שבות
בשבילי ההלכה- הלכות שבת. יחידה מספר 19
קריאת כיוון
יחידה זו עוסקת ברעיון ה'שבות' ושואלת מה הופך את השבת ליום קדוש, שבתון מאילו דברים.
• בקריאה יחפה נברר את דבריו של הרמב"ן בנוגע לשבות- מה אסור לעשות ומה הכוונה ביום שבתון.
• בריבוי קולות נדון בכיתה ונחשוב אילו דברים צריכים להיכנס לאיסור זה.
• ברלוונטיות נקרא את דבריו של ביאליק ונחשוב בעצמנו על מעשים שכדאי לאסור עליהם בשבת כדי שיהיה יום שבתון
• בהרחבה נלמד על הרמב"ן.
טקסט מרכזי
"ושמרתם את היום הזה (שמות י"ב, יז) –
למה נאמר, והלא כבר נאמר "כל מלאכה לא יעשה בהם" (שם, טז)?
אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה,
דברים שהן משום שבות מניין?
תלמוד לומר: "ושמרת את היום הזה", להביא דברים שהן משום שבות.
[…]
ונראה לי שהמדרש הזה לומר שנצטווינו מן התורה להיות לנו מנוחה אפילו מדברים שאינן מלאכה.
לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום וכו'… ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה… ויהיו הפועלים משכימים למלאכתם ומשכירים עצמם כמו בחול לדברים אלו וכיוצא בהם וכו', שבכל זה אין משום מלאכה,
לכך אמרה התורה "שבתון"- שיהיה יום שביתה ומנוחה,
לא יום טורח".
(פירוש הרמב"ן לתורה, ויקרא, כ"ג, כ"ד)
קריאה יחפה
💬נשוחח
בתחילת דבריו מצטט הרמב"ן מדרש.
- מה לומדים בעלי המדרש מהפסוק: "כל מלאכה לא יעשה בהם"?
- מה לומדים בעלי המדרש מהפסוק: "ושמרת את היום הזה"?
- כיצד מסביר הרמב"ן את כוונת המדרש. מה בא להוסיף הרעיון של "שבות" על איסור המלאכה המפורשים בדבריו חכמים?
- מנו דוגמה אחת שמביא הרמב"ן בדבריו לדבר שיהיה אסור משום "שבות" למרות שהוא לא אסור מצד "איסורי מלאכה".
- חשבו על דוגמה נוספת (שהרמב"ן אינו מזכיר בדבריו) לדבר שאינו אסור מצד "איסורי מלאכה" ובכל זאת לא מתאים ליום של מנוחה
ריבוי קולות
💬נשוחח:
- כיצד מסביר הרמב"ן את הרעיון שעומד ביסוד איסורי ה"שבות"?
- האם אתם מסכימים איתו? מדוע?
- חשבו, אילו בעיות עלולות להתעורר מיישום קיצוני של רעיון זה?
- מהם לדעתכם הכללים שצריכים לקבוע – מה נכנס בגדר איסור שכזה ומה לא?
רלוונטיות
ביאליק ואנחנו- מה הופך את השבת ליום שבתון
חיים נחמן ביאליק היה ידוע ביחס המורכב שלו להלכה בכלל ולהלכות שבת בפרט.
