יחידה זו תתמקד בהתגלות של אלוהים לאברם ובהתחייבות של אלוהים כלפי אברהם שכוללת שתי הבטחות מרכזיות- הבטחת הזרע "אב המון גויים" והבטחת הארץ לו ולזרעו "לאחוזת עולם".
עוד על היחידה: פרק זה נפתח בפסוק שתחילתו ציון גילו של אברם – אברהם בן 99 שנים. לגיל של אברם יש חשיבות, אשר תתברר בהמשך הפרק. בהיות אברם בן 99 נגלה אליו אלוהים, והוא מבקש/מצווה את אברם לעבוד אותו בתמימות ("התהלך לפני והיה תמים"). אז, מבטיח אלוהים, הוא יכרות ברית עם אברם. הברית, שהינה התחייבות בין שני צדדים, היא ברית עולם – ברית לתמיד, בין אלוהים ובין אברם וזרעו אחריו. אלוהים מתחייב להפרות את אברם ואת זרעו, כך שאברם עתיד להפוך ל"אב המון גויים", וכן הוא מתחייב פעם נוספת לתת לאברהם ולזרעו את ארץ כנען "לאחוזת עולם" ולהיות להם לאלוהים. הוא מתחייב להעניק לו בן משרה אשתו (ואברהם צוחק בלבו לשמע בשורה זו שיוולד לו בן בעוד שנה, כשהוא יהיה בן 100 ושרה בת 90) אשר יקרא יצחק, ושצאצאיו היוצאים משרה יהפכו גם הם לעמים. כאות לציון הברית משנה אלוהים את שמו של אברם לאברהם ואת שמה של שרי לשרה. אברהם, אשר מבין שהברית שאלוהים כורת עימו מתייחסת לבנו יצחק שעתיד להיוולד ממנו, דואג לגורל בנו ישמעאל. משום כך הוא מקבל את הבטחת אלוהים ואת ברכתו כי גם ישמעאל יהפוך לעם גדול. ומהי ההתחייבות שאותה דורש אלוהים מאברהם? אלוהים דורש מאברהם למול כל זכר שנמצא בביתו של אברהם וכן ביחס לכל צאצאי אברהם – "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם". ואכן מיד כאשר מסיים אלוהים לדבר אל אברהם, לוקח אברהם את בנו ישמעאל ואת כל הזכרים שבביתו ומל את עצמו ואותם.
בשל אורכו של הפרק והחשיבות שמצאנו להתייחס בפרק זה לנושאים רבים, הלימוד שלו יפוצל לשתי יחידות, כך שבנושא ברית המילה (ההתחייבות של אברהם כלפי אלוהים, פס' ט-יד, כב-כז) נעסוק ביחידה הבאה.
אנו ממליצים לפתוח את הלימוד של פרק זה עם חלק הרלוונטיות.
בפרק זה ה' כורת ברית עם אברהם.
ברית זוהי התחייבות הדדית חזקה ומשמעותית. ה' מתחייב שלאברהם יהיו צאצאים רבים שיהפכו לעמים רבים, הוא מתחייב (פעם נוספת) לתת לאברהם ולזרעו את ארץ כנען, וכן הוא מתחייב להיות לאלוהים של אברהם וצאצאיו.
למורה לאחר הפרשנויות שמציעים התלמידים רצוי להציג את המשמעויות השונות למילה "תמים" שקיימות בשפה העברית, וכן את הפרשנויות הקיימות לפסוק הנובעות מכך: למילה 'תמים' ישנן כמה משמעויות בעברית, ובהן = א. שלם, מלא. ב. מי שנותן אמון מוחלט, ללא ספקות ופקפוקים. את מילות הפסוק "…הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (פס' א) ניתן להסביר לפיכך: ה' אומר לאברם 'עבוד אותי באמונה שלמה, שרת אותי בנאמנות' (ע"פ 'עולם התנ"ך'), תן בי אמון מלא ואל תפקפק, תחקור או תשאל לגבי המצווה שאתן לך (מצוות המילה, כך לפי אבן עזרא: "שלא תשאל למה המילה") או לגבי הניסיונות שאנסה אותך (רש"י: "היה שלם בכל נסיונותי"). ואם תעשה זאת, " וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (פס' ב) אתן ברית ביני ובינך.)
למורה
אברהם מבין שההתחייבויות של ה' אליו מתייחסות לבן שעוד כלל לא נולד – ליצחק, ולכן הוא דואג לגורל בנו שכבר נולד לו מהגר – ישמעאל.
" וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ." (פס' ה)
" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ."(פס טו)
"וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד." (פס יז)
כולנו – כל בני האדם בכל העולם, תינוקות, ילדים ומבוגרים כאחד, צוחקים. זה כיף לצחוק, זה מהנה וגם בריא. נחמד לצחוק יחד עם המשפחה, עם חברים, בכיתה או אפילו לבד (למשל ממשהו שקוראים בספר או רואים סביבנו או בסרט).
