בראשית יט' א-כט: חטאת סדום והפיכת סדום ועמורה
בראשית, כיתה ב', יחידה 13
קריאת כיוון
יחידה זו עוסקת בסיפור הדרמטי של הפיכת סדום ועמורה על ידי אלוהים, בשל חטאתם הגדולה של אנשי הערים הללו.
.
עוד על היחידה:
המלאכים מגיעים לסדום ומתארחים בערב בביתו של לוט. לוט סבור שהם אנשים ואינו מודע לכך שהם מלאכים בשליחות אלוהים. אנשי סדום מעוניינים להתעלל באורחיו של לוט, ולוט פועל כדי להגן על אורחיו בכל מחיר. אז מתבררת ללוט זהותם של המלאכים, כאשר הם שומרים עליו מפני ההמון הזועם ומספרים לו על שליחותם להפוך (להשמיד) את סדום ועמורה: "… כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְ-ה-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ." (פסוק יג). הם מאפשרים ללוט להימלט מהעיר עם משפחתו, מזרזים אותו לברוח ולבסוף מוציאים אותו בעצמם מהעיר יחד עם אשתו ובנותיו. המלאכים מצווים את לוט (ומשפחתו) שלא להביט אחור. לוט מבקש מהמלאכים לא לברוח להר כפי שנצטווה על ידם אלא להימלט לעיר בשם מצער/צוער, והמלאכים נעתרים לבקשתו. (ניתן לראות בהמשך היחידה שמלבד קריאת פסוקים יח-כג שעוסקים בבקשה זו של לוט, לא התייחסנו ביחידה לעניין זה. זאת מתוך מחשבה שפסוקים אלו משניים בחשיבותם לציר המרכזי של הסיפור בפרק).
אלוהים משמיד את סדום, עמורה ויתר ערי הככר, אשתו של לוט מתבוננת לאחור והופכת לנציב מלח. וכאשר קם אברהם בבוקר הוא מתבונן לעבר אזור סדום, ומתוך העשן הרב שהוא רואה ניתן להסיק על החורבן הגדול של המקום.
(נציין שלא הכללנו בלימוד את פסוקים ל-לח המופיעים בסוף הפרק, שעוסקים בגילוי העריות שבין לוט ובנותיו, על רקע חששן של בנות לוט שהם האנשים האחרונים שנותרו בעולם. זאת מתוך מחשבה שנושא זה אינו תואם לגיל התלמידים, וממילא אינו נושא מרכזי בפרק).
• בקריאה יחפה אנו מבקשים להבהיר ככל ניתן את העלילה מרובת הפרטים שבפרק.
כדי להקל על הבנת הפרק ניתן לחלק את קריאת הפרק וההתייחסות לשאלות המוצעות בקריאה יחפה לכמה חלקים:
- פסוקים א-ג: המלאכים באים לסדום ולוט מארח אותם בביתו.
- פסוקים ד-ט: אנשי סדום רוצים להתעלל באורחיו של לוט ולוט מגן על אורחיו.
- פסוקים י-כג: אורחי לוט מתבררים לו כמלאכים בשליחות אלוהים שבאו להשמיד את המקום (הם מגינים על לוט מפני ההמון האלים, מודיעים לו על ההשמדה הצפויה של העיר, מזרזים אותו לברוח מהעיר עם משפחתו, מוציאים אותו בעצמם מהעיר כיוון שהוא מתמהמה, מצווים עליו לא להביט אחור, ולבסוף נענים לבקשתו לברוח לצוער במקום להר).
- פסוקים כד-כו: אלוהים משמיד את סדום ועמורה וערי הכיכר, אשת לוט מביטה לאחור והופכת לנציב מלח.
- פסוקים כז-כט: סיום וסיכום – אברהם רואה בבוקר את העשן הרב שעולה מסדום ועמורה החרבות, מצויין שאלוהים זכר את אברהם ולכן הציל את לוט.
