קריאת כיוון

את היחידה זו נקדיש לדיון בשאלה מדוע אין מסכת "חנוכה" בין מסכתות סדר מועד, ומדוע חנוכה אינה מזכרת במשנה (מלבד איזכור צדדי במסכת מועד קטן ובמסכת בבא קמא)

• בקריאה יחפה  יגלו התלמידים, בעקבות התבוננות בתמונה המופיעה בטקסט מרכזי, שאין מסכת חנוכה" בין מסכתות הסדר.

• בריבוי קולות ידונו התלמידים בשאלה כיצד הם מסבירים את העדרותה של "מסכת חנוכה" מן המשנה, באמצעות סיפור המבוסס על פרשנויות שונות המנסות להשיב על שאלה זו.

• ברלוונטיות יבחנו התלמידים את המשמעות שאליה הם מתחברים ביותר מבין המשמעויות שנושא חג החנוכה.

טקסט מרכזי

קריאה יחפה

הצעות לפעילות:

מצאו בתפזורת שלפניכם את שמות כל המסכתות של סדר מועד (היעזרו בתמונה המופיעה ב"טקסט המרכזי"):

כל המסכתות של סדר מועד קשורות בלוח השנה. חלקן קשורות לשבתות וחגים באופן כללי: שבת, עירובין, ביצה (שנקראת גם מסכת יום טוב), מועד קטן (העוסקת בדיני חול המועד), שקלים (הקשורה לימי חודש אדר, אך לא באופן ישיר לפורים) ומסכת תענית.

וחלקן קשורות לחגים מסוימים באופן ספציפי:  פסחים, יומא, סוכה, ראש השנה ומגילה.

התאימו בין שמות המסכתות הבאות לחגים אליהן הם קשורות:

מקמו על ציר הזמן שמצורף ביחידה להדפסה את התקופה שבה התרחש הסיפור או נקבע כל אחד מהחגים שלפניכם: ראש השנה, יום כיפור, סוכות, חנוכה, פורים, פסח

מצאו על ציר הזמן את התקופה שבה חייו חכמי המשנה.

💬נשאל ונשוחח:

• האם כל החגים שמיקמתם על ציר הזמן קודמים בתקופתם לימי חכמי המשנה?
• האם לכל החגים האלו יש גם מסכת במשנה?
• לאיזה מבניהם אין מסכת?
• הסבירו מדוע הדבר מפתיע, לאור מיקום החגים על ציר הזמן.

*למורה: חג החנוכה, שממקומם בימי בית המקדש השני, וקודם בכך לימי המשנה, הוא החג שאינו מופיע בין מסכתות סדר מועד. ודבר זה מפתיע, שכן, כפי שראינו בציר הזמן, הסיפור ההיסטורי של חג החנוכה קדם לתקופת המשנה.

ובנוסף, מציטוטים בודדים שקיימים במשנה, כמו בסדר בבא קמא, עולה שחכמים הכירו את חג החנוכה ואת המצווה המרכזית שבו- הדלקת נרות חנוכה. ועל כן הדבר מפתיע שאין לחג זה מסכת בין מסכתות סדר מועד.

ריבוי קולות

• כיצד אתם מסבירים את היעדרותו של חג החנוכה מסדר מועד, והמשנה בכלל?

*למורה:  לאורך הדורות רבנים, חוקרים וחכמים ניסו להשיב על השאלה הזו. אפשר להביא בפני התלמידים את הדעות השונות ככתבן וכלשונם (כפי שמופיע בהמשך) ואפשר לקרוא איתם את הסיפור הדמיוני שמובא בשורות הבאות, המבוסס על דבריהם:

חג החנוכה התקרב, ועמו גם ההתרגשות בקרבם של תלמידי בית הספר "הגימנסיה בהרצליה". השמועות עברו מפה לאוזן כבר שבועות רבים לפני שהגיע חג החנוכה. לפי השמועות בחנוכה- עתידים תלמידי בית הספר לחפש ואולי גם למצוא את קברי המכבים! כן, כן, אותם מכבים שנלחמו ביוונים בימי בית המקדש השני.

