קבלת שבת
בשבילי ההלכה- הלכות שבת. יחידה מספר 4
קריאת כיוון
יחידה זו עוסקת בקבלת השבת- במקורות המנהג והטמעתו לאורך השנים.
• בקריאה יחפה נקרא מקורות המתארים את קבלת השבת המקורית.
• בריבוי קולות נתבונן ונשוחח על קבלת השבת כטקס מעבר ואילו טקסי מעבר נוספים יש לנו בחיים.
• ברלוונטיות נבחן את חשיבות קבלת השבת בעינינו ונעצב קבלת שבת משלנו.
• בהרחבה נכיר את רבי שמחה ב"ר יהושע.
טקסט מרכזי
"בימי האר"י* ( – רבי יצחק לוריא, מגדולי המקובלים) התפללו כל הקהל בבית הכנסת גריגוס (של בני העדה היוונים) שהוא מצפון לעיר (צפת),
ואחר מנחה אמרו: "לכה דודי נצא השדה" והלכו מבית הכנסת אל השדה…
והוא מכוון ונראה כנגד קבר הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי) בעל הזוהר (שיש המייחסים לו את כתיבת ספר הזוהר) במירון, ושם קבל האר"י ז"ל שבת עם כל הקהל שבצפת.
ופעם אחת התפללתי עמהם בבית הכנסת ההוא הרחוק מביתי…
וקודם השקיעה מתכנסין בבית הכנסת הגדול בבגדי שבת ומתחילין: "מזמור הבו לה' בני אלים", לכה דודי… מזמור שיר ליום השבת, קדיש יתום, במה מדליקין, קדיש דרבנן, וחוזרים ואומרים מזמור שיר ליום השבת, והחזן מנגן חצי קדיש ואומר: ברכו את ה' המבורך וכו' (וממשיכים לתפילת ערבית של שבת)".
(מתוך ספר המסעות של רבי שמחה ב"ר יהושע, "אהבת ציון", משנת 1774, פרק ד')
*תפילות שחרית מנחה וערבית נתקנו לפני כאלפיים שנה (ערבית בתקופה מסוימת הייתה רשות, ואט אט הפכה לחובה). לעומת זאת קבלת שבת התפתחה רק לפני כחמש מאות שנה. לפני כשבע מאות שנה אפשר למצוא מרכיבים ראשונים מקבלת השבת שאנו מכירים כקטעים שנוספו לתפילת השבת, ולפני כחמש מאות שנה בצפת הונהגה קבלת השבת אשר הקטעים המרכזיים בה נאמרים בקבלת השבת המסורתית עד ימינו אנו.
בצפת באותם הימים ישבו חכמים המכונים: "מקובלים" כיוון שעסקו בתורת הקבלה, התורה העוסקת לכאורה בעניינים נשגבים אודות האלוהות.
אחת הדמויות הבולטות באותה עת הייתה האר"י –רבי יצחק לוריא.
קריאה יחפה
תת כותרת נושא ראשון
*למורה: בכיתות שבהן הטקסט המרכזי הזה אינו מתאים, אפשר להביא בפני התלמידים את הטקסט הבא, שכתוב בלשון גבוה גם כן, אך בצורה יותר סיפורית.
אם אתם בוחרים להביא את הסיפור המובא בשורות הבאות, שימו לב שיש להקדים ולהסביר מעט על המנהג של המקובלים לערוך את קבלת השבת בשדות הסמוכים לצפת, ובכלל על תפקידם המכריע בעיצוב קבלת השבת כפי שאנו מכירים אותה:
השבת הקדושה התקרבה לבוא בפסיעות חשאיות. עדיין היא רחוקה, עדיין היא מאחרי ההרים, אבל רוחות קלילות ופזיזות כבר הביאו ממרחק את ריח בשמיה.
