הדמות האחרונה במסענו בארץ עוץ היא איש הפח. לאיש הפח 'אין לב' והוא מצטרף אל חבריו למסע כדי לבקש מהקוסם שיעניק לו לב. לאורך הסיפור אנחנו מגלים שדווקא איש הפח הוא רחום, עדין ודואג יותר מכל הדמויות גם יחד.
במהלך השבוע נתייחס אל לב במובן האנושי והחברתי שלו- טוב לב, לב שמחבר בין אנשים. אל תכונות שניתנו לו- לב רחום לב אדיב. אל רגשות שמיוחסים לו – שמחה, עצב, כעס. ולצד אלו נביא את הלב כאיבר בגוף – ביחידת ספורט אירובי, בפרק על הלב מתוך סדרת החיים ובסדנת מוסיקה שתעסוק במקצבים.
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | |
אפיק | שיר | קריאה | קריאה | ספורט | מוזיקה | סיפור | אגדה | צפייה |
נושא | יחד לב אל לב | הקוסם מארץ עוץ- איש הפח | זרעים של טוב לב | אירובי | כלי הקשה | עץ הזית ולב | ר' זושא | פרק מ'החיים' |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר יחד לב אל לב
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: הקוסם מארץ עוץ- איש הפח
מפגש 3- מפגש קריאה: זרעים של טוב- נוכל להכין זרעים בעצמנו.
מפגש 4- מפגש ספורטיבי: נתאמן בתרגילי מתיחות ותרגילי אירובי המגבירים את קצב הלב
מפגש 5- מפגש מוזיקלי: כלי הקשה- היכרות ובניית תופים
מפגש 6- מפגש סיפור טבע: אגדה על עץ הזית והלב
מפגש 7- מפגש אגדה: סיפור על ר' זושא- לב שמח
מפגש 8- מפגש סרט: פרק מהסדרה 'החיים'- לב
יחד לב אל לבמִלִים: אַיֶּלֶּת צִיוֹנִי וְגִילִי לִיבֵּר 🔉להאזנה לשיר🎶מילות השיר | שני שושניםמִלִים: יַעֲקֹּב אוֹרְלַנְד 🔉להאזנה לשיר🎶מילות השיר |
הדמות האחרונה במסענו בארץ עוץ היא איש הפח. לאיש הפח 'אין לב' והוא מצטרף אל חבריו למסע כדי לבקש מהקוסם שיעניק לו אחד. לאורך הסיפור אנחנו מגלים שדווקא איש הפח הוא רחום, עדין ודואג יותר מכל הדמויות גם יחד.
הקריאה בספר מחייבת דילוגים והכנה מראש.
הפרק בו דורותי והדחליל מכירים את איש הפח הוא פרק 5. תיאור השתלשלות האירועים שהביאו אותו למצבו כאיש פח, אלים במיוחד ונכון יהיה לדלג עליו ולספר בקצרה שהוא הפך לאיש פח בעקבות קללה של מכשפה. בסיום הפרק החמישי וההכרות עם איש הפח אנחנו ממליצים לדלג לסיום הפרק השישי (אותו קראנו בשבוע 'אומץ' ובו הכרנו את האריה הפחדן). אפשר להמשיך ולקרוא את פרק ט' בו בזכות טוב ליבו של איש הפח נחלצים העכברים לסייע לחבורה ומצילים את האריה שהורעל והתעלף במרכז שדה הפרגים הקטלני.
את הסיפור סיפר מוטקה אשכנזי על בנו מאיר כשהיה בן חמש. ומצאנו אותו באתר סימניה.
חלקו לילדים חרוזי לבבות, ובקש ו מכל ילד לכתוב מילה אחת שהיא זרע של טוב.
את החרוזים השחילו על חוט (אם הם גדולים מספיק עדיף על חוט ברזל ) וצרו בכיתה לקראת סוף השנה ערוגה של זרעי טוב לב. אפשר לזרוע באדנית או להדביק בראש שיפוד ולנעוץ או להשחיל בחוט ולתלות על קיר הכיתה.
בגדי התעמלות
הכרנו את כלי הנשיפה ב'שבוע אוויר' ואת כלי המיתר בשבוע משפחה. והשבוע נכיר מעט ונתנסה ביצירה ונגינה בכלי ההקשה. כלי הקשה הם כלי נגינה שמפיקים צליל כאשר מקישים עליהם או מחככים אותם, ההקשה או החיכוך גורמים לכלי לרעוד והרעד מייצר קול. לחלק מהכלים יש תיבות תהודה להגברת הצליל.
במשפחת כלי ההקשה כלולים בין היתר התופים בשלל צורותיהם וגדליהם (כולל תופי מרים),פעמונים, מצילות, שליש, קסטנייטות וקסילופון. בנוסף יש את הקחון, גביע העץ והתיבה הסינית.
