אוצר בשדה- מחיטה ללחם
חודש סיוון, הוא זמנו של קציר החיטה, הוא הזדמנות לעסוק באוצר שיש לנו בשדה- החיטה, ואיך ממנה אנו יוצרים את המאכל העתיק ביותר והפשו ביותר- הלחם. הלחם מוזכר כבר בפרק ג' בספר בראשית: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם". בחרנו דווקא בסיפור "אוצר בשדה" העוסק בייחודיות של החיטה הצומת בשדה, אך גם בערכים משחפתיים ובמסורת והעברה מאב לבן ומאם לבת, ובשיתוף פעולה ואמונה.
מהלך השבוע:
1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | |
אפיק | שיר | קריאה | יצירה | אגדה | יצירה | התנסות |
נושא | ים השיבולים | אוצר בשדה | האוצרות שקיבלתי מהוריי | השועל והלחם | הקציר שלי | מחטיה ללחם |
מפגש 1- מפגש שיר: נכיר את השיר "ים השיבולים" ונתעמק ברעיון העומד מאחורי הביטוי ובקשר הויזואלי בין ים לשיבולים
את המפגשים הבאים במהלך השבוע נפתח בהאזנה לשיר השבוע.
מפגש 2- מפגש קריאה: נקרא את הסיפור 'אוצר בשדה' שכתבה רינת פרימו ונשוחח על הערך העולה מהסיפור "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"
מפגש 3- מפגש יצירה: " זה מה שאבא היה עושה": נזמין את הילדים ל'מלא' תיבת אוצרות בכל הדברים שהם קבלו ומקבלים מהוריהם
מפגש 4- מפגש אגדה: נקרא את האגדה על השועל והלחם ונשוחח בעקבותיה
מפגש 5- מפגש יצירה: 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'- לקראת סיום השנה כל ילד יצור את הקציר השנתי של עמל השנה שלו
מפגש 6- מפגש התנסות: מחיטה ללחם- נכיר את שמות הפעולות ואת כל השלבים ונתנסה בהכנת לחם משלב החיטה, נתייחס לפסוק "בזעת אפיך תאכל לחם" ועל המשמעות שלו כעונש.
מילים: יצחק קינן לחן: חיים אגמון
נזמין את התלמידים לצבוע את הדף עם מילות השיר (או רק להעתיק שורה מהשיר) בצבעי "ים שיבולים"
ים או שיבולים?
נתבונן יחד בצילומי שדות שיבולים וננסה למצוא את הדומה והשונה בתמונות של ים וחוף : בצבעוניות, במראה, מה למטה ומה למעלה ועוד…
זוהי הזדמנות לספר לילדים על הגבעטרון: בתחתית העמוד שבקישור
נקרא יחד את הספר "אוצר בשדה" שכתבה רינת פרינו (קיים בספריית פיג'מה).
האם באמת טמון אוצר באדמת השדה? לבוש חדש לאגדת עם שבה אב מלמד את ילדיו שיעור חשוב: גם אם יש אוצר בשדה, רק עבודה קשה ומאמץ יביאו למציאתו. הסיפור מדגיש את ערך עבודה האדמה ומכיר לילדים את הפסוק "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכח ב). (מתוך אתר ספריית פיג'מה).
נעצור באמצע ונשאל את הילדים (ונבקש ממי שיודע לא לגלות)- מהו לדעתם האוצר- כל אחד יכתוב או יצייר על דף את ההשערה שלו ויקפל את הדף עד לתום הסיפור. לאחר הקריאה אפשר לשאול על חוויית ההפתעה- מי שרוצה ישתף במה שכתב או צייר- ומה הרגישה כשהבין מהו האוצר האמיתי- מתוך כך ננסה להתחבר לחוויית האחים בסיפור- ולהפתעה שלהם.
תיבת האוצרות שלי
"זה מה שאבא היה עושה"- במשפט זה שנאמר על ידי האחות הנבונה גלומה החכמה העתיקה של למידה מניסיונם של מי שקדמו לנו – הורים, סבים ודורות קודמים. הסיפור מלמד כי אוצר אינו תמיד חפץ.
נזמין את הילדים לציין את האוצרות הרבים אותם הם קבלו ומקבלים מבני ובנות משפחתם- סבא סבתא, הורים אחים דודות ודודים. כל ילד יקבל דף עם תיבת אוצר ויוכל למלא אותה- אפשר לספר על דברים חיצוניים- כמו העיניים הירוקות של סבתא שקיבלתי ממנה, או תכונות, כישורים ומידות טובות כמו כישרון שאבא עזר לי לפתח וכד
אפשרות נוספת:
אפשר גם לספר על האוצרות שיש לנו מהחברים בכיתה: אפשר לשבת במעגל ולבקש מכל אחד לאמר משהו יקר ומיוחד בחבר/ה שיושב לצידו. אפשר לרשום על פתק ולהדביק את כל הפתקים בתיבת אוצרות כיתתית.