• בריבוי קולות ניתן להתייחס לחומרת חטאתם של אנשי סדום ועמורה, הן לפי הפשט והן לפי המדרש. על בסיס זה ניתן יהיה לדון עם התלמידים האם לדעתם העונש שנתן אלוהים לאנשי סדום ועמורה היה מוצדק או לא, והאם יכלו להיות דרכים אחרות להתייחס למעשיהם של אנשי סדום ועמורה. דיון זה יכול, כמובן, להתחבר לעולם של הילדים – האם עונש הוא הדרך הטובה ביותר להגיב כלפי מי שמתנהג שלא כראוי? האם יש דרכים טובות יותר, יעילות יותר, ומהן?
כמו כן מוצע בריבוי קולות להתייחס לדמותו המורכבת של לוט, וכן לקושי (הטבעי אולי) להתנתק מהבית/העיר/מקום המגורים שלך גם כאשר סכנה קיומית צפויה שם. ניתן להתייחס גם לרצון של אשת לוט להביט לאחור למרות ציווי המלאכים, ולמשמעויות האפשריות הטמונות בהפיכתה של אשת לוט לנציב מלח דווקא.
• היצירה מזמנת לתלמידים התבוננות על ציורים שביקשו לתאר את הרגעים שבהם יוצא לוט עם אשתו ובנותיו מהעיר – מה חשו ומה חשבו הדמויות ברגעים אלו.
• בהרחבה למעוניינים להרחיב, מוצעים שני נושאים:
- כתבה על מחקר ארכיאולוגי המתייחס לסיפור המקראי של הפיכת סדום. בעקבות הכתבה ניתן לפתח דיון קצר עם התלמידים באשר לתפישות עולמם (ותפישות עולם שונות) על הקשר שבין סיפורי התורה לבין המחקרים המדעיים.
- השוואה כללית בין סיפור הפיכת סדום וסיפור המבול, ותובנות שעולות מההשוואה.
טקסט מרכזי
א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב
וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.
ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם
וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין.
ג וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.
ד טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה.
ה וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ
אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה
הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם.
ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו.
ז וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ.
ח הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם
רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי.
ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם
וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.
י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ.
יא וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח.
יב וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה
חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם.
יג כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ
יְ-ה-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ.
יד וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְ-ה-וָ-ה אֶת הָעִיר
וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו.
טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר.
טז וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְ-ה-וָ-ה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר.
יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה.
יח וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי.
יט הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי.
כ הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִיא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי.
כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
כב מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר.
כג הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה.
כד וַי-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-ה-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם.
כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה.
כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה.
כח וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן.
כט וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.
קריאה יחפה
סיפור סדום ארוך ומלא בפרטים. כדאי לעצור כל מספר פסוקים ולברר מה התרחש בהם באמצעות שאלות פשוטות. להלן שאלות שיכולות ללוות את הקריאה.
דף העבודה של יחידה זו יאפשר חזרה והפנמה של רצף הסיפור והעלילה שלו.
💬נקרא את פסוקים א-ג.
לוט נוהג בדרך של הכנסת אורחים.
(שימו לב שלוט עדיין לא יודע שהאורחים הם בעצם מלאכים בשליחות ה', והוא חושב שהם אנשים רגילים).
מה הוא מציע לאורחים שהגיעו לעירו סדום?
האם הם מקבלים מיד את הצעתו?
💬נקרא את פסוקים ד-ח.
אנשי סדום מתייחסים לאורחים בדיוק ההיפך מלוט.
מה הם רוצים לעשות לאורחים?
מה מציע לוט לאנשי סדום, כדי להגן על האורחים שבביתו?
הסבירו מה הבעיה בהצעה זו של לוט.
💬נקרא את פסוקים ט-יא
לפי פסוק ט', האם אנשי סדום מקבלים את ההצעה של לוט? הוכיחו את דבריכם מהכתוב בפסוק.
לפי פסוק י': מה עושים האנשים=האורחים ללוט? חשבו והסבירו מדוע.
