קריאת כיוון

ביחידה זו נתחקה אחר התפתחות המסורת של קריאת ההפטרה.

• בקריאה יחפה נשווה בין מספר הקוראים ומפטירים או לא בכל מועד של קריאה בתורה.

• בריבוי קולות נראה עד כמה מסורת ההפטרה ישנה, ונכיר עמדות שונות ביחס למנהג זה.

• ברלוונטיות נחבר את מסורת ההפטרה לרעיון של 'עונג שבת' שייסד ביאליק בתל אביב.

טקסט מרכזי

"בשני, ובחמישי, ובשבת במנחה קורין שלושה…

ואין מפטירין בנביא.

בראשי חודשים ובחולו של מועד – קורין ארבעה… ואין מפטירין בנביא

ביום טוב – חמישה

ביום הכיפורים – שישה

[…] בשבת – שבעה…

ומפטירין בנביא"

(משנה, מסכת מגילה, ד' א-ב)

*קורין – קוראים בתורה

*חולו של מועד – ימי חול המועד, הימים שבין יום טוב ראשון ויום טוב אחרון בחג הסוכות ופסח

*יום טוב – חגים מהתורה, פסח, שבועות, סוכות וראש השנה (וכן יום הכיפורים, אך לעניין זה יש לו מעמד אחר)

קריאה יחפה

מתי מפטירים

📝השלימו את הטבלה שלפניכם על פי המשנה:

ריבוי קולות

קריאת ההפטרה לאחר קריאת התורה היא מסורת קדומה מאוד, כפי שאפשר ללמוד מהקטע מ"הברית החדשה" שמתאר את מעשיו של ישוע בשעה שנכנס לאחד מבתי הכנסת (של היהודים כמובן) בגליל:

"וַיָּשָׁב יֵשׁוּעַ בִּגְבוּרַת הָרוּחַ אֶל הַגָּלִיל וַיֵּצֵא שָׁמְעוֹ בְּכָל הַכִּכָּר. וְהוּא מְלַמֵּד בִּכְנֵסִיּוֹתֵיהֶם וַיְהַלֲלֻהוּ כֻּלָּם. וַיָּבֹא אֶל נְצֶרֶת אֲשֶׁר גֻּדַּל שָׁם וַיֵּלֶךְ כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אֶל־בֵּית הַכְּנֵסֶת וַיָּקָם לִקְרֹא בַסֵּפֶר. וַיֻּתַּן לוֹ סֵפֶר יְשַׁעֲיָה הַנָּבִיא וַיִּפְתַּח אֶת הַסֵּפֶר… וַיְהִי כַּאֲשֶׁר גָּלַל אֶת־הַסֵּפֶר וַיְשִׁיבֵהוּ אֶל־הַחַזָּן וַיֵּשֶׁב וְעֵינֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֵסֶת נְשֻׂאוֹת אֵלָיו".

(הבשורה על פי לוקאס, פרק ד')

*שימו לב: קטע זה לקוח מהברית החדשה. אין אנו מביאים אותו כמובן כדי ללמוד ממנו הלכה, אלא כדי להראות שקריאת ההפטרה היא קדומה מאוד, שכן כפי שעולה מקטע זה ישוע נכנס אל בית הכנסת וקרא מתוך הנביא ישעיהו, ואפשר שזוהי עדות הקדומה ביותר לקריאת הפטרה.

הקטע הזה לקוח מתוך "הבשורה על פי לוקאס" שמתוארכת למחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה (על פי חלק מהחוקרים עוד בימי בית המקדש השני ועל פי חלק מהחוקרים מעשרות השנים שלאחר חורבן בית המקדש השני).

אך למרות שמסורת זו היא קדומה מאוד, נחלקו הדעות מה התכלית של קריאת ההפטרה ומהיכן צמחה מסורת זו.

