ביחידה זו נכיר את מקור הקריאה בתורה ונראה את הדרכים השונות לקריאה בתורה, התלמידים יוכלו לחפש את פרשת השבוע שלהם.
• בקריאה יחפה נלמד מהמקרא ומהמדרש על המקורות של קריאה בתורה.
• בריבוי קולות נכיר את טעמי המקרא השונים ונחשוב מדוע יש נוסחים שונים לקריאה בתורה.
• ברלוונטיות נברר את עמדתנו לגבי הרעיון של קריאה בתורה בצורת לימוד משותף.
• בהרחבה נכיר את יוסף בן מתתיהו.
(יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני (בתרגומו של שמחוני)
"וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים" (שמות ט"ו, כב) –
דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים".
כיוון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו,
עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת
ומפסיקים באחד בשבת
וקוראין בשני
ומפסיקים לשישי ורביעי
וקורבין בחמישי
ומפסיקין ערב שבת
כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה".
*נלאו – התעייפו, התייגעו
*ילינו – ישנו, שלא יעברו
*למורה: הסיבה ששבת נבחרה היא פשוטה – זהו יום המנוחה וכל העם יכול להתכנס ולבוא לשמוע את הקריאה בתורה, ועל כן ביום זה קוראים את הפרשה בשלמותה.
בשני וחמישי קוראים חלק מהפרשה, וימים אלו נקבעו כיוון שלאו היו ימי השוק, והיה סיכוי רב יותר שבני הכפרים שבכפריהם אין ספרי תורה יוכלו לשמוע את התורה, כיוון שממילא הם באים בימים אלו אל הערים הגדולות למכור בשווקים את מרכולתם ולקנות את מצרכיהם.
כיום יש קהילות יהודיות המבקשות לחדש את המסורת של הקריאה בתורה, ובמקום לקרוא את התורה באופן המסורתי – כך שבעל הקורא (או בקהילות מסוימות בעלת הקריאה) קוראים את פסוקי המקרא בטעמים (ובחלק מהקהילות מתרגמים לארמית), מבקשים באותם קהילות להפוך את הקריאה בתורה ללימוד משותף, ולקרוא את הפרשה יחד תוך שכל המשתתפים משוחחים ומדברים ביניהם על ענייני הקריאה בתורה (וקריאה משותפת זו נעשית במקום הקריאה המסורתית).
חי במאה הראשונה לספירה. סופר והיסטוריון, וכן מצביא יהודי שנפל בשבי הרומאי בקרב ביודפת, דבר שהוביל אותו אל חיקם של הרומאים. הקיסר הרומי טיטוס אהב אותו והעניק לו אזרחות רומית ונחלה ברומא, דבר שהוביל גם לשינוי שמו על שמו של הקיסר טיטוס, כמקובל באותם הימים (כאשר אדם זכה למעמד בזכות פטרון כזה או אחר, ניתן לו כינוי על שם אותו פטרון) ועל כן נקרא: טיטוס פלאוויוס יספוס.
תרומתו ההיסטורית חשובה ביותר, שכן הוא ההיסטוריון המרכזי שממנו ניתן לדלות מידע מקיף על חיי היהודים ומצב העניינים בארץ ישראל במאתיים השנים האחרונות של ימי בית המקדש השני.
החוקרים לאורך השנים מצאו חיזוקים רבים לתיאורים ההיסטורים שכתב, לצד מקרים שבהם הוא לא דייק – אם מקוצר ידיעתו, ואם מסיבות שונות, כמו למשל בכדי להחמיא לשליטים הרומאים שפרסו עליו את חסותם.