לפי פסוק י"א: מה עושים האנשים=האורחים לאנשי סדום שעומדים סביב ביתו של לוט? חשבו והסבירו מדוע.
💬נקרא את פסוקים י"ב-י"ג.
בפסוקים אלו מגלים האנשים ללוט את מטרת בואם לסדום –
מה הם עומדים לעשות?
מדוע הם עומדים לעשות זאת?
מי שלח אותם?
את מי יכול לוט להציל?
💬נקרא את פסוק יד:
כיצד מגיבים חתניו של לוט (האנשים שנשואים לבנותיו) כאשר הוא מזהיר אותם חתניו ואומר להם לצאת עם משפחותיהם מהעיר כדי להינצל?
שערו מדוע הם מגיבים כך.
💬נקרא את פסוקים ט"ו-יכג':
מה עושים המלאכים ללוט ולמשפחתו לאחר שלוט מתמהמה (מתעכב) לצאת מהעיר?
מה מצווה המלאך את לוט בפסוק י"ז?
💬נקרא את פסוקים כג-כד:
לפי פסוק כ"ד, מה המטיר ה' מן השמיים על סדום ועמורה?
💬נקרא את פסוק כו:
מה קרה לאשת לוט?
מדוע זה קרה לה? (רמז: קראו שוב את פסוק י"ז).
💬נקרא פסוקים כז-כט:
מה ראה אברהם בבוקר כאשר התבונן לעבר אזור סדום ועמורה וערי הככר?
הסבירו מה ניתן להבין ממראה זה.
מעניין לדעת ש…
במזרח הקדום היה מוכר הנוהג להעניש ערים מפרות ברית על ידי זריית מלח וגופרית על אדמתן.
הסיפור המקראי מתייחס לסדום ועמורה וליתר ערי הכיכר כאל ערים שתושביהן הפרו ברית עם אלוהים, ברית שעיקרה (כפי שעולה מהסיפור) החובה להתנהגות מוסרית בסיסית בין בני אדם. מכאן שהן נענשו בעונש שהיה מקובל במקרים כאלה במזרח הקדום ("וַי-ה-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ", פס' כב).
(מבוסס על עולם התנ"ך, עמ' 127)
ריבוי קולות
פשט ומדרש – מה היתה חטאתם הגדולה של אנשי סדום?
פשט: התורה מתארת שאנשי סדום לא נהגו הכנסת האורחים באנשים שבאו לעירם. מנהגם זה לווה באכזריות בה הם ביקשו להתייחס לאורחיו של לוט – הם ביקשו להתעלל בהם!
מדרש: חז"ל הרחיבו במדרשים את חטא חוסר הכנסת האורחים של אנשי סדום ועמורה, וכן ייחסו לאנשי סדום ועמורה חטאים נוספים שלא נכתבו בתורה.
לקריאת המדרשים בלשונם המקורית
💬 לאחר קריאת המדרשים והסבר בעל-פה, נשאל:
איזה חטא הוא החמור ביותר, לדעתכם, ומדוע?
✨שאלת אתגר: לדעתכם, מדוע הוסיפו חז"ל בדברי המדרש חטאים שחטאו אנשי סדום שאינם כתובים בתורה?
לדעתכם, האם היו עוד מעשים רעים וחמורים שעשו אנשי סדום ועמורה שאינם מסופרים בתורה? אם כן, מהם?
📝 למורה – הצעת הוראה:
- אפשרות א': ניתן לכתוב על הלוח את ארבע הכותרות: "קמצנות וחוסר הכנסת אורחים", "התאכזרות לאורחים", "חוק האוסר לעזור לעניים וענישת מי שעזר לעניים", ו-"גזל", ולאחר הקראת כל מדרש לבקש מהתלמידים להתאים את המדרש לכותרת המתאימה לו.
