קריאת כיוון

מפגש זה יעסוק בדמותו של חיים נחמן ביאליק ותרומתו  לתרבות היהודית.

נכיר את הביוגרפיה של ביאליק ומציאות החיים בה הוא חי.

נקרא מקורות העוסקים בציונות, בחידוש התרבות היהודית והדילמות שהתלוו אליה בתקופתו.

נדון בשאלות הקשורות למסורת וחידוש בתרבות ונחשוב על הקשר לתרבות שלנו כיום.

אודות

חיים נחמן ביאליק

סרטון:  חיים נחמן ביאליק

רקע:

חיים נחמן ביאליק נולד ב9 בינואר 1873 בעיירה סמוכה לז'יטומיר באוקרינה.  בגיל 6 אביו פתח בית מרזח בז'יטמויר והמשפחה עברה לגור בעיר. זמן קצר לאחר מכן ביאליק יתייתם  מאביו ועבר לגור אצל  סבו מצד אמו.  בגיל 15 התחיל ללמוד בישבת וולוז'ין ושם כתב את שירו הראשון "אל הציפור". לאחר מספר שנים ביאליק עזב את הישיבה, מתוך רצון להשכיל ולבנות חיים רחבים יותר ממה שהישיבה הציעה לו , בשירים כמו : "המתמיד" "לבדי" הוא תיעד את עולמו של בן ישיבה העוזב את תלמודו. ב1892 הגיע  ביאליק  לאודסה והשתלב שם בחיי הרוח, הוא פגש שם את "אחד העם" שהשפיע על סגננו הספרותי כמו כן, פירסם שירו הראשון "אל הציפור".ב- 1893 התחתן ביאליק עם מינה והחל לעסוק בסחר עצים, במקביל כתב שירים וסיפורים. ב1901 הוא יסד עם רבניצקי וחברים הוצאת ספרים "מוריה"  במטרה להוציא ספרים  בעברית, שנה לאחר מכן  הוציא לאור את  קובץ שירים ראשון .  בעקבות פרעות קישינב  ב1903 כתב ביאליק שתיים מיצירותיו הידועות ביותר: "על השחיטה" ו"עיר ההרגה".

ביאליק  היה ציוני נלהב הוא השתתף בשני קונגרסים ציונים בשנים 1907 ו1913. בשנת 1909 הוא ביקר בארץ ישראל בפעם הראשונה הוא התקבל בהערצה  על ידי הישוב היהודי  בארץ. בין השנים 1920-1910, בנוסף לפרסום שירים חשובים פרסם ביאליק מסות חשובות כגון "הלכה ואגדה" ו"גילוי וכיסוי בלשון". כמו כן הוא תרגם מרוסית נוסח מקוצר של יצירת מופת כגון : "דון קישוט".   באותה תקופה הקים יחד עם רבניצקי ושמריהו לויין  את הוצאת "דביר", וערך עם רבניצקי את ספר האגדה.  למרות פעילותו התרבותית הענפה באותם שנים לא כתב שירה.  ביאליק חי ופעל במשך 27 שנים  באודסה, אך בעקבות המהפכה הקומוניסטית ניתנה לו רשות לעזוב את ברית  המועצות בשנת 1921,  ביאליק עזב ועבר להתגורר בגרמניה. יחד עם תום זיידמן פרויד הקימו הוצאת ספרים "אופיר" להוצאת ספרי ילדים בעברית, לאחר מספר שנים הוצאה התפרקה.

 בשנת 1924 בהיותו בן 51  עלה ביאליק לארץ ישראל והתיישב בתל אביב בבית שנבנה עבורו. ביאליק תרם  רבות בהפיכת תל אביב למרכז התרבותי והספרותי של היישוב, הוא  הנהיג "עונג שבת" מפגשי תרבות  בבית "אהל שם" שנבנה לכבודו. הוא זכה  לכבוד גדול בישוב היהודי וזכה לתואר "המשורר הלאומי" בזכות איכותה  שירתו, ותגובתו  לאירועים בעלי חשיבות לאומית בשיר. ביאליק נחשב  לחדשן בשירה העברית, והשפיע רבות על משוררים  כגון : יעקב פיכמן. 