לפניכם עמדות שונות שנתנו לתשובה זו לאורך הדורות:

"והנה אכתוב מה היא סיבת ההפטרה, כפי מה שמצאתי כתוב, שאנטיוכוס הרשע מלך יון גזר על ישראל שלא יקראו בתורה ברבים. מה עשו ישראל? לקחו פרשה אחת מנביאים שעניינה דומה לעניין מה שכתוב בפרשה של השבת ההיא וקראו אותה במקום הפרשה מן התורה… ועתה אף שבטלה הגזרה, המנהג הזה אינו בטל, ועד היום קורין אותן הפרשיות של נביאים אחר קריאת התורה ונקראת הפטרה, לשון הפסקה".

(ר' אליהו בחור. אחד מגדולי חכמי הדקדוק והמסורת. נולד בגרמניה בשנת 1472  ונפטר בשנת 1549(

"והעיקר, כי רצו לכבד גם ספרי הנביאים בשבת, ולכן קראו בהם אחר קריאת התורה בו ביום . והפרשה ההיא של הנביאים הייתה כבר כעין דרשה…"

(ר' שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט, נולד באוקראינה בשנת 1790 ונפטר בשנת  1867 .מראשי תנועת ההשכלה הדתית במזרח אירופה(

"הקריאה בתורה הייתה אירוע חגיגי שהתקיים בשבתות ובחגים עוד מימיהם של עזרא ונחמיה (לפני 2500 שנה). בקריאת התורה בכל שבוע לימדו את העם את החוקים והדינים כדי להזהיר את העם שיקיימו אותם. מכיוון שגם ספרי הנביאים מכילים חוקים, וגם מדבריהם הסיקו מצוות חשובות ביותר הוחלט שבסיום קריאת התורה יקראו גם פרקים מספרי הנביאים".

(הרב ד"ר יוסף שמואל בלוך, נולד בגליציה בשנת 1850 ונפטר באוסטריה בשנת 1923. היה חבר בפרלמנט האוסטרי)

📝 השלימו את המשפטים הבאים:

ע"פ ר' אליהו בכור קוראים בשבת את ההפטרה כי…

"פ ר' שלמה יהודה ליב הכהן רפפורט קוראים בשבת את ההפטרה כי…

ע"פ ד"ר יוסף שמאל בלוך קוראים בשבת את ההפטרה כי…

 💬נשוחח:

• איזה מהדעות שכנעה אתכם ביותר? הסבירו מדוע.

רלוונטיות

הפטרה ודרשה- תל אביב של ביאליק

חלק מההסברים להתפתחות המסורת של ההפטרה אם כן קושרים את ההפטרה לרעיון הדרשה, כלומר להרחבת העיסוק בדברי התורה אל מעבר לקריאת הפסוקים בתורה בלבד, אלא לחיבור לרעיונות, עמדות, סיפורים והלכות שמנהיגיו הרוחניים של הציבורים נושאים בפני קהלם.

במידה רבה כך אפשר לראות את פועלו של חיים נחמן ביאליק בתל-אביב בשנות חייו האחרונות, בהם ייסד בתל אביב את "עונג שבת".

"עונג שבת" שייסד ביאליק שם לו למטרה ליצור בשבתות שיח יהודי חדש ופורה שיאפשר לכל יהודי תל אביב להינות ולהתענג על דברים ברומו של עולם הקשורים באופן הרחב ביותר לעם ישראל ולמסורת ישראל: הרצאות בהיסטוריה, תנ"ך, תלמוד, הגות וכדומה – נתנו ב"אוהל שם" שיועד לטובת עונג השבת.

במשך השנים באו מידי שבת מאות אנשים ונשים – דתיים, מסורתיים וחילונים כאחד – לעסוק בשבת אחר הצהריים בעניינים שברוח, וכך תואר הדבר בכתבה בעיתון "דואר" שיצא בניו יורק בט' בניסן תרפ"ח (1928):

שבת. השמים והארץ, כל צבא מעלה ודרי מטה, הכל אומרים: שבת היום!

