יחידה זו תעסוק בחצי הראשון של פרק י"ח, שעיקרו התגלות נוספת של ה' לאברהם, הכנסת האורחים של אברהם לשלושת האנשים והבשורה שקיבל אברהם פעם נוספת על לידת בן הצפויה לו משרה.
עוד על היחידה
הפרק נפתח בהתגלות ה' אל אברהם, כאשר אברהם יושב בפתח אוהלו באמצע היום. מיד בפסוק הבא, כאשר אברהם נושא את עיניו, הוא רואה שלושה אנשים עומדים קרוב לפתח האוהל שלו. הוא רץ לקראתם, משתחווה ומציע לארחם. זהותם של האנשים הללו אינה ברורה. אברהם, אשר הצעתו לאורחיו צנועה יחסית "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם…" (פס' ד-ה), ממהר בעצמו יחד עם בני ביתו להתקין סעודה מפוארת, למעשה, לאורחיו. לאורך הפרק אברהם מנהל שיח עם הדמויות שאינן מקרב בני ביתו, פעם עם דמות אחת ופעם עם כמה דמויות בו-זמנית, ומתעוררת השאלה – עם מי הוא מדבר? האם עם ה'? האם עם האנשים המתארחים אצלו? ואולי גם וגם?
בזמן שהותם של אורחיו אברהם מתבשר פעם נוספת על הבן שעתיד להיוולד לו משרה אשתו. גם שרה שומעת את הבשורה וצוחקת בקרבה – הבשורה על הולדת בן בגיל כה מבוגר שלה ושל אברהם מעוררת בה צחוק. ה' שואל את אברהם למה צחקה שרה, ומבהיר בשאלה רטורית " הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר"?, כלומר האם ישנו דבר פלאי ונסתר שה' לא יוכל לעשותו? ה' חוזר ומדגיש את הולדת הבן לשרה הצפויה. שרה מכחישה שצחקה מתוך חשש.
לאחר מכן קמים האנשים והולכים להשקיף אל עבר סדום, ואברהם מלווה אותם בלכתם.
בקריאה יחפה השאלות המוצעות מחולקות לתתי-נושאים, וזאת על מנת להקל על הבנת הפרק: הדמויות שנגלות לאברהם, הכנסת האורחים של אברהם, והבשורה על הולדת הבן משרה. בחלק זה אנו מזמינים את התלמידים גם להציע פרשנות לגבי אי-הבהירות שעולה מן הפסוקים לגבי השאלה 'עם מי מדבר אברהם?'. זאת לצד שפע של פרשנויות מסורתיות, המציעות גם הן הסברים שונים לשאלה זו.
בריבוי קולות נעמוד על זהותם של האנשים שהתארחו אצל אברהם – מיהם? האם הם אנשים בשר ודם? האם הם מלאכים בשליחותו של ה'? כמו כן נעסוק בצחוק של שרה וביחס של התורה ושל התלמידים אל צחוק זה.
ברלוונטיות נעסוק באימרה האמוראית "גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה", אשר נלמדה מסיפור הכנסת האורחים של אברהם בפרקנו. נברר את משמעותה של האימרה וכן את מקומה של הכנסת האורחים בחיי התלמידים כיום.
בהרחבה אנו מזמינים את התלמידים להצצה אל מנהג הכנסת האורחים המצויה בתרבות לא רחוקה מאיתנו – התרבות הבדואית. הצצה זו תאפשר להבחין במשותף, בדומה ובשונה במנהג זה אצל אברהם, אצלנו כיום ואצל הבדואים.
ביצירה אנו מזמינים את התלמידים להמחיש באמצעות ציורים את הסעודה שהציע אברהם לאורחיו לעומת הסעודה שהגיש להם למעשה. מתוך כך יילמדו דברי המשנה "אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות".
בהמחשה מוצעות שלוש פעילויות שונות לבחירה: חביצת חמאה, הכנת פיתות ביחס לחישוב המידה המקראית "סאה", וכן בניית אוהל והמחזת הפסוקים ע"י התלמידים.
את השאלות המוצעות להלן ניתן לחלק לארבעה תתי-נושאים:
בפסוק א' נגלה ה' אל אברהם.