מדוע אנחנו צוחקים? יש דברים רבים ושונים שמצחיקים אותנו, וכל אחד מאיתנו צוחק לפעמים מדברים אחרים ומסיבות אחרות.
התחלקו לזוגות וספרו זה לזה:
המשוררת לאה גולדברג כתבה שיר על ילד שצחק בחלום, מתוך שינה. היא שואלת מדוע הוא צחק בחלום?
"מדוע הילד צחק בחלום?" – האם יש תשובה ברורה לכך בשיר?
רמז: שימו לב כמה פעמים כתובה המילה "אולי"
בבית האחרון של השיר הילד מתעורר, אמו שואלת אותו "מדוע צחקת ילדי בחלום?", אבל הוא כבר שכח את החלום עצמו.
ברית היא התחייבות הדדית חזקה ומשמעותית בין שני שותפים או יותר.
ברית יכולה להתקיים בין אנשים יחידים או בין קבוצות, ואפילו בין עמים ומדינות. למשל, בין מדינות יכולה להתקיים ברית שלום וידידות, שבה המדינות מתחייבות לא לתקוף זו את זו ולעזור אחת לשנייה בזמן צרה כלשהי (כמו בזמן רעידת אדמה או בצורת). לעתים מדינות כורתות גם ברית צבאית, שבה המדינות מתחייבות לעזור זו לזו במקרה של מלחמה.
גם ילדים עושים לפעמים בריתות אלה עם אלה, ומחליטים ביניהם על התחייבות הדדית, כפי שתקראו בדוגמה הבאה:
הדס ואיתי הם חברים טובים וגם יושבים זה ליד זו בכיתה. יום אחד ראתה הדס בקלמר של איתי טושים חדשים, מיוחדים, עם נצנצים. "איזה יפים" אמרה הדס, "תתחדש". "תודה" ענה איתי. "אני אוכל להשתמש בהם גם?" שאלה הדס, ועוד לפני שאיתי הספיק להשיב היא הוסיפה "אני אתן לך להשתמש במחדד החשמלי שלי ואתה תתן לי להשתמש בטושים החדשים שלך – מסכים?". "מסכים" ענה איתי. "מבטיח שכל אחד מאיתנו יתן לשני תמיד?" שאלה הדס. "בטח מבטיח" אמר איתי, "הרי אנחנו חברים!"
קראו הסברים נוספים לשאלה מדוע שינה ה' את שמותיהם של אברם ושרי:
למורה
פעמים רבות מסופר בתורה שכאשר דמות כלשהי מקבלת תפקיד חדש בחייה, היא גם מקבלת שם חדש.
כאן מסופר שה' כורת ברית עם אברם, וכחלק מהברית אברם מקבל תפקידים חדשים בחייו – להיות האב הראשון לעם שמתחייב לעבוד את ה' (הכוונה לעם ישראל), וגם להיות לאב הראשון לעמים נוספים וללמד אותם את דרך ה'. לכן נתן לו ה' שם חדש, ובמקום השם אברם הוא הפך ל- אברהם." (ע"פ דעת מקרא, בראשית עמ' תנא)
שינוי שמה מ"שרי" ל"שרה" מבטא את השינוי בחייה – עד כה היא היתה עקרה (ללא ילדים) אך עתה ה' מתחייב כי יהיה לה בן והיא תהיה האם הראשית של עמים רבים, מעין מלכה שלהם, כפי שכתוב "וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ " (פס' טז). (מבוסס על דעת מקרא, בראשית עמ' תס, וכן עולם התנ"ך, בראשית עמ' 121).
שינוי השמות של אברהם ושרה בא להראות שמרגע שהם כרתו ברית עם ה', וקיבלו על עצמם ועל כל צאצאיהם להאמין בה' וללכת בדרכו – הם כביכול נבראו מחדש.
נסו להסביר: מדוע השמות החדשים שניתנו לאברהם ולשרה מראים שהם כאילו נולדו מחדש?
נסו להסביר: מדוע הברית שכורת איתם ה' בפרק זה הופכת את אברהם ושרה כאילו לאנשים שנבראו מחדש?
בפרק זה ה' משנה מעט את השמות של הדמויות המרכזיות: לאברם נוספת האות ה' והוא הופך ל"אברהם", ולשרי מוחלפת האות י' שבשמה באות ה' והיא הופכת משרי ל"שרה".
לשם של כל אדם יש חשיבות ומשמעות רבה, בשבילו וגם בשביל הסובבים אותו.
(למורה: ניתן אח"כ לתלות את הציורים של הקבוצות ולתת לילדי הכיתה לנחש ע"פ הציור אילו תלמידים השתתפו בכל קבוצה).