הפסוקים ביחידה זו מתארים את הגעתו של יעקב לחרן, פגישתו עם הרועים ועם בת דודו רחל ליד באר המים, מגוריו בבית דודו לבן, אהבתו לרחל ורצונו להינשא לה תמורת שבע שנות עבודה אצל לבן, ולבסוף נישואיו ללאה (בעקבות התרמית שרימה אותו לבן) ואחרי כן נישואיו לרחל.
• בקריאה יחפה השאלות נועדו לסייע לתלמידים להבין את פרטי העלילה ואת הדיאלוגים בין הדמויות השונות המתוארות בפסוקים. כמו כן נפנה את תשומת הלב לשורש א.ה.ב שחוזר מספר פעמים בפסוקים בהקשר לאהבתו של יעקב לרחל.
• בריבוי קולות התלמידים מוזמנים לחשוב לעומק ולחוות את דעתם על פעולותיהם והתנהגותם של הדמויות המרכזיות: של יעקב – מעשה גלילת האבן מעל פי הבאר, בכיו לאחר שפגש את רחל; של רחל – מסירת הסימנים שניתנו לה מצד יעקב ללאה אחותה, על-פי המדרש; ושל לבן – החלפת רחל בלאה בליל הנישואים תוך רמיית יעקב. כמו כן, מוצע להתייחס בחלק זה לסוגיית "מידה כנגד מידה" הרואה במעשה הרמייה של לבן כלפי יעקב מעין עונש של מידה כנגד מידה על כך שיעקב רימה את אביו יצחק ואת אחיו עשו. סוגיה נוספת שניתן לדון בה עם התלמידים מתייחסת למקומו של היופי החיצוני בהתעוררות רגש האהבה כלפי אדם אחר (זאת בהקשר לתיאורה של רחל בפסוקים כ"יפת תואר ויפת מראה" וציון אהבתו של יעקב לרחל בסמיכות לתיאור יופיה).
• ברלוונטיות מוצעות שתי אפשרויות: הראשונה מתייחסת לאופן הלבבי שבו התנהג לבן במפגשו הראשוני עם אחיינו יעקב. בעקבות זאת התלמידים יוכלו לדמיין מפגש שלהם עם קרוב משפחה אהוב שאותו/אותה לא ראו זמן רב, לשתף ולהציג כיצד לדעתם יראה המפגש העתידי איתו/איתה. האפשרות השניה היא התייחסות לחוויית הזמן שלנו, שהיא שונה מהזמן האובייקטיבי שחולף ומושפעת מהחוויות הנעימות או הלא נעימות שאנו חווים. זאת בהקשר למסופר בפסוקים על כך שיעקב עבד שבע שנים אצל לבן בעבור רחל, אך הן היו עבורו כימים אחדים באהבתו אותה.
• ביצירה שתי אפשרויות: הראשונה היא התבוננות בציורים שונים המתייחסים לשלבים שונים של הקשר בין יעקב ורחל. התלמידים מוזמנים להתבונן בציורים ולבחור מביניהם את הציור שמצא חן בעיניהם ביותר, לקשר בינו לבין פסוק מתאים ביחידה ולהמליל את המחשבות של הדמויות המופיעות בו. לאחר מכן הם מוזמנים לצייר ציור משלהם שיתאים גם כן לאחד מהפסוקים שנלמדו ביחידה זו. אפשרות שנייה מתייחסת לשיר "אני אוהב אותך לאה" מאת אהוד מנור. באמצעות האזנה לשיר ועיון במילותיו יוכלו התלמידים לחדד את הרגשות שנדמה שחשו יעקב ולאה באותו הבוקר שבו גילה יעקב כי מי שהיתה איתו בליל הכלולות אינה רחל אלא לאה אחותה הגדולה.
• בהרחבה ישנה התייחסות לניב הלשוני "ברחל בתך הקטנה" אשר מקורו בסיפור המקראי כאן.
פסוקים א-ג:
התורה מספרת שיעקב הלך לארץ בני קדם (לחרן).
בכה.
השקה את עדר הצאן שהביאה רחל.
גלל את האבן מעל פי הבאר.
סיפר לרחל שהוא קרוב משפחה שלה.
נתן לרחל נשיקה.
נקרא פס' יג-ל
בפס' כז-ל לבן אמר ליעקב שהוא מוכן לתת לו את רחל לאשה רק אם הוא ישאר נשוי ללאה ואם הוא יתחייב לעבוד אצלו שבע שנים נוספות.
לבן נתן לכל אחת מבנותיו שפחה כאשר היא התחתנה עם יעקב.
התורה מספרת בפס' יג-יח שיעקב גר בבית דודו לבן חודש ימים, ולאחר מכן לבן הציע ליעקב לשלם לו עבור עבודתו. בנקודה זו מציינת התורה:
" וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל… " (פס' טז-יח).
ומיד אחר-כך כתובה תשובת יעקב ללבן שהתשלום שהוא רוצה עבור עבודתו הוא להתחתן עם רחל, בתו הקטנה של לבן בתמורה לשבע שנות עבודה אצל לבן.