קראו שוב פסוקים ג'-ה, ט-י, יג-יד:
הרחבה למורה
השיח שמתנהל בפסוקים אלו בין אברהם לבין דמויות אחרות יוצר ערבוב תמוה בין גוף יחיד (שיח מול דמות אחת) לגוף רבים (שיח מול כמה דמויות).
לחוסר אחידות זה נדרשו הפרשנים המסורתיים, ואנו מציעים להסב גם את תשומת לבם של התלמידים אליו ושינסו את כוחם בפרשנות עצמית לעניין.
קיימות מגוון פרשנויות המסבירות את חוסר האחידות הנ"ל, למשל:
פרשנות כללית:
ניתן לפרש כי אברהם מארח את האנשים ובמקביל נמשכת התגלות ה' אליו. כך שאברהם מנהל לסירוגין וכמעט במקביל שיח מול ה' ושיח מול האנשים המתארחים אצלו.
פרשנויות לפס' ג':
– "ויאמר [אברהם] אדני אם נא מצאתי חן בעיניך…"- שלושת האנשים שראה אברהם קודם לכן הם מלאכים בשליחות ה', וכשאברהם פונה בפס' זה בגוף יחיד משמע שהוא מדבר אל הגדול שבהם (כך לפי רש"י, פס' ג').
– אברהם פונה בפסוק זה אל ה' ומבקש ממנו להמתין עם דבר ההתגלות אליו עד שירוץ ויכניס את האורחים (כך לפי רש"י, פס' ג', "דבר אחר…").
פרשנות לפס' י':
– "אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות". לאורך כל הפרשה מוזכרים מעשי המלאכים בלשון רבים "ויאכלו", "ויאמרו אליו", ואילו הבשורה על הולדת הבן נאמרת בלשון יחיד "ויאמר שוב אשוב אליך…", זאת מכיוון שלכל אחד משלושת המלאכים (האנשים) יש שליחות משלו ואת הבשורה מבשר מלאך אחד שזו שליחותו. והכוונה בדברי המלאך בפס' י' היא שלא הוא עצמו ישוב אל אברהם, אלא הדברים נאמרים בשליחותו של ה' (כך לפי רש"י, פס' ב' וכן פס' י').
פרשנות לפס' י"ג:
– "ויאמר ה' אל אברהם…" – מפרש הרשב"ם 'המלאך הגדול שבהם'.
וכן לדברי דעת מקרא: 'הכוונה ככל הנראה ל'איש" מן השלושה שנשלח לבשר לשרה על דבר לידת הבן. וכינהו הכתוב בשם שולחו, על דרך "כי שמי בקרבו" (שמות כג כא)' .
לסיכום ההערה למורה- כפי שניתן לראות יכולות להיות קריאות רבות ושונות לפסוקים אלו ולהבנת הסוגייה מול מי מנהל אברהם את השיח שלו בפסוקים הללו. התלמידים עשויים להעלות הצעות פרשניות שדומות לפרשנויות המסורתיות, לצד פרשנויות מקוריות שלהם.
בפסוקים ד'-ה' מציע אברהם הצעה נדיבה לאנשים שראה.
בפסוקים ו'-ח' מזדרז אברהם להכין סעודה לאורחיו.
בפסוק י' מקבל אברהם בשורה
סיום הכנסת האורחים:
דרך אחת להבין את הפסוקים היא שהאנשים שהיו אורחיו של אברהם בישרו לו שעתיד להיוולד לו בן משרה (כפי שהתחייב לפניו ה' בפרק הקודם): "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ " (פס' י').
לפי רש"י, האנשים שהגיעו לאברהם היו מלאכים = שליחים של ה'.
לכל מלאך היתה שליחות משלו: מלאך אחד בא כדי לבשר על כך שיוולד בן לשרה, מלאך שני להפוך ולהשמיד את סדום (על כך יסופר בהמשך בפרק י"ט), והמלאך השלישי בא לרפא את אברהם לאחר ברית המילה. (רש"י לפס' ב').
"וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ." (פס' ט"ו)
שרה צחקה כאשר היא שמעה את הבשורה לאברהם שעתיד להיוולד לה בן, אך בהמשך מסופר שהיא הכחישה את הדבר ואמרה "לא צחקתי".
