יחידה זו עוסקת במושג קידוש ובהלכות הקידוש בשבת.
עוד על היחידה:
• בקריאה יחפה נכיר הלכות שונות הקשורות לקידוש ונראה מה החשיבות שלהן.
• בריבוי קולות נשוחח על המושג קידוש ומה בעצם מקדשים בקידוש בשבת.
• ברלוונטיות נצפנה בסרטון של 'שישי ישראלי'.
• בהרחבה נכיר את הרמב"ם.
הלכה א:
הלכה ב:
הלכה ד:
הלכה ה:
הלכה ו:
הלכה ז:
הלכה ח:
הלכה ט:
הלכה י:
(משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ט)
*דברי סופרים – זוהי הלכה שקבעו חכמים, בשונה ממצווה הנלמדת ישירות מן התורה (בין אם היא כתובה בתורה ממש, ובין אם חכמים מסיקים מתוך פסוקי התורה שזו ההלכה).
כהשלמה לדיונים ההלכתיים הנערכים ביחידה זו ניתן להשלים את הלמידה באמצעות היחידה "קידוש" בתכנית "פרקי שבת" שכתבנו במיתרים.
הלכה א –
הרמב"ם פותח בתיאור המצווה של הקידוש כפי שהיא צריכה להיות על פי התורה (וללא תוספות נוספות שקבעו חכמים).
אמנם בתורה לא כתוב במפורש שיש לעשות קידוש מעין זה, אבל חכמים הסיקו מן התורה שיש לערוך קידוש, וכך פוסק גם הרמב"ם.
על פי התורה (כפי שהרמב"ם מציג אותה בהלכה זו):
הלכה ב –
האם הנוסח שמביא הרמב"ם זהה לנוסח הקידוש שאתם מכירים?
(השוו בין הנוסח שמופיע בדברי הרמב"ם לבין הנוסח שבסידור התפילה או בברכון של שבת)
הלכה ג –
על פי הרמב"ם, איזה קידוש חשוב יותר: הקידוש של ערב שבת או של יום (בוקר/צהרי) השבת?
פתחו את סידור התפילה או הברכון של שבת והשוו בין הנוסח של הקידוש בערב לבין הנוסח של הקידוש של הבוקר.
הלכה ה –
על פי הרמב"ם, מה מותר ומה אסור לשתות / לאכול לפני הקידוש?
הלכה ו –
במשנה קיימת מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל: בית שמאי אומרים שקודם מברכים על היום ("…מקדש השבת") ואחר כך מברכים על היין ("…בורא פרי הגפן"), ואילו בית הלל אומרים ההפך: קודם מברכים על היין ("…בורא פרי הגפן") ואחר כך מברכים על השבת ("…מקדש השבת").
הלכה ז –
הלכה ח –
הלכה ט –
שאלת אתגר:
האם עמדתו זו של הרמב"ם תואמת את עמדתו בנוגע לסדר הברכות באופן כללי?
למורה- עמדתו זו של הרמב"ם תואמת את גישתו הכללית, כפי שאפשר ללמוד מן הקטע הבא, מתוך הלכות ברכות במשנה תורה לרמב"ם: היו לפניו מינין הרבה: אם היו ברכותיהן שוות – מברך על אחת מהם ופוטר את השאר, ואם אין ברכותיהם שוות – מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו, ואי זה מהם שירצה להקדים – מקדים. ואם אינו רוצה בזה יותר מזה: אם יש ביניהם אחד משבעת המינים – עליו הוא מברך תחלה, וכל הקודם בפסוק קודם בברכה, והשבעה הן האמורים בפסוק זה: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש", ודבש זה הוא דבש תמרים, והתמרים קודמין לענבים שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ. (משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ח' הלכה יג) עמדתו זו של הרמב"ם היא שונה מעמדתם של מרבית הפוסקים העוסקים בשאלה כיצד יש לנהוג כאשר אל מול סדר הקדימות בברכות עומד הרצון של האדם לאכול דבר מה ספציפי שהוא חושק בו (ישנה מחלוקת בין הרא"ש לבין הרמב"ם – על פי הדיוק שעושה בדבריו הכסף משנה, מה פירוש 'חביב'. האם חביב – באותו הרגע, ואז בכל עת הדבר יכול להשתנות, כך לשיטת הרמב"ם, או חביב פירושו בדרך כלל, כפי שסובר הרא"ש). בניגוד למרבית הפוסקים הרמב"ם מכריע שבכל מקרה האדם מברך על פי מה שחביב עליו. אפילו במקרה שהמין החביב עליו ברכתו שהכל, וממילא הוא יפטור בברכתו זו גם את פירות העץ או האדמה שיאכל לאחר מכן. אך מרבית הפוסקים חולקים בכך על הרמב"ם (את דבריו של הרמב"ם ניתן להבין בכמה אופנים. אנו בחרנו ללכת לאורו של ערוך השולחן והסברו. ראו בביבליוגרפיה שם מובא הסברו באריכות). הסבר רעיוני לעמדתו של הרמב"ם אפשר למצוא בדבריו של 'הכלבו' משמו של אחד מחכמי צרפת הראשונים, שאמר: "זה חביב עלי ונוח לי לברך עליו תחלה לשבח בו את קוני באשר אני אוהב". כלומר כדי שהברכה תהיה מיטבית, נכון שהיא תֵאָמר על הדבר החביב ביותר על האדם. בעוד שאת עמדתם של יתר הפוסקים אפשר להסביר בכך שסדר הקדימות בברכות לא נועד לגרום לכך שהכוונה על הברכה תהיה גדולה יותר, אלא להוביל לריבוי ברכות (במקרה של המרכיב הראשון) ולהוביל לכך שהיחס למזונות מסוימים יהי מכובד יותר מאחרים (המרכיב השני).
הלכה י –
למורה-
בניגוד לדברי הרמב"ם קיים מנהג (בעיקר בקרב קהילות אשכנז) ליטול ידיים קודם הקידוש, ולאחר מכן לעשות קידוש, לשתות את היין, ולבסוף לברך על החלות ולאכול מהן.
לנוהגים כך יש מקורות הלכתיים, והייתה כנראה תקופה שבה מרבית יהודי אשכנז וגם קהילות שונות מיוצאי ספרד נהגו כן.
אך כיום לא רבים נוהגים כן.
למורה-
לפניכם סרטון שהפיקה עמותת "שישי ישראלי":
צרו סרטון (או הצגה קצרה) שיציג באופן אחר את מגוון הדרכים הקיימות בחברה הישראלית לציין את יום השבת ובכלל זה ערב שבת בבית.
רבי משה בין מימון, אחד מגדולי ישראל. נאמר עליו: 'ממשה (רבנו) עד משה (הרמב"ם) לא קם כמשה!'. נולד בשנת 1135 בספרד. לאחר חדירת האל-מֻוַוחִידוּן, קבוצה מוסלמית רדיקלית, נאלץ לברוח עם משפחתו מספרד, לבסוף התיישב במצרים וחי שם עד יום מותו, בשנת 1204.
הרמב"ם חיבר את ספר ההלכה המקיף ביותר, 'משנה תורה לרמב"ם', ואת אחד מספרי המחשבה הייחודיים והרדיקליים, 'מורה נבוכים', ובו שילב פילוסופיה יוונית, דברי תורה וחכמים. נוסף על כך היה רב קהילה ומנהיג של תפוצות רחבות מעם ישראל, ורופא בחצרו של המלך צלאח א-דין (והיה רופאו של המשנה למלך ואף של בנו של המלך).