יחידה זו עוסקת בפסוקים המתארים את עקרותה של שרי ונתינת הגר שפחתה לאשה לאברם, במטרה להביא להם בנים ממנה, ובשינוי היחס של הגר כלפי גבירתה מרגע שנכנסה להריון עד לבריחתה של הגר מפני שרה.
עוד על היחידה:
הסיפור המקראי מתאר בפרק טז פסוקים א-ו מצב משפחתי מורכב ורגיש, שבו שותפות שלוש דמויות – שרי, הגר שפחתה ואברם. על אף ההבטחה האלוהית שניתנה לאברם כי יהיה לו זרע וכי הוא עתיד להפוך לעם גדול, אברם ושרי חיים שנים רבות יחד ללא ילדים משותפים.
שרי מציעה שאברם יקח את הגר לאשה (ריבוי נשים היה דבר מקובל באותה תקופה ולגיטימי בעיני המספר המקראי, גם עבור אבות האומה) וינסה להביא איתה ילדים לעולם (גם הרעיון שהשפחה תמלא את מקום גבירתה בהולדת ילדים במקרה שהגבירה אינה מצליחה, היה רעיון מקובל באותם ימים ומקובל בסיפורי האבות. כך עולה גם מנתינת השפחות בלהה וזלפה ליעקב על ידי גבירותיהן רחל ולאה בבראשית ל'). במעשה זה מקווה שרי לבנות את ביתה ואת משפחתה – "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה ". משמעות המעשה מובנת לקורא בן זמננו על רקע מנהגי המזרח הקדום: על פי מנהגים אלו, הגבירה שהינה עקרה נותנת לאדון (לבעלה) את שפחתה לצורך הולדת ילדים, ובנה של השפחה (הגר בסיפורנו) ייחשב לבן של גבירתה (שרי). אברם שומע בקולה של שרי ואכן הגר נכנסת להריון.
אולם ברגע שהגר נכנסת להריון, היא מפסיקה לחלוק כבוד לשרי גבירתה. שרי מביעה תרעומת כלפי אברם בשל המצב. אברם משיב לה "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ" . יתכן שבכך הוא מנסה לייצב שוב את ההיררכיה המעמדית בביתו שהתערערה: הגר חשבה שבהיותה נושאת ברחמה את זרע אדון הבית=אברם, מעמדה עלה, הושווה למעמד של שרי ואף עלה על מעמדה של שרי העקרה. לכן היא הרשתה לעצמה לזלזל בגבירתה. אברם אומר בפסוק זה באופן ברור לשרה – זו שפחתך (ואת גבירתה), ובסמכותך לנהוג בשפחתך כפי רצונך. שרי מתעללת בהגר, והגר בורחת מבית אברם ושרי.
ניתן להתחיל את לימוד היחידה עם חלק הרלוונטיות, אשר עוסק ברצון עז להשיג דבר כלשהו ובקושי לממש רצון זה. פתיחה שכזו תאפשר לתלמידים חיבור רגשי לתחושותיה ולמעשיה של שרי אשר מניעות את העלילה בראשית הפרק.
• השאלות המוצעות בקריאה יחפה
יסייעו לתלמידים להבין את הבעיה (עקרותה של שרי) ואת הפתרון שהציעה שרי, וכן מערכת היחסים המורכבת והרגישה שנוצרה בעקבות כך בין שלוש הדמויות – אברם, שרי והגר. מומלץ להתייחס בשיעור למנהגי המזרח הקדום המוסברים בחלק זה, על מנת להבהיר את ההבדל הרב בין המציאות החברתית והמשפחתית שמוצגת בסיפור המקראי לעומת המציאות המוכרת לתלמידים כיום.
• בריבוי קולות
יוכלו התלמידים לנסות "להיכנס לנעליים" של אברם ושרי, ולשער כיצד הם חשו ומה הם חשבו ביחס להבטחת הזרע שלא התממשה עד כה. כמו כן, מוצע להמחיז דיאלוג בין שרי להגר על רקע הזלזול של הגר בגבירתה שרי. בחלק זה אנו מציעים לתלמידים גם להגיב באופן ביקורתי על התנהגותן של שלוש הדמויות זו כלפי זו.
• ביצירה מוצע לתלמידים לעבד באמצעות ציור את מערכת היחסים המשפחתית המוצגת בפסוקים שביחידה.
• בהרחבה אנו מזמינים את התלמידים להיחשף גם לקריאה ביקורתית של רש"י ורמב"ן ביחס להתנהגותן של שלוש הדמויות בפסוקים.
לפי פסוק ב':
" וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (פסוק ד')
בפסוק ה' מביעה שרי כעס ותרעומת בפני אברם –
המצב המתואר בפסוקים ביחידה זו רחוק מאוד מהמציאות החברתית בכלל והמשפחתית בפרט המוכרת לילדים כיום. אולם היכרות עם המנהגים והחוקים של המזרח הקדום מגלה, שההצעה של שרי היתה מקובלת בחברות השונות שחיו באזור בתקופת המקרא.
מומלץ להציג לתלמידים את ההקשר ההיסטורי-תרבותי שעליו מבוסס הסיפור המקראי ביחידה זו.