ביאליק נפטר בווינה בגיל 61  בשנת 1934בעקבות ניתוח בבולטת הערמונית  שנכשל . בהלוויתו השתתפו כמעט  כל אנשי הישוב היהודי שיצא מביתו עד בית הקברות בטרומפלדור  בתל אביב. אלמנתו תרמה את הבית לרשות העירייה  במטרה להפוך לבית שישמר את מורשת ביאליק. 

ביאליק וחידוש התרבות היהודית  בארץ ישראל 

מקורות לדוגמה: 

1:

התרבות היהודית החדשה בא"י -חיים נחמן ביאליק

 תרבות יהודית בגלות (…) למה הדבר דומה? למקהלות נגנים בסימפוניה על פני הקרח, שכל כלי-זמר יש לו נעימה מיוחדת שלו, פתאום נשבר הקרח וכל אחד מכלי-הזמר נסחף עם גוש קרח.  החלקים שנתפרדו אינם מוציאים עוד סימפוניה, כל חלק וחלק מוכרח כדי לברוא את האילוזיה של המשך הסימפוניה, לנגן סולו.  בתקופות הקדומות לקיומנו בתור עם היה המושג של תרבות יהודית רחב הרבה יותר ולא נשמע מעולם על יסוד אחר שלה לבד. (…)

הקנאות צרת הלב היא פרי הגלות, כל אחד מחזיק רק בקטע שלו מגוש הקרח, היהדות הפסידה את תכנה החיונו הממשי ובקשה מפלט לה ברעיונות מופשטים.  החלקים שנקרעו הסתגלו לצורות חיים נכריות, לסימפוניות נכריות והפסידו את עצמיותם שלהם, את הנעימה המיוחדת שלהם.  בא"י עתיד כל דבר שיברא שם לשאת את החותם של תרבות עצמית מיוחדת. (…)

2:

לפתיחת האוניברסיטה בירושלים- חיים נחמן  ביאליק

…לפי שגם המושג "תורה", במלא תכנו ומשמעותו הלאומי לא ניתן להיתרגם כל צרכו. התורה במשמעה זה אינה לא דת ולא אמונה בלבד, לא מוסר ולא מצוות ולא חכמה בלבד, ואפילו לא צרוף כולם יחד בלבד, אלא מושג נעלה ומרומם עד אין שיעור על כל אלה, מושג מסתורי, ששואב את כוחו כמעט מתהומה וממרומיה של ההשגה הקוסמית.

3:

  חיים נחמן  ביאליק – על "אהל שם" ו"ענג שבת"

 אנו באים לארץ ישראל  לחדש את חיינו;  אנו רוצים ליצור לנו כאן חיים עצמיים, שיש להם קלסתר פנים משלהם ואופי מיוחד, ומיסדי "ענג שבת" חשבו, כי לשם יצירת צורות חיים מקוריות ואמתיות בעלות פרצוף ופנים לאומיים, הכרח להם לקחת את החומר ליצירותיהם מאבני היסוד של צורות החיים הקדמוניות, […] ולא מצאו צורה יותר עליונה ויותר עמוקה להתחיל לטוות ממנה את צורות החיים המקוריות מיצירת השבת […]  בשבת מקופלים כמה רעיונות לאומיים וסוציאליים, ואם ב"עשרת הדברות" מקופלת כל התורה הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות. 

4:

מכתב- שבת ושבתון- חיים נחמן ביאליק

תל אביב 9 אפריל 1933

ולא אכחד מכם, חברי, כי המאמר על השבת ושבתון לי' ברץ במחברת האחרונה גרם לי צער מרובה. האומנם עד כך הגיע הדברים אצלכם? הטרם יבינו אלה המחללים את השבת בזדון וביד רמה, בצורה גסה ופרועה כזאת, כמו שהמספר עליה ברץ, עד כמה יש במעשיהם מן הפראות והנבלה? הטרם ידעו אלה כי השבת היא מתנה גדולה ביותר שהביאה היהדות לעולם , והיא בלבד דיה לתת לנו זכות של קיום תרבותי בין העמים?    הטרם יבינו , כי שבת היא הסמל המזוקק והצרוף ביותר של הרעיון סוציאלי ושוויון ראשון להילחם מלחמת המוסד הנפלא והקדוש הזה , שעיקרו לא נוצר אלא בשבילו? אין לי אלא להתפלא על סכלות האנשים ההם ועל בערותם. האומנם אין תקנה להם ?