אתם וודאי מתפלאים ושואלים, מדוע בחרו המורים לצאת לטיול דווקא למקום זה? ומה יש להתרגש מכמה קברים?

ובכן, עליכם להבין, הסיפור שלנו התרחש לפני למעלה ממאה שנה, כשהעיר תל-אביב רק נוסדה, ומדינת ישראל הייתה רק חלום רחוק.

באותם הימים, הכוכבים הגדולים לא היו כוכבי כדורגל או טלוויזיה (שעוד לא הומצאה בכלל), אלא דמויות מהעבר שלחמו וחלמו על ממלכה יהודית לעם ישראל, ממש כשם שחלמו בני אותה תקופה. כך הפך בר-כוכבא לגיבור, וכך נעשו המכבים, ששמם כמעט ולא הוזכר במשך שנות הגלות, לכוכבים של בני אותה תקופה. 

ולצאת למסע, בכדי למצוא את הקברים שלהם, היה הדבר הקרוב ביותר לפגוש אותם- פנים אל פנים.

יום הטיול הגיע, והתלמידים החלו במסעם בהתרגשות ושמחה רבה, תוך שהם שרים את שירו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק: "הוֹי, בְּנֵי הַמַּכַּבִּים! הַעֲמִידוּ אֶת-עַמְּכֶם, הָקִימוּ הַדּוֹר! חִשְׂפוּ אוֹר, חִשְׂפוּ אוֹר!"

רק מתתיהו, שעלה לאחרונה מאוקריינה, היה שקוע במחשבותיו ולא הצטרף לשירתם של יתר התלמידים.

מתתיהו עלה לפני כשנה, והוא בן חמש-עשרה ארצה, מהעיירה הקטנה הורכוב שבין אוקריינה ופולין. שם, בהורכוב, היה מתתיהו בן למשפחה יהודית מסורתית, וכמו כל ילדי העיירה למד בחיידר משנה ותלמוד. אמו של מתתיהו, הייתה אישה מיוחדת במינה, וכששמעה מבן-דודה שעלה ארצה, על החיים בארץ ישראל, היא התאהבה ברעיון והחליטה לעשות כל שביכולתה בכדי שגם משפחתה, ולכל הפחות בן-זוגה וילדיה יעלו ארצה. ואכן, כעבור זמן לא ארוך, עלו כל בני המשפחה של מתתיהו ארצה.

מתתיהו היה שקוע בשאלה שהטרידה את מנוחתו: אם חג החנוכה הוא כה חשוב במסורת עמנו, ואם מעשי המכבים הם דוגמה ומופת לחיינו – כיצד יתכן שאין בין מסכתות סדר מועד במשנה, מסכת העוסקת בחג החנוכה? מדוע זה נראה שחכמי המשנה מתעלמים מן החג הזה, וגם בתלמוד, אמנם מדברים על מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע למספר הנרות שמדליקים בכל יום, ודנים במקום ובזמן שיש להדליק את נרות החנוכה, אך את מעשיהם של החשמונאים כלל לא מזכירים?

בעודו שקוע במחשבותיו, שמע את קריאת המדריך: "הנה, הגענו, המקום הזה נקרא בפי ערביי הארץ- "קבור אל יהוד", כלומר קברי היהודים, והארכיאולוג שָארל סימון קְלֶרְמוֹן-גָנוֹ  קבע כבר לפני ארבעים שנה, שהמקום הזה, הוא המקום בו שמסומן במפת מינדבא כקברותיהם של המכבים.

התלמידים הנרגשים, החלו לסרוק את השטח, אולי ימצאו זכר למכבים: ראש חרב, או חנית, אבן קלע או אפילו שרוך נעל. גם מתתיהו הצטרף לחיפושים. אך התלמידים העלו חרס בידם- ולא מצאו דבר. עם זאת, ההתלהבות לא פסה, והתלמידים המשיכו לשיר ולספר בגבורתם של המכבים. בלהט הסיפורים, וכחום היום- מתתיהו שישב תחת אחד העצים, עצם את עיניו ונרדם.