- אפשרות ב': ניתן לחלק את הכיתה לקבוצות ולתת לכל קבוצה מדרש אחד. על תלמידי הקבוצה להתאים יחד את המדרש לאחת מארבע הכותרות שנכתבו על הלוח (ראו אפשרות א לעיל). לחילופין, התלמידים יוכלו לתת בעצמם כותרת שמסבירה מה היה החטא של אנשי סדום לפי המדרש שקראו, ולאחר מכן כל קבוצה תשתף את כלל הכיתה בכותרת שלה.
המדרשים:
קמצנות וחוסר הכנסת אורחים: אמרו אנשי סדום: אנחנו חיים בטוב ובשלווה, יש לנו קרקע פורייה ומזון רב, כסף, זהב ואבנים טובות. אם ננהג בהכנסת אורחים כלפי האנשים שעוברים על יד הערים שלנו, הם יגרמו לכך שיהיה לנו פחות, אז מה פתאום שנעשה הכנסת אורחים?! למורה: מדרש זה מסביר שאנשי סדום ועמורה לא רצו להכניס אורחים כדי לא להפחית מהעושר הרב שהיה ברשותם בערים אלו. |
התאכזרות לאורחים: היתה לאנשי סדום מיטה שבה היו משכיבים את האורחים. אם האדם היה ארוך מדי (אדם גבוה מאוד) – היו מקצרים אותו (כיצד? אולי מאלצים אותו לישון במיטה מקופל ומכווץ? אולי היו קוצצים את רגליו כדי שיתאימו לאורך המיטה?), ואם האדם היה קצר מדי (נמוך) – היו מותחים חזק את ידיו ורגליו. |
חוק האוסר לעזור לעניים וענישת מי שעזר לעניים: אנשי סדום חוקקו חוק והכריזו: כל מי שנותן פת לחם לגר ולעני – נשרוף אותו באש. פעם אחת היו שתי נערות שירדו למעין כדי להביא מים. אמרה נערה אחת לחברתה: "למה הפנים שלך חולניות (למה את נראית חולה)?" ענתה לה החברה: "נגמר לנו האוכל והמשפחה שלנו עומדת למות ברעב". מה עשתה הנערה הראשונה? הרי לפי חוקי סדום אסור לעזור לעניים, ומי שיגלו עליו שעזר לעני – ישרפו אותו! ובכן, היא מילאה בביתה כד בקמח (שממנו ניתן להכין לחם), וכשפגשה שוב את חברתה הענייה ליד המעין הן החליפו ביניהן את הכדים: היא נתנה לחברתה הענייה את הכד עם הקמח, והחברה הענייה נתנה לה את הכד שלה מלא במים. כך חשבו הנערות שיוכלו להסתיר מאנשי סדום שאחת עוזרת לחברתה הענייה. אך אנשי סדום גילו את הדבר, והם לקחו את הנערה שעזרה לחברתה הענייה ושרפו אותה! |
גזל: כאשר היתה למישהו מאנשי סדום ועמורה שורה של לבנים (לצורך בניית בית או גדר, למשל), היה בא כל אחד מתושבי העיר ולוקח לבנה אחת. וכל אחד מהם היה אומר: "מה הבעיה בזה? לקחתי בסך הכל לבנה אחת". כאשר היה מישהו מאנשי סדום ועמורה שוטח שומים או בצלים כדי לייבש אותם בשמש, היה בא כל אחד מתושבי העיר ולוקח שום או בצל אחד. וכל אחד מהם היה אומר: "מה הבעיה בזה? לקחתי בסך הכל אחד". |
💬דיון כיתתי:
לדעתכם, האם העונש החמור שקיבלו אנשי סדום ועמורה מאת ה' (השמדת הערים על יושביהן) היה עונש מוצדק על חטאיהם? נמקו את תשובתכם.
באילו דרכים אחרות (שאינן השמדה מוחלטת) יכול היה אלוהים לפעול ביחס לאנשי סדום ועמורה החוטאים?
שערו מדוע אלוהים לא פעל בדרכים אלו אלא בחר להשמיד את סדום ועמורה?
