בפסוקים המובאים ביחידה זו מתוארים השלבים האחרונים בקשר של יעקב עם לבן. לבן רודף אחרי יעקב הבורח עם משפחתו ומחפש את תרפיו שנעלמו, ביניהם מתנהל דין ודברים שבסופו לבן ויעקב כורתים ביניהם ברית ונפרדים לשלום.
עוד על היחידה:
ביום השלישי לבריחת יעקב מבית לבן נודע הדבר ללבן. לבן רדף אחרי יעקב והשיג אותו כעבור שבעה ימים בהר הגלעד. אך בטרם הוא פגש אותו פנים אל פנים, בא אלוהים אל לבן בחלומו בלילה והזהיר אותו שלא יפגע ביעקב ("הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע", פס' כד).
למחרת פגש לבן את יעקב והפנה כלפיו את טענותיו, כאשר המרכזיות שבהן הן: מדוע יעקב עזב את בית לבן מבלי לומר לו ומבלי לאפשר לו להיפרד מבנותיו ומנכדיו? ולמה גנב יעקב את אלוהיו של לבן? יעקב ענה ללבן שהוא חשש שלבן יקח ממנו את בנותיו (את רחל ולאה, נשותיו של יעקב) ולכן ברח מבלי לומר לו. ולגבי אלוהי לבן – יעקב אמר ללבן שהוא יכול לחפש בין חפציו ולראות אם יש בהם משהו ששייך ללבן, ומי שלקח את אלוהיו של לבן לא יחיה. יעקב אמר זאת מבלי שידע שרחל היא זו שלקחה את אלוהי לבן = התרפים.
לבן חיפש את אלוהיו (את התרפים) בכל אוהלי יעקב ומשפחתו, תוך שרחל מסתירה היטב את התרפים שעליהם סופר קודם לכן שהיא גנבה מאביה. לאחר שהוא לא מצא אותם יעקב כעס על לבן והתעמת איתו (באופן מילולי). הוא אמר לו שהוא לא חטא כלפיו וכי למעשה הוא הואשם על ידו האשמת שווא בגניבת אלוהיו. יעקב תאר בפני לבן את עבודתו המסורה אצלו במשך עשרים שנה ולעומת זאת את חוסר ההגינות שבה נהג לבן כלפיו במתן שכרו. עוד הוא אמר כי אלמלא אלוהי אבותיו, אברהם ויצחק, אשר הגן עליו, לבן היה משלח אותו מביתו חסר כל.
בתגובה אמר לבן ליעקב כי הבנות והבנים וכל הצאן שיש ליעקב הם למעשה של לבן, ושאין לו כוונה לפגוע בהם. בשלב זה הוא הציע ליעקב לכרות ברית, ואכן הם כרתו ביניהם ברית שבה התחייב יעקב לא לענות את בנות לבן ולא לשאת נשים נוספות. שני הצדדים התחייבו שלא לעבור לצדו השני של גל האבנים (המשמש בין היתר כסימון גבול) מתוך כוונה לפגוע באחר. הברית הסתיימה בהתחייבות בשבועה ובאכילה משותפת. למחרת בבוקר נישק לבן את בניו ובנותיו, ברך אותם ושב לביתו.
• בקריאה יחפה כדי להקל על הבנת ההתרחשויות בפסוקים המובאים ביחידה זו, הוספנו תתי כותרות לרצף הפסוקים, לפירושי המילים וכן לשאלות. מיומנות זו של נתינת תת כותרת כחלק מהבנת הנקרא מוצעת לתרגול לתלמידים פעם אחת בתוך רצף הפסוקים. יתר השאלות נועדו לסייע לתלמידים להבין את ההתרחשויות ואת הדברים שאמרו הדמויות זו לזו.
• בריבוי קולות התלמידים מוזמנים לחוות את דעתם על מידת יושרו וכנותו של לבן (על רקע הפסוקים וכל ההיכרות עימו מהנלמד עד כה), וכן על מעשה גנבת התרפים של רחל שהוביל להתרחשויות שלמדו עליהן ביחידה זו (רדיפת לבן אחר יעקב, התעמתות מילולית בין לבן ליעקב ולבסוף כריתת הברית ביניהם).
• ברלוונטיות עוסק במקום של כעס מול ריסון עצמי ואיפוק בחיינו, תוך לימוד דוגמה מהתנהגותו של יעקב כלפי לבן.
