ובמיוחד בחודש אלול שהוא חודש הרחמים והסליחות, וביום הכיפורים – יום המיועד לסליחה ולכפרה.
פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת – הישועות והניסים הם מפועלו העיקרי והנצחי של האל, עפ"י תהילים עד, יב: וֵאלוֹהִים מַלְכִּי מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
צוֹפֶה עֲתִידוֹת – צופה ומביט עד סוף כל הדורות.
קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת – יודע את כל הדורות שעתידים להיות קודם שיהיו, וקורא לכל דור לעמוד בעתו ובזמנו. עפ"י ישעיהו מא, ד: מִי פָעַל וְעָשָׂה קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ.
רוֹכֵב עֲרָבוֹת – ערבות הוא אחד משבעת הרקיעים, עפ"י מסכת חגיגה יב, ע"ב. השיבוץ לקוח מתהלים סח, ה: …סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו.
תְּמִים דֵּעוֹת – שידיעתו ודעותיו שלמות תמיד ללא חילוק, שלא כמו בשר ודם. השיבוץ לקוח מאיוב לו, ד: כִּי אָמְנָם לֹא שֶׁקֶר מִלָּי תְּמִים דֵּעוֹת עִמָּךְ.