דמותו של לוט
📝 משימה:
מצאו בפסוקים שני דברים חיוביים (טובים) שעושה לוט:
מצאו בפסוקים שני דברים שליליים (לא טובים) שעושה לוט:
💬 נשאל:
מדוע, לדעתכם, לוט התמהמה לברוח מהעיר?
לדעתכם, מדוע המלאכים ציוו את לוט שלא להביט לאחור?
מה גרם, לדעתכם, לאשת לוט להביט לאחור למרות ציווי המלאכים שלא לעשות זאת?
חשבו: מדוע נהפכה אשת לוט לנציב (עמוד) של מלח דווקא? (איזו משמעות יכולה להיות לכך?)
סדום ועמורה (וכל ערי הככר) היו כנראה לא רחוקות מאזור ים המלח של ימינו, אשר מכונה גם "ים המוות" מכיוון שאף יצור חי לא יכול לחיות בו בשל הריכוז הגדול של המלח שבו.
לדעתכם, איזה קשר יכול להיות בין הסיפור בתורה על השמדת סדום ועמורה ועל הפיכת אשת לוט לנציב מלח לבין אזור ים המלח (ים המוות)?
לדעתכם, מדוע התורה מספרת לנו גם על ההיבטים החיוביים בדמותו של לוט וגם על ההיבטים השליליים בדמותו?
למורה: התורה מציגה את דמותו של לוט כדמות מורכבת: מצד אחד הוא מכניס אורחים ודואג לשלומם, אך מצד שני הוא מוכן להפקיר את בנותיו להתעללות ההמון. כמו כן מצד אחד הוא עושה כמצוות המלאכים ופונה לבני ביתו כדי להימלט מסדום, ומצד שני הוא מתמהמה לצאת ממנה.
מדרשי חז"ל על חטאי אנשי סדום (לשון המקור כפי שמובאת ב"ספר האגדה"):
קמצנות וחוסר הכנסת אורחים:
"אמרו אנשי סדום: מאחר שאנו שרויים בשלווה ובטובה, מזון יוצא מארצנו, כסף וזהב יוצא מארצנו, אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו – למה לנו עוברי דרכים, שאין באים אלא לחסרנו [להפחית ממה שיש לנו]?
התאכזרות לאורחים:
"היתה להם מיטה שהיו משכיבין בה אורחים. אדם ארוך – קיצרוהו, אדם קצר – מתחוהו".
חוק האוסר לעזור לעניים וענישת מי שעזר לעניים:
"הכריזו בסדום ואמרו: כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לגר ולעני ולאביון ישרף באש".
"מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעין, אמרה אחת לחברתה: למה פנייך חולניות? אמרה [=ענתה] לה: כלו [=נגמרו] מזונותינו וכבר אנו נוטים למות [=עומדים למות ברעב]. מה עשתה [החברה הראשונה]? מילאה את הכד קמח והחליפו: נטלה זו מה שביד זו, וזו מה שביד זו [האחת נתנה לחברתה כד קמח וקיבלה ממנה כד עם מים]. כיוון שהרגישו אנשי סדום בדבר – נטלוה [=לקחו אותה] ושרפוה."
גזל:
"מי שהיתה לו [בערים סדום ועמורה] שורה של לבנים, היה בא כל אחד ואחד [מתושבי הערים הללו] ונוטל [=לוקח] אחת. אמר [כל מי שלקח לבנה]: 'לא נטלתי אלא אחת [=לקחתי רק אחת]' .
מי שהיה שוטח שומים או בצלים [כדי לייבש אותם], היה בא כל אחד ואחד ונוטל אחד. אמר: 'לא נטלתי אלא אחד' [=לקחתי רק אחד]".
המדרשים המובאים להלן לקוחים מתוך "ספר האגדה" עם פירוש חדש מאת אביגדור שנאן, עמ' 42-41. המדרשים מובאים בעיבוד ללשוננו.