"לבני-ישראל יש יצירה נהדרה שלו – יום קדוש ונעלה, "שבת המלכה". בדמיון העם היתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. היא השבת שהכניסה הקדוש ברוך הוא לעולמו בגמר מעשה בראשית, "כדי שלא תהא החופה המצוירת והמכוירת חסרה כלה". היא שהיתה חמדה טובה להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו ולא מצא לה בן-זוג נאה אלא ישראל. לפי אגדה עממית אחרת, יושבת היא כבת מלכה, "ככלה בין רעותיה משובצה", ספונה בהיכל שבגן-עדן לפנים משבעה חדרים, ושש נערותיה, ששת ימי המעשה, משרתות לפניה. בכניסתה לעיר – הכל הופכים פניהם כלפי הפתח ומקבלים פניה בברכה: "בואי כלה, בואי כלה, שבת המלכה!" וחסידים יוצאים לקבלת פניה אל השדה. פעם אחת גם באה בחלום לאבן-עזרא, והיא עצובה ומרת נפש ושלחה בידו מכתב לבן-זוגה ישראל, הלא היא "אגרת שבת" הידועה. כל משוררי ישראל, מר' יהודה הלוי ועד היינה, שרו לה את שיריהם וזמירותיהם. האין היא יצירה כלילת אגדה? האין היא עצמה מקור חיים וקדושה לאומה שלמה ומעין נובע רוח הקודש למשוררים ופייטנים? ואף-על-פי-כן, מי יאמר, מי יכריע, יציר כפיה של מי היא, על ידי מי היתה למה שהיתה: על ידי ההלכה, או על ידי האגדה? קנ"ז דפים יש במסכת שבת וק"ה במסכת עירובין, והאגדה שבהן כמוה כאין. רובם עיונים ודקדוקי הלכות בל"ט מלאכות ותולדותיהן וקביעת תחומין; במה מדליקין, במה בהמה יוצאה, כיצד משתתפין בתחומין – כמה יגיעת רוח! כמה בזבוז חריפות על כל קוץ וקוץ! וכשאני עובר בין אותם הדפים ורואה שם חבורות חבורות של תנאים ואמוראים בעבודתם, אני אומר: אכן, אמני חיים אני רואה לפני! אמני חיים בבית היוצר ועל האבניים! עבודת רוח כבירה כזאת, נמלית וענקית כאחת, עבודה לשמה ומתוך אהבה ואמונה בלי מצרים אי אפשר לה בלא רוח הקודש. כל אחד מן היחידים ההם עשה את שלו לפי צביונו ונטיית נפשו, וכולם יחד כפופים היו לרצון גבוה המושל בהם. אין זאת כי אם אידיאה נשגבה אחת, צורה אחת עליונה של שבת רחפה לפני עיני האנשים המפורדים האלה, ורוחה הוא שקבצם הנה מכל הדורות ועשאם שותפים ביצירתה ובשכלולה. כל "מתקיף", כל "וּרמינהו", כל סייג וכל גדר – אינו אלא תג ציורי חדש, פיתוח נוסף באותה הצורה, תג ופיתוח מוכרחים, מפני שבלעדיהם לא תהיה למה שצריכה להיות. ומה פרי כל העבודה הטרחנית הזאת של ההלכה? – יום שכולו אגדה." (חיים נחמן ביאליק, הלכה ואגדה)
דבריו אלו של ביאליק לא נותרו בגדר מליצות בלבד, והוא ראה בהם עקרונות מרכזיים בזהותו היהודית ובתפיסת עולמו.
כך אנו יכולים ללמוד מן הסיפור הבא, שמדגים כיצד ראה ביאליק את השבת בכלל ואת ה"שבות" בשבת בפרט:
"ברשימותיו של הסופר הלל בבלי אשר נכתבו, לאחר ביקורו אצל ביאליק, בשנת תרפ"ו, מובא הסיפור הבא: שני הסופרים השקיפו מחלונו של ביאליק והבחינו בילדים המשחקים כדורגל ביום השבת. פעילות זו, אשר נעשתה בפרהסיה עוררה בביאליק הרהורים באשר לתפקיד של השבת בקרב הקהילה. את מחשבותיו בנושא השמיע באוזניי אורחו: "סכנה גדולה נשקפת לנו שנתפלג לשני שבטים: האחר נאמן לקנייני האומה והשני פורק כל עול, פורק וכופר.. בלי השבת אנו אומה בזויה ושפלה ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכול מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר… יש בדעתי לעשות משהו- להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת… יתכנסו אנשים ביום השבת, יעסקו בצוותא בדברי תורה וחכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, ממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת".
(הלל בבלי, "בחברתו של ביאליק", הדואר, כ"ה בתמוז תשי"ט)
- מה דעתכם על עמדתו זו של חיים נחמן ביאליק?
- האם אתם מסכימים שמשחק כדורגל (לא מקצועני) אינו מתאים לאווירת שבת?
📝 ערכו רשימה של מעשים שלדעתכם נכון שלא לעשותם בשבת משום "שבות" – כלומר מתוך הגשמת הרעיון ששבת היא יום שבתון.
הרחבה
הרמב"ן
רבי משה בן נחמן (1194-1270), פוסק הלכה, פרשן לתורה, מקובל, רופא, מגדולי חכמי ספרד.
למרות שלא חיבר ספר הלכה רחב היקף בדומה לרמב"ם ואחרים, פסיקותיו קבלו מעמד חשוב בקרב רבנים שונים בדורות מאוחרים יותר, ובהם גם בספר ההלכה של רבי יוסף קארו "השולחן ערוך".
