בשיעור הזה נעסוק בברית המילה שערך אברהם לעצמו ולכל הזכרים שבביתו במסגרת ההסכם (ברית) עם האלוהים.
עוד על היחידה:
ההתחייבות של אברהם כלפי ה' במסגרת הברית היא למול את כל הזכרים בביתו, וכן לקיים את מצוות המילה ביחס לכל הצאצאים היוצאים ממנו לדורותיהם. בסוף הפרק מסופר כיצד אברהם מבצע את חלקו בברית ומל את עצמו, את בנו ישמעאל ואת כל הזכרים שבביתו.
יש לשים לב כי החלוקה שבה חילקנו את פרק יז לשתי יחידות לימוד היא חלוקה תימאטית. כלומר חלק א' מציג את ההתחייבות של ה' כלפי אברהם וחלק ב' מציג את ההתחייבות של אברהם כלפי ה'. חלוקה זו נועדה להקל על התלמידים את הבנת הפרק. אך מבחינת רצף הפסוקים, הדברים בסיפור המקראי שזורים זה בזה לסירוגין (הפרק מתחיל בהתגלות של ה' לאברם, שינוי שמו לאברהם וההתחייבות של ה' כלפי אברהם וזרעו, אחר כך ההתחייבות בה מחוייב אברהם – למול את הזכרים, אחר כך ההבטחה לאברהם בעניין לידת יצחק וגורל בנו ישמעאל, ולבסוף ביצוע מצוות המילה על ידי אברהם).
תלמידים רבים בוודאי מכירים את המונח "ברית מילה", וחלקם אף מכירים את טקס ברית המילה המקובל כיום בקרב משפחות רבות. קריאת הפרק ופירושי המילים יאפשרו לתלמידים להתוודע למקור המצווה וכן להטיית המילה "מילה" בעברית, כפי שבאה לידי ביטוי בפסוקים (הִמּוֹל, וּנְמַלְתֶּם, יִמּוֹל, וַיָּמָל, בְּהִמֹּלוֹ, נִמּוֹל, נִמֹּלוּ).
• בקריאה יחפה יוכלו התלמידים לעמוד על פרטי ההתחייבות של מצוות המילה ועל ביצועה על ידי אברהם.
• בריבוי קולות נשמע את דעות התלמידים באשר לחשיבות יצירת "אות" לסימון הברית, וכן ביחס לדמותו של אברהם כפי שהיא עולה מהפרק.
• ברלוונטיות אנו מזמינים את התלמידים לשתף בתמונות מתקופת היותם תינוקות בני יומם, וכן בתיאור השמחה במשפחתם בעקבות לידתם, המועד וההקשר שבו ניתן להם שמם. שיתוף זה יעלה על פני השטח את השונות הקיימת בין חברי הכיתה ביחס לברית המילה – שונות בין בנים ובנות ובין משפחות בעלות השקפות עולם שונות.
• בהרחבה ניזכר באותות נוספים שהם סימן לברית בין ה' לאדם- הקשת בענן עליה למדנו בסיפור המבול בכיתה א' וגם שמירת השבת והתפילין.
למורה – מעניין לדעת ש…
בפסוקים הנלמדים כאן, למעשה ה' מצווה את אברהם למול את עצמו ואת כל הזכרים שבביתו, ובסוף הפרק (אחרי שה' מבטיח לאברהם שיוולד לו בן משרה והוא נותן ברכה גם לישמעאל) אנו קוראים שאברהם מבצע את הציווי האלוהי:
כדי לענות על שאלה זו:
מילת הזכרים היא "אות ברית" בין ה' לבין אברהם וכל זרעו, כלומר סימן לברית ביניהם (אות=סימן).
לאחר שאלוהים כילה (סיים) לדבר עם אברהם, אברהם מבצע את מה שה' ציווה עליו – את מצוות ברית המילה לכל הזכרים שבביתו.
"מנהרת הזמן – מסע אל העבר":
הצעת הוראה למורה
1. חלק/י את הכיתה לקבוצות קטנות (רביעיות או חמישיות) מעורבות מבחינת בנות-בנים.
2. כל קבוצה תקבל את שלושת הכרטיסים הבאים. כל כרטיס יוקרא בקול על ידי אחד מחברי הקבוצה:
קטע מידע 1: מִצְווֹת בְּרִית הַמִּלָּה נְהוּגָה בָּעָם הַיְּהוּדִי בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים, מִיְּמֵי אַבְרָהָם וְעַד יָמֵינוּ. בְּמִשְׁפָּחוֹת יְהוּדִיּוֹת רַבּוֹת נוֹהֲגִים לַעֲרֹךְ טֶקֶס בְּרִית מִילָה לְתִינוֹק בֶּן שְׁמוֹנָה יָמִים. בְּטֶקֶס בְּרִית הַמִּלָּה גַּם נוֹתְנִים הוֹרֵי הַיֶּלֶד שֵׁם לַתִּינוֹק. בְּדֶרֶךְ זוֹ חוֹגְגִים בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, יַחַד עִם מִשְׁפָּחָה מֻרְחֶבֶת וַחֲבֵרִים, אֶת הִצְטָרְפוּת הַתִּינוֹק הֶחָדָשׁ לְמִשְׁפַּחְתָּם וְלָעָם הַיְּהוּדִי. |
קטע מידע 2: בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת יֶשְׁנָן מִשְׁפָּחוֹת יְהוּדִיּוֹת אֲשֶׁר בּוֹחֲרוֹת לֹא לַעֲשׂוֹת לְתִינוֹק חָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד בַּמִּשְׁפָּחָה בְּרִית מִילָה. מִשְׁפָּחוֹת אֵלּוּ טוֹעֲנוֹת כִּי בְּרִית הַמִּלָּה, בָּהּ חוֹתְכִים חֵלֶק מִגּוּפוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק הַזָּכָר, פּוֹגַעַת בּוֹ וּמַכְאִיבָה לוֹ. בְּנוֹסָף, מִשְׁפָּחוֹת אֵלֶּה אֵינָן מַאֲמִינוֹת כִּי מִצְווֹת בְּרִית מִילָה הִיא מִצְוָה חֲשׁוּבָה עֲבוּרָן. אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁבְּהֻלֶּדֶת תִּינוֹק חָדָשׁ בַּמִּשְׁפָּחָה הֵן מְצַיְּנוֹת וְחוֹגְגוֹת בִּדְרָכִים אֲחֵרוֹת, וְאֶת הַשֵּׁם לַתִּינוֹק הֶחָדָשׁ הֵן נוֹתְנוֹת בְּמוֹעֵד אַחֵר. |
קטע מידע 3: מִצְווֹת בְּרִית הַמִּלָּה שֶׁנִּצְטַוָּה אַבְרָהָם מִתְיַחֶסֶת לְתִינוֹקוֹת זְכָרִים (בָּנִים) בִּלְבַד, וְלָכֵן לֹא עוֹשִׂים לְבָנוֹת בְּרִית מִילָה. אַךְ גַּם כַּאֲשֶׁר נוֹלֶדֶת תִּינֹקֶת (בַּת), הַשִּׂמְחָה בַּמִּשְׁפָּחָה וּבַקְּהִלָּה גְּדוֹלָה. בְּיָמֵינוּ נוֹהֲגוֹת מִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת לַחְגֹּג "שִׂמְחַת בַּת", אֲשֶׁר נִקְרֵאת לִפְעָמִים "זֶבֶד הַבַּת" אוֹ "בְּרִיתָהּ". הוֹרֵי הַתִּינֹקֶת בּוֹחֲרִים מָתַי וּבְאֵיזֶה אֹפֶן לְהַעֲנִיק לְתִינֹקֶת אֶת שְׁמָהּ. בַּמִּשְׁפָּחָה הֵן מְצַיְּנוֹת וְחוֹגְגוֹת בִּדְרָכִים אֲחֵרוֹת, וְאֶת הַשֵּׁם לַתִּינוֹק הֶחָדָשׁ הֵן נוֹתְנוֹת בְּמוֹעֵד אַחֵר. |
3. כל תלמיד/ה יציג/תציג בקבוצתו את התמונה שהביא/ה מהבית ואת התשובות שקיבל/ה מההורים (לשאלה 1 לעיל).
4. לסיום, תלמידי הקבוצה יניחו את התמונות שהביאו ליד הכרטיס שמתאים למקרה האישי שלהם
בתורה מסופר על אותות נוספים, שמראים על קשר והתחייבות בין בני אדם לבין אלוהים. על אחד האותות למדתם בשנה שעברה:
• קשת בענן כסימן להתחייבות אלוהית כלפי כלל בני האדם לא להביא עוד מבול על העולם:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר […] אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. " (בראשית ט, ח-יג)
אותות שונים המוזכרים בתורה הם סימנים לברית, לקשר ולהתחייבות בין ה' לעם ישראל. למשל:
• שמירת השבת כסימן וכעדות לאמונת עם ישראל שה' הוא שברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי הוא שבת:
"וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְ-ה-וָ-ה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ." (שמות לא, טז-יז)
• תפילין (הפרשנות המעשית-הלכתית שנתקבלה בעם היהודי למילים "וקשרתם לאות על ידך") – התפילין כסימן יום-יומי לאמונה היהודית באל אחד ולהתחייבות לשמור את מצוותיו:
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד. וְאָהַבְתָּ אֵת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו, ד-ט)