הכנה מקודש לחול
בשבילי ההלכה- הלכות שבת. יחידה מספר 21
קריאת כיוון
יחידה זו עוסקת ברעיון של הכנה מקודש לחול- בסיבה ובמשמעות של עקרון זה בשבת.
• בקריאה יחפה ננסח כלל על פי דברי הפוסקים- אילו כלים ומתי מותר להדיח בשבת.
• בריבוי קולות נשווה בין הכללים השונים שיצרו בכיתה ונבין את הרעיון העומד מאחוריהם.
• ברלוונטיות נלמד טעמים שונים לאיסור הכנה מקודש לחול, ונבחן את עמדתנו ביחס לכך.
• בהרחבה נכיר את הילקוט מעם לועז.
טקסט מרכזי
"תנו רבנן*:
קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית,
שחרית – מדיחן לאכול בהן בצהרים,
בצהרים – מדיחן לאכול בהן במנחה,
מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח,
אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה".
(מסכת שבת דף קי"ד ע"ב)
תנו רבנן – לשון בה משתמש התלמוד ביחס לציטוטים ממקורות מתקופת המשנה, שאינם חלק מהמשנה. מקורות אלו מכונים: ברייתות.
ברייתא – פירוש המילה ברייתא הוא מחוץ, מחוץ למשנה.
התלמוד מרבה להביא מקורות שכאלו, מלבד המשנה עצמה, כיוון שהוא רואה במקורות הקדומים סמכות שעל פיה יישק דבר.
קיתוניות – קיתון פירושו ספל. מקור המילה מיוונית: קותון, שפירושה הוא כנראה כלי לשתייה לשוכרה או כלי לשתייה ששימש חיילים בצבא.
קריאה יחפה
הדחת כלים
💬נשאל:
על פי הברייתא המצוטט בתלמוד –
- האם מותר להדיח את כלי ארוחת הבוקר בשבת?
- האם מותר להדיח את כלי ארוחת הצהריים?
- האם מותר להדיח את הכלים שבהם השתמשו בשעות אחר הצהריים של יום השבת?
📝 נסחו את כלל שיצליח להסביר את ההיגיון לפיו קובעים חכמים אילו כלים ואילו זמנים בשבת מותר להדיח ואילו אסור.
ריבוי קולות
למי מתאים איזה כלל?
📝משימה:
השוו בין הכללים השונים שיצרו החברים לכיתה.
על פי הכלל שקבעתם בדקו האם במקרים הבאים מותר או אסור להדיח את הכלים:
- משפחה סעדה את סעודת השבת בביתם, אך למחרת ביום השבת עתידים היו לצאת מן הבית ולאכול אצל חברים.
- בית שיש בו כוסות רבות מאוד לשתייה, ובמהלך השבת השתמשו רק בכוסות מועטות.
- אדם שנהנה מהדחת כלים, והדבר כלל לא גורם לו לחוש טרחה.
- אדם שמאוד מפריע לו שנותרים כלים לא נקיים, כיוון שהוא רגיל להדיח אותם מיד אחר הארוחה, ולא להשאיר בכלל כלים לא נקיים.
💬נשוחח:
- חשבו מה הסיבה שבגללה קבעו חכמי המשנה הלכה זו (לא ביחס למקרה הספציפי של הדחת כלים בשבת, אלא באופן כללי יותר).
רלוונטיות
נושא
לפניכם טעמים שונים שנתנו לדבר במרוצת הדורות על ידי פוסקי הלכה ופרשנים שונים:
"ובכלל האיסור לזלזל בשבת: הכנה משבת לחול".
(ילקוט מעם לועז, ישעיהו נ"ח, אות ק"ט)
*להרחבה על ילקוט מעם לועז – ראו בתוספתא.
"ואם יודע שלא יצטרך עוד לאלו הכלים – אסור* להדיחן משום טורח"
(משנה ברורה, אורח חיים, סימן שכ"ג, סעיף טן כח)
*אסור – למרות שכפי שראינו בברייתא נאמר שמותר להדיח את אותם הכלים, מסביר המשנה ברורה שכל זה רק במקרה שבאמת צריכים אותם לסעודה הבאה. אבל אם לא צריך אותם – אסור.
"ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן* אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת".
(משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק כ"ג הלכה ז)
*כמתקן – כמתקן כלי, כלומר שיש כאן היבט מסוים של עשיית מלאכה שאסורה בשבת, שהיא יצירת כלי חדש.
אמנם לא מדובר ביצירה של כלי ממש, אבל כיוון שהכלי המלוכלך אינו ראוי לשימוש, כאשר שוטפים אותו למעשה הופכים אותו לראוי לשימוש וזה במידה מסוימת דומה ליצירה של כלי חדש.
💬נשוחח:
- מה דעתכם על כל אחד מהנימוקים?
- האם אתם מזדהים עם ההיגיון של הלכה זו, המשתקף באחת הפרשנויות שנתנו לה? מדוע?
- בדומה לרעיונות רבים אחרים, פעמים רבות שהשאלה היא איננה – האם הדבר נכון או לא נכון, אלא מה היחס שלנו לעניין בהקשר ספציפי. למשל, אדם יכול להימנע מהכנה מקודש לחול במובן הזה שהוא לא יכין במהלך השבת דברים הקשורים בענייני העבודה שלו (אפילו אם אלו לא כרוכים בחילול שבת) אבל הוא כן יסדר את הבית, גם אם זה במידה רבה לא בעבור השבת עצמה, אלא כדי שלא יצטרך לסדר מאוחר בלילה בצאת השבת.
- חשבו על פעולות שלדעתכם נכון בהן להימנע מלהכין מקודש לחול (אם יש כאלו), ועל פעולות שלדעתכם אין זה נכון (אם יש כאלו.
הרחבה
ילקוט מעם לועז:
אוסף מדרשים, אגדות ביאורים והלכות קצרות הכתובים בלשון פשוטה ועממית שנאספו סביב המקרא, פרקי אבות והגדה של פסח. הספר נוצר במהלך המאה ה-18.
הספר היה לאחד הספרים המרכזים בקרב קהילות ספרד במשך מאות בשנים שהשתמשו בהם כספר לימוד משפחתי – סביב שולחן השבת וכספר לימוד של ההורים על ילדיהם, במהלך השבוע ואפילו כ"סיפור לפני השינה" לילדים.
הספר נכתב בראשיתו בשפת הלאדינו "השפה היהודית" המרכזית של בני הקהילות הספרדיות במהלך מאות שנות הגלות האחרונות.
את חלקיו הראשון חיבר החכם רבי יעקב כולי, וחכמים שונים המשיכו אותו: רבי יצחק מארגיסו, רבי יצחק ארגוטיטי ואחרים.