• ביצירה מוזמנים התלמידים להתייחס מתוך עולמם האישי לפיוס ולכריתת בריתות (המכונות פעמים רבות "שולם" בשפת הילדים), ולשלב את מקרי ה"שולם" מחייהם בשיר "שולם שולם לעולם".
• בהמחשה יוכלו התלמידים ליצור גל אבנים כיתתי, ולחשוב על משמעותו הסמלית של גל האבנים כחלק מטקס כריתת ברית בתורה (במקרים רבים).
• בהרחבה נפגוש תמונות היסטוריות וחגיגיות, שבהן מוצגות בריתות שלום שכרתה מדינת ישראל עם מדינות שכנות – מצרים וירדן. תמונות אלו מרחיבות את המושג של "ברית" / "ברית שלום" מעבר ליחסים בין-אישיים (המצויינים בפסוקים ושאליהם התייחסנו גם ב"רלוונטיות") אל יחסים בין עמים, ומציגות את השאיפה לחיי שלום עם הסובבים אותנו במישור רחב יותר. לתלמידים מוצע לביים ולצלם תמונה חגיגית של הברית שכרתו יעקב ולבן, בדומה לתמונות ההיסטוריות שראו.
ללבן היו טענות רבות כלפי יעקב.
לבן אמר ליעקב "וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי" (פס' כו).
לבן שאל את יעקב: "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי"?
פס' לג-לה:
פס' לו-מב: טענותיו של יעקב כלפי לבן
________________________________________________
פס' לח-מא:
לפי פס' מב
פרק לא פס' מג – פרק לב פס' א: דברי לבן ליעקב וכריתת ברית ביניהם
לבן הציע ליעקב ____________________ ביניהם. יעקב הסכים והרים ____________ למצבה, והאחרים ליקטו _______________ ועשו מהן ________. לבן קרא לגל האבנים ______________________ ויעקב קרא לו _____________.
לבן השביע את יעקב שלא _________________________ ולא ________ עם נשים נוספות. יעקב ולבן הסכימו שגל האבנים והמצבה יסמנו גבול ביניהם, ושאף אחד מהם לא יעבור לצד השני מתוך כוונה ___________________.
לבן הזכיר את __________________________________________ כשופטים במעמד הברית, ויעקב נשבע ב___________. אחר כך יעקב זבח זבח, כולם ____________ וישנו בהר באותו לילה. למחרת בבוקר לבן ____________________, ברך אותם וחזר לביתו.
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים…" (פס' מו).
לבן מצהיר בפס' כז , שלו היה יודע על רצונו של יעקב לעזוב הוא היה יודע שיעקב רוצה לעזוב הוא היה משלח אותו
"בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר"
גניבת התרפים מבית לבן אביה והחבאתם תחת כר הגמל מבלי שאף אחד ידע שהם אצלה ואפילו לא יעקב
בפרק לא פס' לו מזכירה התורה לראשונה שיעקב כועס על לבן – "וַיִּחַר לְיַעֲקֹב", זאת למרות שליעקב היו סיבות שונות לכעוס על לבן גם קודם במשך השנים הרבות שבהן הוא חי בביתו.
נחמה ליבוביץ', שהיתה פרשנית מודרנית של התורה וחוקרת מקרא, כתבה בעניין כעסו של יעקב שמוזכר בפס' לו:
כל הזעם [=כעס] שהצטבר במשך עשרים שנה בלבו של יעקב – על כל מעשי המרמה והתככים של לבן – התפרץ כאן. אבל רק כאן ולא לפני כן. מאין אנו לומדים זאת? כי רק כאן נאמר בפירוש בתורה "ויחר ליעקב". לא כאשר לבן רדף אחריו חרה אפו של יעקב, ולא כאשר יעקב שמע את נאומו של לבן, שהיה מלא בהאשמות כלפיו, חרה אפו, אלא רק אחרי שחיפש לבן את התרפים באוהלי יעקב ומשפחתו ולא מצא. לפי מה שהיה ידוע ליעקב, התברר אם כן שהאשמה שהוא הואשם בה על ידי לבן ("למה גנבת את אלוהי") היתה עלילת שווא [=האשמה שאיננה נכונה]. רק אז כתוב בתורה "ויחר אפו".