בחלומו, מקברי המכבים, התעורר לתחייה מתתיהו כהן גדול. מתתיהו הכהן, אבי משפחת החשמונאים, ניגש אל מתתיהו, בפנים זעופות, ושאל בקול גדול: "כיצד ייתכן שחגנו, חג החנוכה, לא מוזכר במשנה?" שאלתו של מתתיהו כוהן גדול הדהדה וחזרה: "כיצד ייתכן? כיצד ייתכן?"

מתתיהו השיב ביראה: "אני, אני, אני לא יודע… גם אני שאלתי את אותה שאלה…" ובתוך דבריו הגיחה דמות נוספת והתקרבה אליהם. "מתתיהו כוהן גדול, ומתתיהו הקטן, אלך לכם להתפלא כל כך. הרי במשנה גם אין מסכת העוסקת בתפילין, או מסכת העוסקת בציצית. האם זה אומר שאין היא חשובה בעיניהם של חכמי המשנה? ודאי שלא. ואפילו ההפך הוא הנכון. מכיוון שמצוות אלו היו נהוגות וידועות בקרב כל עם ישראל, לא טרחו חכמי המשנה להקדיש להן מסכת. ולכן, לחג החנוכה אין מסכת, כי העם כולו הכיר את סיפור של חג החנוכה והלכותיו, ולכן לא היה צורך במסכת במשנה".

"החת"ם סופר, האם זה אתה?" שאלה מתתיהו, "לא ידעתי שגם אותך הטרידה השאלה אותה שאלתי אני". "אכן, אני הוא זה. ושאלתך אכן הטרידה גם אותי", השיב החת"ם סופר ונעלם.

מתתיהו כוהן גדול עדיין נראה היה זעוף פנים, ואמר: "איני יודע, תשובתו אינה מניחה את דעתי, יש לי חשש שבמקרה הזה יש סיבה אחרת לעניין…"

"אתה צודק!" אמר פתאום קול אחר, "רבי יהודה הנשיא, צאצא לבית דוד, סבר כמו מרבית עם ישראל שעם כל מעשיהם הנפלאים שלכם החשמונאים, הרי שחטאתם כאשר לקחתם את המלכות לצד הכהונה. היה עליכם להסתפק בכהונה שניתנה לכם, ולא לקחת את המלכות מצאצאי בית דוד. אך משלא עשיתם זאת- באתם על עונשכם, להידחק מתולדות עם ישראל".

עוד זה מדבר וזה בא, וקול נוסף נשמע: "אוי באמת, הנצי"ב מוולוז'ין, איזו האשמה חסרת שחר. רבי יהודה הנשיא לא ערך את המשנה כפי שאנו עורכים כיום קבצי לימוד באופן שיטתי, לכן הוא גם לא הזכיר את הלכות מזוזה, ציצית או תפילין".

מתתיהו הקטן, לרגע התבלבל, דברים אלו הזכירו לו את דבריו של החת"ם סופר, אך קולו היה שונה, ועל כן שאל: החת"ם סופר, האם זה אתה?"

"לא, אני גדליה אלון", השיב גדליה אלון, "אני והחת"ם סופר רחוקים כרחוק מזרח ממערב, הוא איש הלכה אדוק בשמירת המצוות, ואני יהודי חופשי, חוקר ימי המשנה והתלמוד. אך בנקודה הזו אנו מסכימים. ישנם נושאים חשובים נוספים שאין להן מסכת במשנה- ולא צריך להסיק מכאן מסקנות מרחיקות לכת".

הנצי"ב מוולוז'ין לא השתכנע מדבריו של גדליה אלון וחיזק את טענתו: "בית חשמונאי, גם חטאו ונעשו לצדוקים, ועל כן במקומות רבים במשנה נמנעו חכמים מלהזכיר אותם. הנה, במשנה הראשונה של מסכת אבות בה מתוארת שלשת המסירה, לא מוזכרים הכוהנים כלל. ובמסכת הוריות לפיה: ממזר תלמיד חכם גדול מכוהן גדול עם הארץ!"