למורה
בשיח שעולה בכיתה סביב שאלה זו ניתן להתייחס באופן יזום לכמה מהדברים הבאים:
– יעקב שהה בבית לבן חודש ימים בטרם הציע ללבן את עניין הנישואים לרחל. בתקופה זו הוא עשוי היה להתרשם גם ממעשיה של רחל ומהתנהגותה, ולא רק מהמראה החיצוני שלה. עם זאת, המספר המקראי בחר להדגיש כאן את עניין המראה שלה ולא ציין דבר ממעשיה.
– רחל רעתה את צאן אביה, ויעקב היה בקיא גם הוא בענייני הטיפול בצאן (כפי שנלמד בפרק כה פס' כח שהוא היה "איש תם יושב אוהלים"). מכאן שהיה להם מכנה משותף ויתכן שגם תחום עיסוק משותף בשעה שיעקב עבד אצל לבן בחודש זה. מכאן שגם דבר זה יכול היה לקרב אותם זה לזו ולחבר ביניהם.
– "היופי הוא בעיני המתבונן" – אמנם התורה מספרת כעובדה מוסכמת על הכל שרחל היתה יפת תואר ויפת מראה, אך יש מקום לשוחח עם התלמידים על כך שיופי חיצוני של אדם הוא דבר סובייקטיבי (אדם אחד יכול לחשוב שהאדם שמולו הוא יפה ואילו אדם אחר יחשוב שלא), ולא רק זאת אלא שאנשים שאנחנו אוהבים נראים יפים בעינינו.
המדרש מספר שכאשר יעקב ביקש מרחל שתינשא לו, אמרה רחל ליעקב שאביה לבן הוא רמאי, והוא בוודאי לא יאפשר שרחל תינשא לפני אחותה הגדולה לאה. יעקב רצה להיות בטוח שהאשה שאיתה הוא יתחתן בלילה היא רחל, ולכן הוא נתן לרחל סימנים שיהיו אך ורק אצל רחל. אך בליל החתונה, כשרחל כבר ידעה שאביה עומד לרמות את יעקב ולתת לו את לאה, חשבה רחל על לאה אחותה והיא לא רצתה לבייש את לאה בפני יעקב. מה עשתה? היא מסרה ללאה את הסימנים שיעקב נתן לה. משום כך יעקב חשב בלילה (כשחשוך ולא רואים כל כך טוב) שלאה היא רחל, ורק באור הבוקר הוא ראה שלמעשה האשה שניתנה לו היא לאה.
(ע"פ התלמוד הבבלי, מסכת מגילה, דף יג ע"ב)
יש הרואים במעשה הרמייה של לבן כלפי יעקב (החלפת רחל בלאה) מידה כנגד מידה.
למה הכוונה?
יעקב רימה את אביו בכך שהוא אמר לו שהוא עשו (החלפת אח באח), ולכן הוא נענש (באופן לא ישיר) בכך שרימו אותו ובתור כלה נתנו לו את לאה במקום את רחל (החלפת אחות באחות).
פס' יג: " וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ…"
לבן לא פגש מעולם עד לרגע זה את יעקב, בנה של אחותו רבקה, והוא רץ לקראתו, מחבק אותו, מנשק אותו ומכניס אותו אל ביתו.
פס' כ: " וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ."
יעקב עבד אצל לבן שבע שנים בעבור רחל, אך התורה מספרת שהוא הרגיש ששבע השנים הללו היו לו כמו ימים אחדים, בגלל אהבתו כלפיה.
הזמן שעובר הוא דבר קבוע (בוקר-צהריים-ערב-לילה, שעות-דקות-ושניות בשעון, ימים-שבועות-חודשים-שנים), אך תחושת הזמן שלנו יכולה להשתנות בהתאם למה שאנחנו מרגישים וחווים.
למשל: לרוב כשאנו נהנים מאוד ממשהו שאנו עושים, נרגיש שהזמן "טס" וחולף מהר, ואילו כשאנו משתעממים ממשהו או לא נהנים ממשהו שאנו עושים, נרגיש שהזמן "זוחל" לאיטו. לעתים נרגיש שהזמן עובר לאט גם כאשר יש משהו שאנחנו מאוד מחכים שכבר יתחיל.
התורה מספרת בפס' יח: " וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה."
ומביא רש"י את דברי המדרש בבראשית רבה:
"כל הסימנים הללו למה? לפי [בגלל] שהיה יודע [יעקב] בו שהוא [שדודו לבן] רמאי, אמר לו 'אעבדך ברחל', ושמא תאמר 'רחל אחרת מן השוק', תלמוד לומר 'בתך', ושמא תאמר 'אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל', תלמוד לומר 'הקטנה'…"
המדרש מסביר מדוע אמר יעקב ללבן "ברחל בתך הקטנה" ולא אמר לו רק 'רחל' או רק 'בתך הקטנה'. מכיוון שיעקב חשש שלבן ירמה אותו, היה לו חשוב לומר ללבן דברים מפורשים וברורים, שלא יהיה צל של ספק לכל הצדדים מיהי האשה שאותה יעקב מבקש לשאת ושבעבורה הוא מתחייב לעבוד שבע שנים.
צירוף המילים "ברחל בתך הקטנה" הפך לביטוי בשפה העברית, ומשמעותו: דברים שנאמרו באופן מפורש וברור.
מומלץ לבחור נשוא אחד מבין השניים המובאים