התורה מספרת לנו שהיא אמרה כך "כי יראה" – מכיוון שהיא חששה.
למורה
בגמרא מסופר שרב יהודה סיפר שהוא שמע מרב כלל חשוב לחיים, שנלמד מהסיפור על אברהם: "גדולה הכנסת אורחין מהקבלת [=קבלת] פני השכינה [=שכינה היא כינוי לה' המתגלה בעולם]".
ממה רב למד זאת?
להסבר המלא
חז"ל ראו במעשה זה של אברהם דוגמה ראויה לחשיבות הרבה של הכנסת אורחים בחיים, גדולה אף יותר מקבלת פני השכינה.
(מבוסס על הגמרא במסכת שבת דף קכ"ז ע"א)
דֻּגְמָה א': יֶלֶד מִכִּתַּתְכֶם מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וּבְאֶמְצַע הַבְּרָכָה מַגִּיעִים פִּתְאוֹם סַבָּא וְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ לְבִקּוּר. מָה תַּצִּיעוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת – הַאִם תַּצִּיעוּ לוֹ לְהַפְסִיק אֶת הַבְּרָכָה בִּכְדֵי לְקַבֵּל אֶת הָאוֹרְחִים, וְשֶׁיְּסַיֵּם לְבָרֵךְ אַחַר כָּךְ? אוֹ שֶׁקֹּדֶם יְסַיֵּם לְבָרֵךְ וְרַק אַחַר כָּךְ יִגַּשׁ לְאָרֵחַ אֶת סָבָא וְסַבְתָּא שֶׁלּוֹ? הִסְבִּירוּ אֶת דַּעְתְּכֶם. |
דֻּגְמָה ב': בְּמִשְׁפָּחָה כָּלְשֶׁהִי מִתְכַּנְּסִים לַאֲרוּחַת עֶרֶב שַׁבָּת, וְכֻלָּם עוֹמְדִים וּמַקְשִׁיבִים לַקִּדּוּשׁ. לְפֶתַע נִשְׁמַעַת נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת. לְדַעְתְּכֶם, הַאִם בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה צְרִיכִים לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַקִּדּוּשׁ וְלִרְאוֹת מִי בָּא, אוֹ שֶׁצְּרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ בַּקִּדּוּשׁ וְרַק אַחַר כָּךְ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת? הַסְבִּירוּ אֶת דַּעְתְּכֶם. |
דֻּגְמָה ג': בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן לְחַלְלֵי צַהַ"ל נִשְׁמַעַת בְּרַחֲבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל צְפִירָה, וּמְקֻבָּל לַעֲמֹד בַּשֶּׁקֶט, מִבְּלִי לָזוּז וּמִבְּלִי לְדַבֵּר בִּזְמַן הַצְּפִירָה, עַל מְנַת לְכַבֵּד אֶת זֵכֶר הַחַיָּלִים שֶׁנָּפְלוּ. דַּמְיְנוּ שֶׁאַבָּא אוֹ אִמָּא שֶׁלָּכֶם נִמְצָאִים בַּבַּיִת בִּשְׁעַת הַצְּפִירָה, עוֹמְדִים בִּדְמָמָה, וּלְפֶתַע נִשְׁמַעַת נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת. מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת לְדַעְתְּכֶם? הַאִם לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת בִּזְמַן הַצְּפִירָה, אוֹ לְחַכּוֹת שֶׁהַצְּפִירָה תִּסְתַּיֵּם וְרַק אַחַר כָּךְ לָגֶשֶׁת לַדֶּלֶת? הַסְבִּירוּ אֶת דַּעְתְּכֶם. |
הצעת הוראה למורה:
נקרא בקול את הטקסט הבא, ולאחר מכן נראה לתלמידים את התמונה. על סמך הטקסט והתמונה יוכלו התלמידים להתייחס לשאלות בהמשך:
הבדואים הם שבטים של ערבים המאמינים בדת האסלאם, אשר נהגו לחיות חיי נוודים במדבר. הם נהגו להתגורר באוהלים ולגדל גמלים וצאן ולעתים גם סוסים. הגמלים והצאן סיפקו לבדואים חלב, חמאה וגבינה, בשר, צמר כבשים או שיער גמלים להכנת אריגים (לצורך הכנת בגדים, בדים לאוהלים, שטיחים ועוד), ואף השתמשו בעורן של החיות לצרכים שונים. הם נדדו ממקום למקום (באזור מוגבל) לפי עונות השנה, וזאת כדי לנצל באופן הטוב ביותר את שטחי המרעה ומקורות המים בתנאים הקשים של המדבר.