רלוונטיות
" סור מרע ועשה טוב " (תהלים ל"ד, ט")
כאשר אנחנו לומדים על חטאת אנשי סדום אנחנו בוודאי מבקרים את מעשיהם השליליים, ואת הרשעות בה נהגו כלפי אנשים בסביבתם. על-סמך לימוד זה נוכל לחשוב יחד עם התלמידים כיצד אנחנו יכולים לנהוג בצורה הפוכה, כלומר לפעול בצורה חיובית ולעשות מעשים טובים כלפי הסובבים אותנו.
הפעילויות המוצעות בחלק זה הן על דרך ההיפוך ביחס להתנהגותם של אנשי סדום (כפי שמסופר בתורה ובמדרש), ובכך המסר שאנחנו מציעים להעביר לתלמידים הוא לא רק לסור מרע אלא גם לעשות טוב.
אפשרות א':
בזוגות/בקבוצות: שתפו זה את זה בכמה דברים שאתם או הוריכם נוהגים לעשות כשבאים אליכם אורחים, על מנת לכבדם ולתת להם הרגשה נעימה בביתכם.
למורה: ניתן להקדים לשיתוף בעל-פה שלב שבו כל תלמיד/ה כותב/ת את הדברים או מצייר/ת אותם.
אפשרות ב':
אספו בקופסה כיתתית מצרכי מזון שאותם תעבירו (באמצעות המורה או ההורים) למשפחה ענייה באזור מגוריכם.
אפשרות ג':
תלמידי כיתה ב' מזמינים את תלמידי כיתה א' (או כיתה מקבילה להם) לפעילות משותפת:
חשבו על פעילות מהנה שתוכלו לעשות יחד עם תלמידי כיתה א' בבית הספר. (*למורה – למשל: משחק משותף, לימוד משותף על נושא כלשהו וכד').
חשבו על מספר דברים שתוכלו לעשות בזמן הפעילות עבור תלמידי כיתה א', על מנת לתת להם הרגשה טובה ונעימה (*למורה – למשל: כיבוד של שתייה ועוגיות, כתיבת שמות התלמידים על גבי מדבקה שתודבק לחולצה וקישוט המדבקות).
הרחבה
סדום והמדע:
בכתבה הבאה שכותרתה:
🔗 "המדע מאשר: הסיפור המקראי על סדום ועמורה הוא אמיתי ומדויק"
ניתן לקרוא על ממצאים ארכיאולוגיים שתומכים בכך שהעיר המקראית סדום הושמדה בפתאומיות על ידי גורם שניחת עליה מהשמיים:
💬בעקבות קריאת הכתבה ניתן לדון עם התלמידים:
האם המחקר הארכיאולוגי מוסיף לסיפור שכתוב בתורה מידע חשוב או מעניין?
כיצד המחקר הארכיאולוגי משפיע על האופן שבו הבנתם את הסיפור בתורה?
לדעתכם, האם המחקר סותר את הסיפור שבתורה – כלומר לא אלוהים הוא שהעניש את אנשי סדום אלא זה היה רק אסון טבע, או שהוא משתלב יחד איתו ללא סתירה?
📝למורה – הצעת הוראה:
הדיון המוצע כאן הוא דיון חשוב, המאפשר לכל אחד מהתלמידים להתייחס למסופר במקרא בצורה אחרת, ע"פ הבנתו והשקפת עולמו.
זהו דיון ברמה גבוהה ויחד עם זאת זהו דיון "שאין לו גיל" – כלומר שניתן לדון בו גם עם תלמידים בגילאים שונים (צעירים ובוגרים) ועם מבוגרים (כל אחד ע"פ רמתו).
אנו מציעים כאן לתלמידים הצעירים חשיפה לדיון עקרוני זה, מתוך חיבור לסיפור הספציפי על הפיכת סדום ועמורה שנלמד ביחידה זו.
מתודיקה: על מנת להקל על הדיון, ניתן לתלות מראש על כל אחד מקירות הכיתה ארבעה בריסטולים בצבעים שונים, כאשר על כל בריסטול כתובה אחת מארבע העמדות.
מומלץ להקריא בקול כל עמדה, ובמידת הצורך המורה יסביר/תסביר את הכתוב בה.