בהרכבי מוסיקה קלה כלי ההקשה יקבעו את הקצב ואחרי שנבנה את הכלים נתנסה גם אנחנו בנגינה במקצבים.
בניית תופים היא הפשוטה ביותר על ידי מכלים שונים שנאספו, קופסאות עץ, ופחיות שימורים שונות. (כולל בקבוקי מי עדן גדולים אם עוד יש בנמצא)
סיפור קצר לילדים מאת מאת רות ריכטר מתוך ספרי "ארץ ירוקה שלי", שיצא לאור בספרית מעריב בשנת 1987
קישור כאן.
ר' זושא היה עני ואביון. כל מטבע שהגיע לידיו מיד נתן אותה לצדקה.
באניפולי, העיירה בה חי, היה רב עשיר מופלג שחי חיי מותרות ורווחה. אבל היו עוד הבדלים בניהם, הרב העשיר היה עסוק חלק ניכר מזמנו בכבודו ובעצמו, והרבה להגיד 'אני', 'אני', 'אני'. ואילו ר' זושא מעולם לא אמר 'אני', אם היה צריך להתייחס אל עצמו אמר בפשטות 'זושא'. ועוד הבדל גדול היה ביניהם: לר' זושא היה לב שמח ולרב העשיר לב כועס.
מה הכוונה לב שמח? הסכיתו ואספר לכם סיפור.
הרב העשיר זכה לכבוד גדול בעירו, כך גם אשתו ובניו, אך הוא היה נרגן וכועס ומלא שנאה.
הקהילה שלו נראתה לו דלה ועלובה, ביתו לא היה מסודר ונקי דיו, ילדיו נראו בעיניו כפרחחים ואשתו שהייתה בעיניו יפיפייה ביום חתונתם איבדה את חינה.
לעומת זאת זושא חי בצריף דל ומט לנפול, בחורף זלגו טיפות מהגג הרעוע, אך ר' זושא שמח בחלקו, ליבו היה טוב ושמח. הוא ראה את ביתו כפי שהוא ושמח בו, שמח בצחוק ילדיו ובאשתו הטובה. שמח בתלמידיו בקהילתו.
אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה הרב העשיר סבל כשראה את ר' זושא: כיצד העני, האומלל, הדלפון הזה שמח כל כך ואילו אני שלא חסר לי דבר לא זוכר מתי שמחתי בפעם האחרונה?
יום אחד עבר העשיר סמוך לצרפו העלוב של ר' זושא והחליט להיכנס ולברר את העניין.
כשפתח ר' זושא את הדלת וראה את הרב העשיר מולו קרא בשמחה: "שלום כבוד הרב, זושא כל-כך שמח לראות אותך!" הרב לא חייך אפילו ורק אמר: "יש לי רק שאלה אחת לשאול אותך – איך זה שאתה כל הזמן שמח ואני עצוב?"
חייך ר' זושא ואמר: אתן לך דוגמא.. הנה בשבוע שעבר התחתן הבן של מנדלסון, האיש הכי עשיר באניפולי. כשבא אליך השליח להזמין אותך אמרת לו: "הראה לי את הרשימה" וכשראית שלפניך הוזמנו כבר 14 אורחים אחרים רתחת מזעם – מה?? אני הרב, מסדר הקידושין, אני צריך להיות ראשון! אני אראה לו. לכן איחרת בשעתיים לחופה כדי שכולם יחכו ויתפוצצו מדאגה. וכשבאת ראית שכבר עשו את החופה בלעדיך, לא נשאר אוכל, שולחן המכובדים מלא ואפילו מקום לשבת לא היה לך, וחזרת הביתה כועס עוד יותר מאשר כשבאת.
כשהשליח של מנדלסון בא לזושא, הלב של זושא קפץ עד השמים- איך זכיתי שמנדלסון יזמין אותי….אם הוא כל-כך אוהב אותי אבוא מוקדם כדי לעזור לו, חשבתי. לכן זושא בא שעתיים לפני החתונה ועזר למנדלסון בכל. וכך זושא היה מסדר הקידושין, זושא ישב בשולחן המכובדים, זושא אכל וברך שבע ברכות, וזושא חזר הביתה וליבו שמח עוד יותר מכפי שבא.
רבי, אתה רוצה הכל – ואין לך כלום
ואילו זושא לא רוצה כלום – ולכן יש לו הכל.
מצורף לשירה משותפת השיר 'פרקי אבות' שהתלמידים הכירו בשבוע הממציאים – מארק צוקרברג.
היה היה- החיים: סדרת אנימציה לילדים שהופקה ב1986, המלמדת על גוף האדם ומהערכות הפועלות בו.