בעבר היו משתמשים בבעלי חיים לצורך תחבורה, ולכן המסעות ממקום למקום היו לעתים ממושכים. מכיוון שבמדבר אין מסעדות או מלונות לאורך מסלולי הנסיעה, אירוח וקבלת אורחים עוברי דרך הפך למוסכמה כללית וחיונית בחיי הבדואים. לנודדים בתנאים הקשים של המדבר חשוב היה לדעת כי בעת הצורך, כאשר יזדקקו למנוחה, למזון ולמשקה, יתקבלו בברכה בכל אוהל.
הבדואי המארח משתדל עד היום לספק את כל צורכי אורחיו (אוכל, שתיה ולינה). מקובל לשחוט כבש ולבשלו לסעודה לכבוד האורח ביום הראשון, וכן לשתות קפה מר. הכנסת האורחים נחשבת לכבוד עבור המארח, ונדיבותו תפורסם ברבים. וכך יזכה אף הוא להכנסת אורחים יפה, כאשר יזדקק לה . כיום רוב הבדואים כבר אינם נודדים ואינם חיים באוהל, אלא בבתי קבע. עם זאת, מנהג הכנסת האורחים הוא עדיין בעל חשיבות רבה בחברה הבדואית.
כאן מומלץ לעבור ליצירה
מגוון פעילויות המחשה לבחירה:
תהליך ייצור חמאה מחלב נקרא בעברית "חביצה".
כיצד הכינו בעבר חמאה, וכיצד מכינים חמאה בימינו?
כדי להמחיש את תהליך החביצה תוכלו לחבוץ חמאה במהירות ובאופן פשוט מאוד גם
בכיתה, תוך שימוש בשמנת מתוקה (בעלת 32% שומן. לא עמידה!).
בקישורים שלהלן תוכלו למצוא מתכונים פשוטים וכן הסברים היסטוריים ומדעיים לתהליך
החביצה:
"וַיְמַהֵר
אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת
לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת."(פסוק ו')
עוגות= עוגה דקה ועגולה שנאפית על גחלים, מעין 'פיתה' ערבית (דעת מקרא).
כדי לענות על השאלה כמה פיתות אפשר להכין משלוש סאים של קמח, צריך ראשית לברר:
כמה זה "סאה" של קמח לפי מידת משקל של ימינו?
סאה היא מידת נפח שהיתה מקובלת במקרא וכן בתקופת המשנה והתלמוד.
רבנים מודרנים נחלקו בנוגע לתרגום הנפח של סאה לפי מידות מקובלות בימינו. לפי גישה אחת, סאה = 8.3 ליטר מים (לדעת הרב חיים נאה), ולפי גישה אחרת, סאה =14.3 ליטר מים (לדעת החזון איש).
לצורך הפעילות המוצעת, נתבסס על הגישה הראשונה ונעשה אומדן ולפיו סאה אחת של קמח היא כ-8 ק"ג.
למורה:
לשם המחשת הכמות המתקבלת, ניתן לבקש מראש מתלמידי הכיתה להביא שקית ריקה של קמח מהבית או לצייר שקית של קמח בגודל זהה לשקית המקורית, וליצור פלקט מ-24 שקיות.
🔗 מתכון פשוט לפיתות (ללא שמרים והתפחה)
בתיאבון!
אמור מעט ועשה הרבה- יצירה 1
חז"ל למדו מההבדל בין דברי אברהם לבין המעשה שלו את הכללים הבאים, שמופיעים במשנה:
"… אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת" (מסכת אבות, פרק א' משנה יד).
והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות- יצירה 2