סיפור עקדת יצחק הוא סיפור מרכזי ומכונן בדת ובמסורת היהודית לדורותיה, והוא נושא על גבו מטענים תרבותיים עמוקים גם בתרבות הישראלית המודרנית.
בשל היותו סיפור כה חשוב, מצאנו לנכון להתייחס אליו ברצף ההוראה של סיפורי בראשית ולהנגיש אותו כמה שניתן לתלמידי כיתה ב'. יחד עם זאת, מובן לכל שהתוכן הלא-פשוט של סיפור עקדת יצחק והשאלות הקשות שהסיפור מעלה מחייבים התייחסות מיוחדת ורגישה כאשר באים ללמד אותו בקרב ילדים בגיל צעיר.
מכיוון שהנושא הנלמד הוא מורכב, בחרנו ביחידה זו שלא לעסוק בהיבטים פרשניים מגוונים שניתן להציע לעקדת יצחק, אלא לקרוא וללמוד את הפרשייה דרך העמדה הפרשנית לפיה המקרא מבקש להעביר מסר נחרץ כנגד "קורבנות אדם". מסר זה של המקרא עומד בניגוד למנהג הקרבת קרבנות אדם לאלים, אשר היה קיים בקרב חלק מהעמים בתקופה העתיקה. (התנ"ך במקומות נוספים יוצא באופן ברור נגד מנהג זה, אשר אומץ לעתים מצד בני ישראל ונחשב למעשה שלילי ביותר בעיני אלוהי ישראל).
יחידה זו מצומצמת יותר משאר יחידות הלימוד המוצעות בדרך כלל. זאת מתוך רצון לאפשר לתלמידים מחד היכרות עם הסיפור ומפגש עימו, ומאידך לשמור על מרחק מסויים ממנו ולראותו כאירוע ייחודי וחד-פעמי המתואר בתורה, שאינו קשור באופן ישיר לחייהם בהווה .
• הטקסט המרכזי –אנו מציעים הפעם לקרוא את הפסוקים הרלוונטיים ליחידה זו לא מתוך החומש אלא מתוך הטקסט המרכזי. ניתן לראות כי חילקנו את רצף הפסוקים לשורות קצרות יותר, וזאת על מנת להקל על הבנת ההתרחשות וכן כדי לעזור לתלמידים לחוש את המתח שעולה מתוך הפסוקים עצמם.
• בקריאה יחפה מוצעות שאלות שנועדו להבין את ההתרחשויות בסיפור.
• בריבוי קולות מוצע לתלמידים "להיפגש" עם הדמויות לאחר קריאת הסיפור והבנתו, וזאת באמצעות שאלות שיפנו התלמידים לדמויות שבסיפור – לאברהם, ליצחק ולאלוהים.
בנוסף מוצע בחלק זה ללמוד בקצרה על מנהג קרבן אדם שהיה מקובל בקרב עמים שונים בתקופתו של אברהם, ולהתייחס למסר של התורה העולה מסיפור "עקדת יצחק" ולפיו אלוהי אברהם מתנגד בתוקף שיקריבו לו קרבן אדם.
• הפעם, ללא רלוונטיות! בשונה ממנהגנו בדרך כלל, חשוב לנו ביחידה זו לשמור על מרחק בין חייהם האישיים של התלמידים לבין סיפור העקדה המקראי. לכן, הדגשת ייחודו וחד-פעמיותו של סיפור העקדה תסייע לתלמידים להפריד בין הסיפור המקראי לבין עולמם ועולמנו המודרני (עולם שבו, על רקע המוסר המודרני שלנו, מעשה עקדה ייחשב כמעשה בלתי מוסרי ובלתי חוקי, ולא כמעשה של הקרבה נעלה). זאת ועוד, אנו סבורים שרק חד-פעמיותו של סיפור העקדה המקראי תשאיר אותו בגדלותו, כפי שהמקרא שאף להציג אותו.
נקרא פסוקים א'-ב':
נקרא פסוקים ג'-ד'.
נקרא את פסוק ה':
" וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו
שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר
וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם."
פסוקים ו'-ח':
פסוקים י'-י"ב:
כיצד ניצל יצחק ממוות ברגע האחרון?
"… אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה…" (פסוק י"ב)
"… כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי." (פסוק י"ב)
אלוהים אומר לאברהם שעכשיו הוא יודע ש… –
למורה: הפרשנות המקובלת לפסוק זה מסבירה שעתה אלוהים ידע שאברהם ירא אלוהים ונאמן לו לחלוטין, ונכונותו להקריב לאל את בנו היא ההוכחה המוחללטת לנאמנות זו. לצד פרשנות זו יש מקום לשמוע פרשנויות אחרות שהתלמידים יכולים להציע, ואשר מתיישבות עם הפסוקים].
נקרא את פסוק י"ג
פסוקים ט"ו-י"ח:
מלאך ה' פונה שנית לאברהם ומעביר לו את דברי ה'. הוא אומר כי ה' יתן לאברהם שכר על המעשה שעשה.
דמיינו שהייתם יכולים לשוחח עם אברהם, עם יצחק ועם אלוהים.
הסיפור שלנו מתחיל בציווי של אלוהים לאברהם להקריב לו את בנו האהוב יצחק, ובנכונות של אברהם להקריב את בנו. איזה ציווי נורא! הרי זה הדבר הנוראי ביותר שאפשר לדמיין! כל פגיעה של הורים בילדיהם היא נוראית, בוודאי פגיעה שכזו. אבל צריך לדעת שבעולם העתיק, לפני מאות ואלפי שנים, היו דתות שבהן לפעמים הקריבו בני אדם כקורבן לאל, והיו אנשים שהאמינו שהם צריכים להקריב את ילדיהם לאלים. הסיפור בתורה מתאר את הנאמנות המוחלטת של אברהם לאלוהים. אברהם מוכן להקשיב לציווי האלוהי ולהקריב את בנו. אבל הסיפור המסופר בתורה, שלא כמו אצל עובדי האלילים, לא נגמר בצורה נוראית. הוא נגמר בצורה טובה – ברגע האחרון אלוהים מצווה לא להקריב לו את יצחק. מכאן אפשר ללמוד שהתורה ביקשה להעביר את מסר חשוב לעולם: אין שום הצדקה לפגוע בילדים או באדם בכלל, בשביל לעבוד את אלוהים. הדת לא אמורה להתנגד לרגש הטבעי של אהבת הורים לילדים, ולרצון המוסרי, הבסיסי והפשוט של ההורים לדאוג ולשמור תמיד על ילדיהם! |