לקח גדול מלמדת אותנו התורה מתוך התנהגותו של יעקב:
על החשיבות להתנהג ככל האפשר בזהירות ובאיפוק כלפי אחרים, לדחות את הכעס, לא לומר דברים בוטים ולא לדבר במילים קשות או לא יפות – עד לנקודה שבה מרגישים שאין מוצא מן הכעס (כלומר עד שמרגישים שהכעס כבר גדול והוא פורץ החוצה או שמרגישים שצריך לבטא אותו כלפי האחר).
(מבוסס על: נחמה ליבוביץ', עיונים חדשים ספר בראשית, עמ' 237)
נסו לחשוב על תגובה אפשרית שלכם לאותו מקרה שבה תתנהגו בריסון עצמי ובאיפוק (ולא בהתפרצות של כעס)
למורה
הציטוט המלא מתוך דברי נחמה ליבוביץ':
"כל הזעם שהצטבר במשך עשרים שנה בלבו של יעקב – על כל מעשי המרמה והתככים של לבן – התפרץ כאן. אבל רק כאן ולא עד עתה, כי רק כאן נאמר בפירוש בכתוב "ויחר ליעקב". לא ברדוף לבן אחריו חרה אפו של יעקב, לא בשומעו את נאומו [של לבן] אשר תוכו מלא הטלת דופי [=האשמות] מצד אחד והתחסדות וצביעות מצד שני (בפסוקים כו-ל) חרה אפו, [אלא] רק אחרי אשר חיפש [לבן] את התרפים ולא מצא. לפי דעת יעקב התברר איפוא שלא היתה זו אלא עלילת שווא [=האשמה שאיננה נכונה], רק אז [כתוב] "ויחר אפו".
לקח גדול מלמדת אותנו התורה כאן על זהירות ועל ריסון עצמי, ועל דחיית כעס […] ודברים בוטים – עד לאחר זמן ועד לנקודה שבה אין מוצא מן הכעס".
(מתוך: נחמה ליבוביץ', עיונים חדשים ספר בראשית, עמ' 237)
כפי שלמדנו, הקשר בין יעקב ללבן דודו התחיל בטוב – לבן קיבל את פני יעקב הצעיר בחיבוקים ובנשיקות (פרק כט פס' יג) כאשר יעקב רק הגיע לביתו. אך בהמשך הקשר ביניהם הסתבך – תחילה לבן רימה את יעקב והשיא לו את לאה לאשה במקום את רחל. ובשנים האחרונות שבהן שהה יעקב בבית לבן, לבן היתל ביעקב והחליף את משכורתו של יעקב פעמים רבות.
יעקב ברח מבית לבן עם נשיו, ילדיו וכל רכושו. לבן רדף אחריו, מצא אותו והם התעמתו זה מול זה – לכל אחד מהם היו טענות כלפי השני. בסופו של דבר הקשר ביניהם הסתיים בכריתת ברית שבה הם התחייבו לא לפעול לרעה אחד נגד השני.
בריתות והסכמי שלום הם תופעה חיובית בין יחידים ובין קבוצות אנשים ועמים, אשר שואפים לחיות בשלום זה עם זה, או לפחות זה לצד זה. מדינת ישראל פעלה בעבר ועדיין פועלת לכרות בריתות ולהגיע להסכמי שלום עם מדינות שונות בעולם, ובפרט עם מדינות שכנות לנו.
לא תמיד פשוט להגיע להסכמים שכאלו. לעתים היחסים בין העמים והמדינות מורכבים, מסובכים ואף עויינים. אך לשמחתנו, מדינת ישראל הצליחה עד היום להגיע לכמה הסכמי שלום אפילו עם מדינות שהיו עויינות ואוייבות, כמו מצרים וירדן. הסכמי שלום אלו צולמו ותועדו ביום החגיגי שבו הם נחתמו.
📝התבוננו בתמונות הבאות (מופיעות בקישורים):
(בתמונה רואים בצד ימין את ראש ממשלת ישראל לשעבר מנחם בגין, במרכז את נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר, ובצד שמאל את נשיא מצרים לשעבר אנואר סאדאת.
התמונה צולמה בשנת 1979, לפני כ-40 שנה).
(בתמונה רואים בצד ימין את ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין, במרכז את נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון, ובצד שמאל את מלך ירדן לשעבר חוסיין.
התמונה צולמה בשנת 1994, לפני כ-25 שנה).