מתתיהו, זה הקטן וזה הגדול, לא ידע איך להכריע בין הקולות שונים ששמע. מי מבניהם צודק? האם יש כאן סיבה לכך שחנוכה נעדר מהמשנה או שהדבר הוא רק במקרה? האם חג החנוכה וסיפור החשמונאים היה כה מפורסם, עד שלא היה צורך לחזור עליו, או שהיה כאן דווקא ניסיון להעלים אותו מדפי ההיסטוריה?

בעודם מהרהרים במחשבותיהם הגיעה דמות נוספת: עם תרמיל על הגב, נעלי הליכה וכובע על הראש. "אני רוצה להציע כיוון קצת אחר. שמי נתן יואלי, ואמנם אני רק מדריך טיולים ולא חכם גדול כמו החכמים שקדמו לי, אבל נראה לי שדברי מכוונים יותר אל האמת.

התקופה שבה נערכה המשנה הייתה תקופה טובה ביחסים עם האימפריה הרומאית. רבי יהודה הנשיא היה מקורב מאוד למלכות, והוא חשש לפגוע ביחסים עמהם, אם יאדיר את שמו של סיפור המרידה הגדול של חנוכה. המרד הגדול האחרון, מרד בר-כוכבא שנחשל בסופו של דבר, עוד היה צרוב היטב בזיכרון של רבי יהודה הנשיא ויתר חכמי המשנה, ואלו חששו להצית שוב מחדש את רעיון המרד בלבבות הצעירים, או אפילו לגרום לחדש קל מצד האימפריה הרומאית, שיש ליהודים כוונה למרוד בהם. לכן, בחרו חכמי המשנה להצניע את הסיפור של חג החנוכה, ולא לתת לו מסכת בפני עצמו".

חלומו של מתתיהו נגדע באחת, כששמע את קולו המוכר של המחנכת שלו: "מתתיהו, תתעורר, אנחנו מתחילים לחזור חזרה לבית הספר…" מתתיהו עוד ניסה לעצום לרגע את עיניו, ולחזור חזר אל חלומו בכדי לנסות ולגלות את דעתו של מי קיבל מתתיהו כוהן גדול בסופו של דבר. אך הדבר לא עלה בידו.

הצעה לפעילות:

• קראו את מגוון הדעות המובאות ביחידה להדפסה.
• לו הייתם במקומו של מתתיהו, איזה מהדעות הייתם מקבלים בסופו של דבר?
• איזה מהם שכנע אתכם ביותר? מדוע?

רלוונטיות

אחד הדברים שאנו יכולים להסיק מהדיון שערכנו ביחידה זו, מלבד התשובה לשאלה: מדוע אין לחג החנוכה מסכת במשנה, הוא שלחג החנוכה פנים רבות, כמו לכל חג אחר במסורת ישראל:

מצד אחד יש את סיפורם של החשמונאים, אך מצד שני יש את סיפור נס פך השמן.

מצד אחד יש את ההיבט הלאומי, אך מצד שני יש גם את ההיבט הדתי-רוחני.

וכל אחד יכול להאיר חלק אחר מן החג- ולחגוג אותו בהתאם לרוחו.

האחד, יכול לחגוג את הנס האלוהי, את הסיפור המופלא של פך השמן.

והאחר, יכול לחגוג את הנס האנושי, מעשי ידי אדם, בו ניצחו מעטים את הרבים.

האחד, יכול לחגוג את החג ההיסטורי, החג הלאומי, המספר את סיפור גבורתם של החשמונאים,

והאחר יכול לחגוג את החג החקלאי, האוניברסאלי, הדואג להוסיף אור וחום בימי החורף החשוכים.

 💬נשאל ונשוחח:

• מה משמעותו של חג החנוכה בעבורכם?
• מה הטעם והמשמעות של החג שאליהם אתם מתחברים במידה הרבה ביותר? מדוע?
  ציירו, פסלו או כתבו על משמעות זו.