בתקופת המקרא נתינת השפחה מצד הגברת לבן זוגה (האדון) כדי שהיא תלד לו ילדים הייתה פתרון מקובל לבעיות פוריות של האשה. הילדים שנולדו מהשפחה נחשבו לילדי הגברת, והשפחה נשארה במעמד שפחה:
"בקובץ חוקי חמורבי – מלך בבל שחי בין 1750-1792 לפנה"ס – מובא חוק המתייחס לאדם שנשא אישה ומתברר שהיא איננה יכולה ללדת ילדים. לפי החוק "אם האמה תלד בנים ואחרי כן תשווה עצמה לגבירתה, גבירתה לא תיתן אתה בכסף, היא תשים עליה אות עבדות ותמנה אותה בין האמות". נראה שהתנהגות שרי ביחסה להגר אינה רחוקה מלשון החוק.
(מתוך אתר 929)
נתונים אלו מראים מה היה אמור להתרחש לפי ההצעה של שרי. מה שהשתבש הוא שהגר לא רצתה להישאר במעמד של שפחה. מהמשך הסיפור המקראי נראה גם שהגר ראתה את הילד הזה כילד שלה ולא כילד של שרי.
להרחבה נוספת לתלמידים על חוקי חמורבי
🔗 ויקיפדיה
ה' הבטיח לאברם עד כה כמה פעמים זרע (צאצאים), ושהוא יהפוך לעם גדול. אך חלפו עשר שנים מאז שאברם ושרי עזבו את חרן והגיעו לכנען, ועד עתה לא נולד לאברם ילד.
" וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (פסוק ד')
📝ניתן לתת לתלמידים להמחיז דו שיח קצר בין שרה לבין הגר, שימחיש את משמעות הפסוק הנ"ל בהתאם לתשובותיהם.
שרי מאוד רצתה ילד, אך במשך שנים רבות לה ולאברם לא היו ילדים.
הרצון של זוג בילד משלהם הוא רצון חזק מאוד (בדרך כלל), והקושי להשיג זאת – כאשר קיים קושי – מלווה בצער ובכאב. ההשתוקקות העזה של האישה העקרה לילד מתוארת במקרא פעמים רבות (למשל גם אצל רחל בבראשית ואצל חנה בספר שמואל א) והיא קיבלה ביטוי גם בספרות העברית. דוגמה לכך מצויה בשיר "עקרה" של המשוררת רחל.
ולאחריו להתייחס עם התלמידים לכמה נקודות שעולות בו:
האשה (הדוברת) בשיר רוצה מאוד בן –
(דבר זה אינו מצויין במפורש בשיר, אך המילים המסיימות את השיר "אחכה לו" מעניקות תחושה שהיא מוכנה לחכות ללא גבול).
פרשני המקרא הקלאסיים מציגים גישות שונות ביחס לאירועים שעליהם מסופר בפסוקים אלו:
רש"י הביא את דברי המדרש (בבראשית רבה לפסוק ד') – אמרה הגר: שרה זו מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי [נהייתי בהריון] במהירות. |
(מעובד על סמך דברי רש"י להלן: "אמרה [הגר] שרה זו אין סתרה כגילויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה".)
הרמב"ן העביר ביקורת על התנהגותם של שרי ואברם – חטאה אמנו שרי בעינוי הזה שעינתה את הגר, וגם אברם חטא שאיפשר לשרי להתנהג כך כלפי הגר. ובעקבות כך שמע ה' אל עוניה ומצוקתה של הגר, ונתן לה בן (את ישמעאל שעתיד להיוולד לה ולאברם), שיהיה פרא-אדם והוא (והעם שיצא ממנו) יענה את צאצאיו של אברהם ושרה בכל מיני עינויים. |
(מעובד על סמך דברי הרמב"ן להלן: "חטאה אמנו בעינוי הזה, וגם אברם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא-אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי".)
לאחר שהתלמידים יסיימו לצייר, כדאי להציג את הציורים השונים בפני כלל הכיתה.
רצוי מאוד לשאול את התלמידים עצמם מה הם רצו לבטא כל אחד בציורו.
קרוב לוודאי שניתן יהיה להבחין ולהבהיר לתלמידים שהציורים השונים מתייחסים לנקודות זמן שונות בסיפור המקראי (לפני שהגר נכנסת להריון או אחרי), ומכאן גם למערכות יחסים שונות בין הדמויות ולרגשות שונים שמביעה כל דמות. הגודל והמיקום שבו התלמידים יבחרו לתת לכל דמות בסיפור מלמד גם הוא על נקודת הזמן בעלילה שאותה הם בחרו להציג, וכן על הפרשנות האישית שלהם למערכת היחסים בין הדמויות. למשל, הם יכולים לצייר את שרה ואברהם במרכז, ואת הגר בצד. הם יכולים לצייר את אברהם במרכז, ואת שרי והגר משני הצדדים שלו, הם יכולים לצייר את אברהם והגר במרכז ואת שרה בצד, הם יכולים לצייר את אברהם ושרה במרכז ואת הגר בורחת / מגורשת / רחוקה… הם יכולים לצייר את שלושתם בגודל שווה או לצייר את אחת הדמויות קטנה/גדולה במיוחד, ובכך להצביע על חשיבותה בעיניהם.