שעתים, או יותר, לפני שקיעת האור וגסיסת החול, משמיע קול שופר בראש כל חוצות תל-אביב: בואו ונצא לקראת שבת המלכה! מוסיפים מחול על הקודש.

אין לך סביבה עברית בכל כדור הארץ, שתהיה רוח האומר יונקת ממנה כבתל-אביב. העיר היחידה שכל תושביה עברים הם; אין לך מקום בכל העולם כולו שמשמרים את השבת כבתל-אביב, העיר היחידה בתבל שכולה עברית. בגולה, רוב הצבור העברי שובת את שבתו ביום הראשון, ובארץ ככתוב: "יום השביעי שבת" ! בנכר יש הורים שובתים וחוגגים את שבתם ומועדם, והבנים מחללים, ובמולדת כמו שנאמר: " אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך", כך אף מי שאינו בן-ברית ויש לו משרה בבית-מסחר עברי, או עומד הוא במשא ומתן עם העברי בטל הוא ממלאכתו ושובת את שבתו בשבת וביום הראשןן הוא עובד. כל בתי המסחר סגורים, ומי שמאחר אחרי התקיעה לסגור את חנותו, עונשו בידי אדם: השוטר כותב פרוטוקול והשופט מענש.

תל-אביב, העיר הצעירה, היא היחידה בתבל, שביום חמדה שורה בה מנוחה, שלוה והשקט; חמור לא נוער סוס לא צוהל, אבטומוביל (- אוטו) לא צורח, וגלגל עגלה אינו מנסר באויר. שבת המלכה פורשת בכנפיה – קודש צל-מנוחה, מנוחת אמת, על פני עיר תל-אביב ומה נאוה היא, העיר הצעירה, השוכנת על חוף תכלת ים, תחת שמים כחולים- עמוקים ומלאים רזא דשבת, והחמה התמה שופכת אור- זהבה על הכמהים למנוחה שלמה, על המטיילים ברחובות השקטים על השרים בקול צעיר ורענן מתוך רטט הנשמה הכמהה לחיים, על החולמים הבונים וטווים מחוטי נוגה את הממשיות ותכנה, ועל המתדבקים בקודשא–בריך–הוא, אשר נתו לנו מתנה טובה ושבת שמה!

ובשעת בין השמשות, בשעה שהבנים והבנות יצאו לטייל על שפת הים, והאבות והאמהות מתכוננים ללוות את שבת המלכה, מתוך תפלה חרישה לאלהי אברהם׳ יצחק ויעקב ־ בשעה זו, במסיבת עונג שבת״, בני היכלא מתענגים על דברי תורה וחכמה ושיחות חולין של תלמידי־חכמים. המסיבה הראשונה של הסעודה השלישית בשם ,עונג שבת״, נתייסדה בתל־אביב, בהשפעתו של משוררנו ח. נ. ביאליק. הסיסמה של המסבה היא להשפיע על הנוער בנוגע לקדושת היום, ומתוך כך מדברים על רעיונות ומנהגים חדשים גם ישנים, אף על הדברים העומדים על הפרק ועל אנשים בעלי אישיות מסוימה, מסבות מעין אלה הולכות ומתרבות בתל־אביב, בירושלים ועוד".

(א. ל גרוסמאן, "הדואר", גליון כ"ב, ניו יורק, ט' בניסן תרפ"ח)

 💬נשוחח:

• האם התיאור של תל-אביב כפי שהיא מתוארת בשנת 1928 הפתיע אתכם? מה הפתיע אתכם?
• מה דעתכם על "עונג שבת" שייסד ביאליק?
• האם בעיניכם כיום ישנם רבים ש"עונג השבת" שלהם הוא דומה לזה המתואר בקטע זה? מדוע?
• מי לדעתכם היו האנשים שהיו מגיעים אל מקום שכזה? מדוע?
• חשבו באילו עוד דרכים אפשר ליישם את הרעיון של הקדשת השבת ללימוד והתבוננות, שלא בדרך המסורתית של הליכה לבית הכנסת.