תוספת שבת
בשבילי ההלכה- הלכות שבת. יחידה מספר 22
קריאת כיוון
יחידה זו עוסקת באיחור המכוון בהוצאת השבת.
• בקריאה יחפה נבדוק בלוח השנה את זמני כניסת ויציאת השבת ונראה כמה זמן 'מוסיפים' ליציאת השבת
• בריבוי קולות נקרא פרשנויות שונות לנוהג זה.
• בהרחבה נכיר את חכם ששון שנדוך .
טקסט מרכזי
“מאחרין תפילת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש”.
(שולחן ערוך, הלכות שבת, סימן רצ”ג – דיני ערבית במוצאי שבת, סעיף א)
קריאה יחפה
מתי באמת יוצאת השבת
💬נשאל:
- על פי השולחן ערוך, מתי מתחילים את תפילת ערבית של מוצאי שבת?
- העתיקו מתוך דברי השולחן ערוך את הסיבה לדבר.
- חשבו על כמה פרשנויות שנות שניתן להציע לסיבה זו של השולחן ערוך.
צאת השבת נקבע בהלכה לזמן “צאת הכוכבים”.
ישנה מחלוקת בין הפוסקים מתי צאת הכוכבים, אך לכל הדעות, נשמר הרעיון לפיו לא מוציאים את השבת מיד בצאת הכוכבים, אלא מתעכבים 10-20 דקות ורק אז מוציאים את השבת.
📝משימה:
- בדקו בלוח שנה עברי – באיזה שעה “צאת הכוכבים” בשבת הקרובה,
- ובאיזה שעה יוצאת שבת.
- כמה זמן מוסיפים “בתוספת השבת” על פי החישוב שלכם?
ריבוי קולות
במרוצת הדורות ניתנו סיבות שונות לרעיון לפיו יש לאחר את צאת השבת, ולהוסיף מהחול על הקודש.
📝 לפניכם כמה מקורות, שכל אחד מהם מציע פרשנות שונה.
- הסבירו כל אחת מהפרשנויות במילים שלכם.
- כתבו לצד פרשנות אחת שלא אהבתם – את הסיבה שלא הזדהיתם איתה,
- ולצד פרשנות שאהבת – את הסיבה לכך שהיא מצאה חן בעיניכם.
“כתב הרב ח”י: מנהג חסידי גאוני אשכנז היה למשוך כל הזמן שמשקיעת החמה עד זמן ערבית בשירים ותשבחות ובנעימות רבה ומפזזים ומכרכרים ברוב ששונים לכבוד הדר שבת מלכתא ללות אותה ביציאתה מעין כניסתה כבמזמוטי* חתן וכלה.
ומתפללים תפילת ערבית בעוז וחדוה בשירה ובזמרה כעין תפילת לילי ימים טובים.
וכה יעשה וכה יוסיף כל איש חכם לב בהקל עדתו לכבוד הדר המלכה (השבת) היא סגולה נפלאה להצמית כל שוטני נפשם ומובטחים כל ימות השבוע בששון ובשמחה, יען היות קדושת יום השבת שורש כל הימים, והואיל ויהיה שש ושמח בשורש הימים בכניסתו וביציאתו ככה יהא לו מושך עוז וחדווה בענפים…”
(“דבר בעתו”, חכם ששון שנדוך, באגדד)
*במזמוטי – שמחה; ביטוי זה לקוח מן התלמוד (מסכת חגיגה דף י”ד ע”ב) אך מקורו אינו בשפה העברית יש חוקרים שהציעו שמקורו בשפה היוונית: או מהמילה – מסאמה, שפירושה ריקוד, או מהמילה מליסמטיון – שפירושה מנגינה. וחוקרים אחרים הציעו שמקורה בשפה החמיירית או שפה הקרובה אליה, והמילה במקורה היא סמד – שמשמעותה נגינה ושעשוע.
“אמר בי שמעון בן יוחאי: בשר ודם שאינו יודע לא עתיו* ולא רגעיו, ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על הקודש.
אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה”.
(בראשית רבה, פרשה י)
*עתיו – העתים שלו, הזמנים שלו.
נכנס בו כחוט השערה – כיוון שהוא יודע את הזמנים המדויקים, הוא יכול להיכנס בדיוק בזמן, כאשר הזמן המדויק משול כאן לשערה דקה.
כפי שראינו אחד הטעמים ל”תוספת שבת” הוא הרעיון לפיו תוספת זו מבטאת את האהבה לשבת.
צפו בקטע הסטירי שלפניכם:
שימו לב – יש להתחיל אותו מדקה 4:30 (לפני כן יש חלקים שיש בהם דיבור גס שאינו מתאים להקרנה בבית הספר).
💬נשוחח:
- מתי עבורכם “יוצאת שבת” ממש? מה הרגע שמסמל זאת?
- חשוב מה היחס שבין השבת שלכם לבין אותו הרגע? האם הרגע הזה מבטא תחושת הקלה שהשבת נגמרה? האם הוא מבטא תחושת עצבות קלה, ששגרת ימי החול בפתח?
- אילו עוד רגשות ותחושות מלווים אתכם לקראת צאת השבת? מדוע?
- האם אווירת השבת נעימה לכם ואתם אוהבים להאריך אותה, ו”להוסיף מהקודש על החול”?
- האם אתם רק מחכים לצאת השבת? אם כן – למה אתם מחכים?
הרחבה
חכם ששון שנדוך
הידוע גם בכינוי חכם ששון עג’מי או בקיצור: הרש”ם, נולד בבגדאד בשנת 1747.
הכינוי עג’מי ניתן לו לאחר שריפא את הן של אחד משרי בגדאד, וכינוי זה מבטא את הכבוד שרכשו לו על שום חכמתו לא רק יהודי בגדאד אלא גם המוסלמים.
בבגדאד שימש לא רק כפוסק הלכה, אלא גם כחזן, מוהל, האחראי על הקידושין והנישואין, והאחראי על הקבורה.
נוסף לכל זאת הוא היה כשרוני מאוד והוא עיצב לבית הכנסת הגדול בבגדאד פרוכת עם דוגמה של המקדש וחלוקת הארץ לנחלות על פי הנביא יחזקאל, פרוכת ששימשה את בית הכנסת בשמיני עצרת מידי שנה בשנה.
חכם ששון שנדוך כתב ספרים רבים מסוגים שונים: הלכה ודינים, פיוטים, ספרי מוסר, דרשות ועוד.
הוא נפטר בשנת 1830 ונקבר בבגדאד.
חכם ששון שנדוך כתב חיבורים רבים. לא כל כתביו שרדו. בין ספריו הנמצאים בידינו היום: ‘מזמור לאסף’ – דינים על התפילה, דרושים ופיוטים; ‘דבר בעתו’ – דינים, דרושים ופיוטים למועדי השנה, שבת, ראש חודש וחגים; ‘אמרי ששון’ -;ספר מוסר; ‘תהילה לדוד’ – פירוש על פרק קמ”ה בתהלים על פי הקבלה, דרשות ופיוטים.
חכם ששון עג’מי שנדוך נפטר בו’ טבת תק”ץ (1830) ונקבר בבגדאד.