ברטט גיל כמוס מחכה לה כל נפש חיה. עד זמן מועט ותופיע כשהיא מאירה בצניעות זיו של קדושה…
העבודה רותחת. מלאכת האדם מתגברת, מזדרזת. הרגלי והידים נעשות יותר פזיזות. אין מדברים, אלא צועקים; אין הולכים, אלא רצים. החול גוסס ולפני יציאת נשמתו הוא אוס, את שאירת כוחותיו, מתגבר חיילים, כשלהבת הנר לפני גויעתה…
עוד מעט ותפח רוחו של החול, עוד מעט. העולם מצפה. ממרומים, פמליה של מעלה, ירדו מטה, אל הרקיע התחתון, כנפי מלאכים בדמות עבים קטנים וקלים. כברבורים הוזים על פני ים נרדם נשקפים הם צחורים וטהורים על פני הרקיע, עומדים על משמרתם, צופנים ומחכים ללא זיע וניע…
על צלעות ההרים עמדו דמויות צללים גדולים ומשוני צורה, כגון סיעות של נודדים מופלאים, ההולכות ממדינות רחוקות ומארצות לא-ידועות, ובדכן סרו לכאן, לקבל את השבת בצפת ופשטו ומלאו את כל העמקים. אחדים מהם עלו והשתטחו מקוצר סבלנות על ראשי ההרים, כמו העבים בשמים, לראות אם היא באה, אם היא קרובה…
סוף סוף הנה באה! הנה באה! אותן כנפי מלאכים, שצפו מלמעלה, נעלמו פתאום. צללו תהומות רקיעים למהר ולהביא את הבשורה לפמליה של מעלה. מיד נגול ווילון החול מעל פני השמים וירדה פרוכת של שבת; תכלת חדשה. טהורה ומתוקה לעין, אחד משישים מטעמו של עונג שבת…
על הארץ נשתתקו קולות החול הטמאים; מאותה תכלת גבוהה ועמוקה, כיריעה מתחת לרגיל המלכה, שלוות מלכות, דממת קודש. בשיפולי האופק הודלק נר השבת הראשון, ובבתי צפת הודלקו נרות זה אחר זה; ואף בעיני הבריות הודלקו נרות, הנשמה היתירה כבר הציצה מתוכן…
כנף המלכה הקדושה נחה על צפת ושוליה נגררו והתנפנפו ברחובות ובסימטאות והפיצו בשמיהם באווירה של העיר. אור נאצל מהם על כל פנים וכל רגל פוסעת מתונות, הולכת ומתעדנות…
[…] בין ההרים, בתוך עמק הצללים התנועעו עשרות דמויות לבנות, כנשמות טהרות שנעו לכאן בדרכן אל גן העדן. המקובלים מ"סוכת שלום" באו לקבל כאן את המלכה הקדושה…
בלב מלא יראה והמית פלאים ירד לכאן שלמה מולכו בפעם הראשונה. מה מתוק ומה איום הוא לבוא במגע עם הנשמה הערטילאית, להציץ אל עולם הנשמות הערומות! המקובלים היו כולם רועדים ונלהבים בהתלהבות חגיגית מחמת הנשמה היתירה שמילאה אותם וקרנה מבעד לקליפתם הגשמית הדקה והשקופה…
לפני הציבור הזה העטוף לפנים, על גבי אבן גדולה עמד רבי שלמה אלקבץ* והוא כולו לבן, בהיר רועד, בוער, על פניו נאצלו קוי פז מזויה של השבת השורה על ראשי ההרים… והוא שר:
"לכה דודי לקראת כלה! פני שבת נקבלה!"
[…] ובשעה שקולו של ר' שלמה אלקבץ התרומם למעלה… נשא מולכו בלי משים את עיניו גם הוא למרום, כאילו שאל לראות את נשמת ידידו דואה ומרחפת בין מרכבות הפז של המלכה או מתעטפת בשולי אפריון מלכותה…
קולו של רבי שלמה אלקבץ התחנן, התרצה, התדפק, קרא ועורר:
"קומי אורי… התעוררי, התעוררי, כי בא אורך! קומי אורי!
עורי, עורי! שיר דברי! כבוד ה' עליך זרח!"
*ר' שלמה אלקבץ – מקובל שחי בצפת לפני כארבע מאות וחמישים שנה, חיבר את הפיוט הנודע: "לכה דודי".
💬נשאל:
- היכן הייתה נערכת קבלת השבת בצפת על פי קטע זה?
- תיאור התפילה בצפת הוא מלפני מאתיים וחמישים שנה, והוא מתאר מנהג שהתחיל כמאה וחמישים שנה קודם לכן. במה דומה ובמה שונה המנהג המתואר מקבלת שבת שאתם מכירים?
ריבוי קולות
💬נשוחח:
- מדוע לדעתכם נוצר במרוצת השנים המנהג של "קבלת שבת"?
נסו לחשוב על דוגמאות מתחומים אחרים שאינם קשורים בשבת שגם בהם אנחנו עורכים "טקסים מעבר" שכאלו. - האם אתם מרגישים צורך בטקס מעבר שכזה ביחס לשבת שלכם?