נקריא לילדים את האגדה:
"איכר אחד קצר בחרמש כל הבוקר, עד שהיה עייף וישב לנוח. יצא שועל מן החורשה הסמוכה, ניגש אל האיכר ואמר לו:
מה אתה אוכל ?
לחם, אמר האיכר.
תן לי פרוסה, אף פעם לא טעמתי לחם.
נתן לו פרוסה .
מצוין, אמר השועל. גם אני אעשה לי לחם כזה. איך עושים אותו ?
קודם, קח מחרשה וחרוש את האדמה.
ואז יהיה לחם?
עוד לא, אחר כך משדדים…
ויש לחם.
חכה רגע, עוד לא זרעת!
ואז יהיה לחם?
לא,אז ירד הגשם והזרעים ינבטו ויגדלו כל החורף, ובערך בחג השבועות יבשילו.
ואז אפשר כבר לאכול לחם?
לא, אז אתה קוצר ומביא את התבואה לגורן…
ואוכל לחם!
עוד לא. אתה צריך עוד לדוש, לאסוף את הגרעינים, לטחון אותם לקמח…
וסוף סוף אוכלים לחם?
עוד מעט. מן הקמח תעשה בצק, תלוש אותו, תעשה לך ככר לחם ותאפה בתנור.
ואז יש לי לחם?
כן, אז תחתוך לך פרוסה ותאכל.
חשב השועל ואמר :
קשה מדי, ארוך מדי, אפשר להשתגע. יותר טוב שארוץ לחפש לי איזו תרנגולת. והלך לו."
הקדמה
חג השבועות בין יתר שמותיו נקרא גם חג הקציר.
לאחר תהליך הזריעה, תקופת הגשמים והחורף, עבודת החקלאי בשדות.
התבואה, החיטה מבשילה ומגיע העת לקצור אותה לאסוף אל הגרון את השכר על העמל שהיה כרוך בצמיחת השדה.
עת קציר- על הלל
עֵת קָצִיר, עֵת קָצִיר
עֵת קָצִיר הִגִּיעַ!
לַשָּׂדֶה בְּגִיל וָשִׁיר
עֵת קָצִיר הִגִּיעַ!
קוֹל שִׂמְחָה, קוֹל שָׂשׂוֹן
עֵת קָצִיר הִגִּיעַ!
עֵת לָשִׁיר, עֵת לָרֹן
עֵת קָצִיר הִגִּיעַ!
"הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ"
הפסוק בתהילים מספר לנו שדרכם של "הזורעים"- מי שזורע את החיטה לעשות זאת בדמעות. ובסוף התהליך בעת הקציר, "ברנה יקצורו" –בסופו של התהליך ישנה שמחה גדולה.
זמן הקציר מסמל עבור החקלאים את סופו של תהליך ארוך.
משך התקופה שקדמה לו החקלאים עמלו על אדמתם.
חרשו, דשנו, זרעו השקו. ועיבדו את השדה בעמל רב.
והנה כעת, הם יכולים לקצור את החיטה ולהנות "מפרי עמלם"
ציירו או כתבו את "הקציר" האישי שלכם – מה הם הפירות שאתם קוטפים השנה ובזכות אלו "זריעה", "השקייה" והשקעה שעשיתם.
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" הוא הפסוק שאמר ה' לאדם כשגרש אותו מגן עדן (בראשית ג, יט), זהו העונש אותו קבל על חטא האכילה מעץ הדעת.
משמעותו היא שהאדם יצטרך לעבוד קשה כדי שיוכל לאכול ולהתקיים.
בזמן שהיה אדם בגן עדן, לא היה לו צורך לדאוג למזון בעצמ, בגן עדן ההעצים והצמחים סיפקו לאדם וחוה שפע של פרי, וזה היה המזון שלהם.
משגורש האדם מגן עדן, הוא נאלץ להתחיל לעבוד קשה כדי להשיג מזון.
הדגנים (חיטה, שעורה, שיבולת שועל ועוד) היו מזון בסיסי בימי התנ"ך, ועד לימינו. לחם הוא מוצר המזון היומיומי והבסיסי ביותר.
בזעת אפך- כמה פעולות ומאמץ כרוך בהכנת לחם?
מרגע שזורעים את החיטה בשדה ועד שמקבלים לחם- חולפת כשנה שלמה.
הצעות להמחשה: