קריאת כיוון

בפסוקים אלו יוסף הולך לחפש את אחיו במצוות אביו, אחיו רואים אותו מרחוק וזוממים להרוג אותו ולבסוף בעצת ראובן משליכים אותו לבור. הפרק מסתיים במכירתו לאורחת ישמעאלים.

 עוד על היחידה:

• בקריאה יחפה השאלות המוצעות נועדו לסייע לתלמידים להבין את רצף האירועים המתרחשים בפסוקים של יחידת הלימוד.
• בריבוי קולות מוצעת חשיבה ביקורתית (ולא בהכרח ביקורת שלילית) על המעשים של הדמויות המרכזיות – של יעקב, יוסף והאחים. כמו כן מוצע להעמיק מעט ביחס למקומו בסיפור של האח הבכור, ראובן, בהקשר לדבריו ולרגשותיו. שאלה נוספת מתייחסת למילה החוזרת בפרק "שלום" ולמשמעות האפשרית של חזרה זו.
• ברלוונטיות אנו מציעים פעילות של "שעון פגישות", שבה יספרו התלמידים זה לזה על מריבה בין אחים במשפחתם ועל דרך הפיוס שבה נקטו כדי לסיים את המריבה. ניתן גם להתחיל את הלימוד של יחידה זו ברלוונטיות, וממנה להמשיך ללימוד הפסוקים. (במקרה זה, דברי ההקדמה להפעלה "שעון פגישות" יהפכו לחוליה מקשרת בין ההפעלה לבין לימוד הפסוקים).
• ביצירה אנו מציעים שלוש אפשרויות:

• המשך יצירת בובה בדמותו של יוסף בהתאם להתפתחות העלילה המקראית (ראו באתר מצגת "יוסף, כתונת הפסים ושאר מלבושים"), תוך התייחסות ומתן ביטוי לרגשותיו ומחשבותיו האפשריים של יוסף בסיטואציה.
• מדרש תמונה – התבוננות בציור "יוסף וכתונת הפסים" של סבינה סעד.
• תיאטרון – המחזת שיחה אפשרית בין אחי יוסף, שהתרחשה כביכול כעבור מספר חודשים או שנים מהיום שבו הם השליכו את יוסף לבור ושלחו את כתונת הפסים לאביהם.
• בהרחבה מוצע "להציץ" אל נושא סחר המרחקים שהיה נהוג בתקופת האבות במזרח הקדום, וזאת בעקבות תפקידם של הישמעאלים והסוחרים המדיינים בסיפור.

טקסט מרכזי

 יב וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם.

 יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף

הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם

    וַיֹּאמֶר לוֹ

הִנֵּנִי.

 יד וַיֹּאמֶר לוֹ

לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר

    וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.

 טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר

מַה תְּבַקֵּשׁ.

 טז וַיֹּאמֶר

אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ

הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים.

 יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ

נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה

    וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן.

 יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.

 יט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו

הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא.

כ        וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.

 כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר

לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.

 כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן

אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם

הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ

    לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.

 כג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.

 כד וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם.

 כה וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד  וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.

 כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו

מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.

 כז       לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא

    וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.

 כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר

     וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף  

     וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה.

כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.

ל  וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר

הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא.

לא וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.

לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ

זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא.

 לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר

כְּתֹנֶת בְּנִי

חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף.

 לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים.

 לה וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר

כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה

     וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.

 לו וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים.

קריאה יחפה

חלק ראשון

קראו את פסוקים ס' יב-כד:

📝משימה: סדרו את האירועים המתוארים בפסוקים על-פי סדר התרחשותם:

🔲האחים ראו את יוסף מרחוק ותיכננו להרוג אותו ולהשליך אותו לבור.

🔲יוסף פגש בשכם איש אשר סיפר לו שאחיו נסעו לדותן.

🔲יעקב שלח את יוסף לשכם לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן.

🔲כאשר יוסף הגיע אל אחיו הם הפשיטו מעליו את כתונת הפסים והשליכו אותו לבור.

🔲ראובן רצה להציל את יוסף ולכן הוא הציע לאחים לא להרוג אותו אלא רק להשליכו לבור.

בפס' יט מכנים האחים את יוסף (שלא בפניו) "בעל החלומות" –

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו

הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא".

💬נשוחח:

• מדוע הם מכנים אותו כך, לדעתכם?

• באיזו נימה, לדעתכם, האחים אמרו אחד לשני משפט זה? כיצד נראתה הבעת פניהם בעת שאמרו משפט זה, לדעתכם?

חלק שני

נקרא פס' כה-כט:

📝משימה: סמנו ביחס לכל משפט האם הוא נכון או לא נכון:

• לאחר שהאחים זרקו את יוסף לבור, הם ישבו לאכול וראו אורחת ישמעאלים בדרכה לכיוון מצרים.                                                             

נכון / לא נכון

• יהודה הציע לאחיו לא להרוג את אחיהם יוסף אלא למכור אותו לישמעאלים.

נכון / לא נכון

• סוחרים מדינים שעברו באזור שמעו את צעקותיו של יוסף מן הבור, אך הם התעלמו מהן והמשיכו בדרכם.                                                

נכון / לא נכון

• ראובן חזר אל הבור שאליו השליכו האחים את יוסף, העלה משם את יוסף ומכר אותו לישמעאלים, כפי שסיכמו ביניהם האחים.               

נכון / לא נכון

חלק שלישי:

נקרא פס' כט-לו:

📝משימה: כתבו מי אמר למי:

• "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (פס' ל) – ____________________________
• "זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (פס' לב) – ________________
• "כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (פס' לג) – _________________
• "כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה" (פס' לה) – _____________________________

ריבוי קולות

קנאת האחים ביוסף

יוסף, שהיה בנו האהוב ביותר של יעקב, לא זכה לאהבה מצד אחיו אלא להיפך – הם שנאו אותו, קינאו בו ולא יכלו לדברו שלום (כפי שלמדנו ביחידה הקודמת)

💬שאלות לדיון

• לדעתכם, האם פעל יעקב בחכמה כאשר שלח את יוסף לשכם (רחוק מהבית) כדי לדעת מה שלומם של יתר בניו ומה שלום הצאן?
• מה דעתכם על הנכונות שהיתה ליוסף למלא את רצון אביו ללא היסוס וללכת בשליחותו אל אחיו הנמצאים הרחק מן הבית, וזאת למרות שנאתם כלפיו? (האם הוא שם לב וידע שהם שונאים אותו?)

המילה שלום

המילה "שלום" חוזרת בפרק לז שלוש פעמים:

פס' ד : "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם"

ובפס' יד: "וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר…"

💬הציעו פרשנות משלכם – מדוע מילה זו מופיעה כמה פעמים בפסוקים? מה התורה רוצה אולי להדגיש באמצעות החזרה עליה?

יחסו שלו ראובן

"וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.

 וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר

הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא." (פס' כט-ל)

💬 חשבו  ושוחחו

• כיצד הרגיש ראובן ברגעים אלו? (זכרו שראובן הוא האח הבכור והיזכרו מה היתה הצעתו של ראובן לאחיו בפס' כא-כב).
• נסו להסביר את דברי ראובן לאחיו: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא".
• רש"י הסביר את המילים " וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" = אנה (לאן) אברח מצערו של אבא?
• מה דעתכם על ההסבר של רש"י? האם אתם מסכימים או לא מסכימים איתו? האם הוא דומה להסבר שלכם או שונה ממנו? במה?

האחים שוחטים שעיר עזים

לאחר שהאחים לא מצאו את יוסף בבור הם שחטו שעיר עזים, טבלו בדמו את כותנתו של יוסף ושלחו אותה לאביהם. יעקב הסיק שבנו יוסף נטרף על ידי חיה רעה.

💬 חשבו  ושוחחו

• מה דעתכם על מעשה זה של האחים כלפי יעקב אביהם?

• חשבו על דרכים אחרות שבהן יכלו לפעול האחים, לאחר שגילו שיוסף נעלם מן הבור.

• לדעתכם, מדוע האחים לא פעלו בדרכים האחרות שחשבתם עליהן?

רלוונטיות

שעון פגישות

התורה מספרת לנו (ואולי אף מזהירה אותנו) באמצעות סיפור יוסף ואחיו, שריב ושנאה בין אחים יכולים להוביל לעתים למעשים חמורים ולגרום צער רב להורים בפרט ולכל המשפחה בכלל.

מכאן אנו יכולים ללמוד לחיינו כמה חשוב להתפייס ולהשכין שלום בין אחים ואחיות לאחר מריבה.