מאז ימיו של האר"י (רבי יצחק לוריא) לפני כחמש מאות שנה, הפכה קבלת השבת לחלק קבוע בתפילות השבת של כל עדות ישראל. בבתי כנסת אורתודוקסים לא מצלמים בשבת, ועל כן קשה למצוא תיעוד של קבלת שבת בבית הכנסת, אך במקום זה תוכלו לצפות בתפילת ערבית (של מוצאי שבת):
לצד זה, בעשרות השנים האחרונות נוצרו טקסי קבלת שונים לצד קבלת השבת המסורתית. כך למשל בשבתות הקיץ מתקבצים מאות אנשים בנמל תל-אביב לקבלת שבת משותפת, המורכבות מקטעים מהתפילה המסורתית לצד מקורות יהודים וישראלים אחרים, ונעשית בליווי כלי נגינה (גם אל תוך השבת, כפי שמתואר בסרטון): ניתן לצפות כאן
💬נשוחח:
- האם אחד מהסגנונות שבסרטונים קרוב יותר לליבכם?
- האם אחד מהם מזכיר את תפילת השבת המוכרת לכם?
- איזה מהדרכים לקבלת שבת היא לדעתכם הנאמנה יותר לקבלת השבת שהונהגה בראשית הדרך, בימיו של האר"י לפני כחמש מאות שנה בצפת? הסבירו את עמדתכם.
- כיצד לדעתכם צריכה להראות קבלת שבת, קרובה יותר לאופי העולה מהסרטון המתעד את התפילה בבית הכנסת עדס בירושלים, או קרובה יותר לאופי העולה מן הסרטון של התפילה בנמל תל-אביב? מדוע?
רלוונטיות
קבלת שבת משלבת
בקהילות משלבות (המשותפות לבעלי זהויות יהודיות שונות: חילונים, מסורתיים ודתיים) ובקהילות נוספות נוצרו במרוצת השנים האחרונות טקסי קבלת שבת משותפים שכוללים קטעים מקבלת השבת המסורתית (שכאמור התפתחה בחמש מאות השנים האחרונות, ואולי מעט לפני כן), לצד מקורות מהשירה והספרות העברית.
💬נשוחח:
- האם חשוב בעיניכם לערוך טקס "קבלת שבת" כזה או אחר?
- אם לא – הסבירו מדוע.
- אם כן – הסבירו מדוע, ותארו כיצד כיצד הייתם רוצים לראות את קבלת השבת שלכם?
- מה היא כוללת? מה בינה לבין קבלת השבת המסורתית הנערכת בבית הכנסת?
📝 הצעה לפעילות:
עיינו בקטעי התפילה המסורתיים וכן בשלל ההצעות המוצגות ובקישורים שבדף הלימוד במדרשת, ועצבו יחד קבלת שבת משלבת:
מקורות והפניות לסדרי קבלות שבת מחודשים באתר מדרשת – יוצרי הדף: מרק"ם, מיתרים:
הרחבה
רבי שמחה ב"ר יהושע, וספרו על אודות עליית החסידים בשנת 1764:
בשנת תקכ"ד (1764) יצאה שיירת עולים יהודים לארץ ישראל. שיירת קטנה זו כללה עשרות אנשים בלבד, שהמכנה המשותף לכולם היה היותם חסידים, כלומר יהודים דתיים שהשתייכו לתנועת החסידות שהוביל באותם הימים הבעל שם טוב.
כיוון שעולים אלו מנו רק מספר עשרות בודדות של עולים, הם לא נחשבים בדברי ימי ההיסטוריה כעולים החסידים הראשונים לארץ, והעלייה החסידים הראשונה שמורה לקבוצה של כשלוש מאות עולים שבאו כעשור מאוחר יותר.
רבי שמחה ב"ר יהושע מזאלוזיץ נפגש עם שיירת העולים על שפת נהר הדנובה, והוא בחר להפליג יחד איתם למסע לארץ ישראל (מסע שלא על-מנת להישאר בארץ, אלא רק לבקר בה ולראות את מצב היהודים בה וכדומה).
את קורות המסע ואת מה שראה בארץ ישראל העלה רבי שמחה על הכתב בחיבור שנקרא: גלילות ארץ ישראל", ומאוחר יותר יצא לאור על ידיד חתנו רבי שלמה מדובנא, וכונה בשם: "אהבת ציון".