לאחר מכן כל תלמיד יבחר לעמוד ליד אחד הבריסטולים שעם העמדה שכתובה בו הוא מזדהה.
ניתן לפנות לכמה תלמידים שמעוניינים להרחיב ולשתף מדוע הם מזדהים עם עמדה זו.
עֶמְדָּה א': הַמִּמְצָאִים הָאַרְכֵאוֹלוֹגִיִּים בַּמֶּחְקָר מוֹכִיחִים שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁמְּסֻפַּר בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת הִתְרַחֵשׁ (בֶּאֱמֶת קָרָה). |
עֶמְדָּה ב': הַמִּמְצָאִים הָאַרְכֵאוֹלוֹגִיִּים מְלַמְּדִים שֶׁהַסִּפּוּר שֶׁמְּסֻפַּר בַּתּוֹרָה הוּא רַק סִפּוּר וְלֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּרָה בֶּאֱמֶת, וּבַמְּצִיאוּת הִתְרַחֲשׁוּ דְּבָרִים טִבְעִיִּים (אֲסוֹן טֶבַע) שֶׁלֹּא קְשׁוּרִים בְּעֹנֶשׁ מֵאֱלֹהִים. |
עֶמְדָּה ג': לֹא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ הַתְאָמָה בֵּין הַסִּפּוּר שֶׁמְּסֻפָּר בַּתּוֹרָה לְבֵין הַהִיסְטוֹרְיָה אוֹ הָאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה. מָה שֶׁחָשׁוּב הוּא שֶׁהַסִּפּוּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הֵם סִפּוּרִים מֶרְכָּזִיִּים בְּתַרְבּוּת שֶׁל הָעָם שֶׁלָּנוּ, וְלֹא חָשׁוּב אִם הֵם הִתְרַחֲשׁוּ בֶּאֱמֶת אוֹ לֹא הִתְרַחֲשׁוּ. |
| עֶמְדָּה ד': לֹא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ הַתְאָמָה בֵּין הַסִּפּוּר שֶׁמְּסֻפָּר בַּתּוֹרָה לְבֵין הַהִיסְטוֹרְיָה אוֹ הָאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה, מִשּׁוּם שֶׁהַסִּפּוּרִים שֶׁל הַתּוֹרָה נוֹעֲדוּ לִהְיוֹת סִפּוּרִים חִנּוּכִיִּים. הַמַּטָּרָה שֶׁלָּהֶם הִיא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ לֶקַח, וּלְלַמֵּד אוֹתָנוּ כֵּיצַד עָלֵינוּ לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן טוֹב וּמוּסָרִי, וְלָכֵן לֹא חָשׁוּב אִם מָה שֶׁמְּסֻפַּר בָּהֶם הִתְרַחֵשׁ בֶּאֱמֶת אוֹ שֶׁלֹּא הִתְרַחֵשׁ. |
מה בין סיפור המבול ובין הפיכת סדום ועמורה?
בבראשית ט' מתחייב אלוהים לא להביא עוד מבול על העולם ולהשמיד באמצעותו את בני האדם החוטאים.
בפרק שלפנינו שוב פועל אלוהים ביד חזקה ומשמיד את הערים סדום ועמורה שאנשיהן חטאו.
💬ניתן לדון בכיתה:
במה שני הסיפורים הללו – סיפור המבול וסיפור סדום ועמורה – דומים זה לזה?
במה הם שונים זה מזה?
מה ניתן להבין מהם על טבעו של האל המקראי בספר בראשית? (אילו תכונות יש לו?)
מה ניתן להבין מהם על טבעם של כלל בני אדם, או של חלקם?
מה עולה משני הסיפורים הללו באשר לסוג הקשר שהיה בין אלוהים לבין בני האדם בעולם באותה תקופה? (מה ציפה אלוהים מבני האדם שברא? ומה קרה כאשר הם לא עמדו בציפיותיו?)
ליחידה הקודמת