(*למורה – רצוי לומר בכיתה שמריבות פעוטות בין אחים, ובמיוחד כאשר הם צעירים, הן דבר טבעי וקורה בכל משפחה. למשל: מריבה על משחק ששני אחים רוצים לשחק בו בדיוק באותו זמן, או מריבה על מי ישב ליד ההורה בשולחן האוכל וכד'. למריבות שכאלו מוצאים בני המשפחה בדרך כלל פיתרון מהיר, והשלום והאחווה חוזרים במהרה לשרור בבית.

לעומת סוג זה של מריבות, הסיפור על יוסף ואחיו מתאר לנו אחים בוגרים, ולא ילדים קטנים, אשר השנאה והקנאה שהם חשים כלפי אחיהם הצעיר יוסף הן גדולות וממוש

הסבר:

באמצעות הפעלה של "שעון פגישות", ספרו בכל "פגישה" זה לזה על מקרה שבו רבתם עם אח או אחות (או קרוב משפחה אחר כמו בן/בת דוד/ה) ועל האופן שבו התפייסתם אחרי המריבה.

כיצד מתנהל "שעון הפגישות"?

• התלמידים יחולקו לשתי קבוצות שוות.
• קבוצה א' תיצור מעגל מהכיסאות שלה במרכז הכיתה, כאשר הכיסאות פונים כלפי חוץ (והמשענות של הכסאות פונות לכיוון מרכז המעגל). כל תלמיד/ה מקבוצה זו ישב/תשב בכסא.
• כל תלמיד/ה מקבוצה ב' יתיישב/תתיישב עם הכסא שלו/ה מול אחד מתלמידי קבוצה א', כך שיווצר מעגל נוסף חיצוני יותר.
• לכל "פגישה" יוקצבו כ-3 דקות (ניתן לקבוע פחות זמן או יותר, לפי שיקול דעת המורה). במהלך הדקות האלה על בני הזוג שיושבים זה מול זה לספר זה לזה על מקרה שבו רבו עם אח או אחות (או קרוב משפחה אחר כמו בן/בת דוד/ה) ועל האופן שבו התפייסו אחרי המריבה.
• בתום 3 הדקות ינחה/תנחה המורה את חברי קבוצה ב' לקום ולזוז ימינה, כך שכל אחד יתיישב כיסא אחד לימינו. ניתן גם להשמיע מנגינה כלשהי או צלצול שיסמנו את סיום ה"פגישה". מומלץ לעשות שני סבבים כאלו, ולאחר מכן לעשות שני סבבים נוספים שבהם חברי קבוצה א' הם אלו שקמים וזזים לצד ימין שלהם.

הרחבה

הצצה לסחר המרחקים שהיה נהוג בתקופת האבות במזרח הקדום

"וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה." (פס' כה)

"וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה." (פס' כח)

תיאור התגלגלותו של יוסף למצרים מספק לנו הצצה אל סחר המרחקים שהיה נהוג בתקופה זו במזרח הקדום.

סחר מרחקים הוא הבאת סחורות יקרות ערך (כגון מתכות, כלי נוי ותמרוקים) מארצות רחוקות אל מקום שבו מעוניינים לקנות סחורות אלו. בימי קדם היו סוחרים שעברו מארץ לארץ והם הובילו את הסחורות היקרות בין הארצות באמצעות בעלי חיים (חמורים או גמלים) או בספינות [אנציקלופדיה מקראית, 'מסחר'].

מתוך הסיפור בבראשית פרק לז אנו יכולים ללמוד מי היו האנשים המעורבים בסחר המרחקים באזור (במקרה זה), אילו סחורות יקרות ערך נמכרו ובאיזו ארץ:

יוסף, אשר הושלך אל הבור על ידי אחיו בארץ כנען, הועלה מן הבור על ידי סוחרים מדינים ונמכר לסוחרים ישמעאלים. הסוחרים הישמעאלים הגיעו מאזור הגלעד (לא ידוע היכן הם היו קודם) כשהם נושאים איתם "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט" – סוגי בשמים שהיו מופקים בימי קדם מצמחים שונים, ואשר שימשו לצרכי דת, רפואה ובישום. בסוף פרק זה מספרת התורה שיוסף הובא למצרים, שם הוא נמכר כעבד לפוטיפר – סריס פרעה שר הטבחים (בשונה מהחברה שבה אנו חיים כיום, בתקופת התורה גם אנשים יכלו להיחשב כ"סחורה" ולהימכר כעבדים).