                                                                בכבוד רב , ביאליק. 

5:

יצירת חגים- חיים נחמן ביאליק

כ"ח אדר תר"ץ                  תל אביב 28 למרץ 1930

לכבוד מר דוד אומנסקי, גניגר

א.נ.

את החגים אין בודים מן הלב. כבר ניסה ירבעם*  לעשות כזאת ולא הצליח. אפשר ל"נסח" ול "סגנן" קצת את החגים, אבל לא לברוא יש מאין. החג הוא עניין של יצירה קיבוצית, שמשתתפים בה כוחות ויסודות מרובים ושונים: הדת, המסורת, ההסטוריה, האומנות, הטבע וכו' וכו'. וכשם שאין כותבים שירים לפי הזמנה והדרכה או ע"י שליח, כך אי אפשר להזמין חג או טקס של חג. החגיגיות הנאמנה יוצאת מן הלב ובאה לעולם ברוח הקודש. ואם זו אין לה – מה תועלנה לך עצות מרחוק? 

עצתי האחת היא: חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי טעמכם ולפי מסיבתכם. העיקר שתעשו את הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה.

אבותינו, לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם חדש ואִתְעַרוּתָא חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהיתה בהם לחלוחית, וברכת החג שָכְנָה בנפשם.  אלה שאינם מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוֹכָם חוֹל, ולאלה – אין תַקָנָה.

                                          בכבוד רב ובברכת החג הקרוב

                                                            ביאליק

*מלכים א' י"ב  ל"א – ל"ג

6:

לכינוסה של האגדה – חיים נחמן ביאליק

מי שרוצה, אפוא, להכיר את האומה הישראלית מן הצדדים האמורים, על כורחו "ילך אצל האגדה". מקצוע ספרותי זה גדול הוא בכמות ובאיכות, רב הפנים ורב הגוונים, והוא חטיבה מיוחדת לעם ישראל, שבמשך כמה מאות שנים אחרי "חתום חזון" נתלבש בה רוח עמנו וכוח יצירתו בדרך מיוחדת כל כך ובאופן מקורי, שאין דוגמא בדורות הבאים.

על ידי האגדה נכנס לבית חייה הגמורים של האומה הישראלית ומסתכל ב"לפני ולפנים" שלה. מכיר הוא את ריבונה של האומה ומציץ בעולמו כמו שהוא, במנהגו ובצביונו שלו , באור ובאווירו המיוחד, כפי שהוא בנוי ומשוכלל בלב כל האומה, מקטניה ועד גדוליה. מפני שהאגדה בכללותה אינה נחלת יחידים, אלא  היא יצירה משותפת של כל האומה וכל שותפים בבריאת עולמה.

7:

אֶל הָאַגָּדָה

בָּכֶם דַּפֵּי תַלְמוּד, בָּכֶם עָלִים בָּלִים,

אַגָּדוֹת נֶחְמָדוֹת וּקְדוּמוֹת,

בִּימֵי חַיֵּי הֶבְלִי כִּי אֶהְגֶּה נְכָאִים –

בָּכֶם נַפְשִׁי תִּמְצָא תַנְחוּמוֹת.

בִּנְקִיק סֶלַע אָפֵל וּבְמַחֲשַׁךְ חֹר עָפָר,

שָׁם תִּחְיֶה, תִּשָּׂגֵב תּוֹלֵעָה –

וּבְסֵתֶר חֶבְיוֹנְכֶם מִתִּגְרַת עַרִיצִים

תַּרְגִּיעַ שָׁם נַפְשִׁי הַנְּכֵאָה.

וּבְאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה כִּי חֹשֶׁךְ אֵלֵכָה,

לִי תִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי רָקִיעַ,

וּלְלִבִּי הֶחָלָל מִבַּעַד לָעֲרָפֶל

אוֹר חָדָשׁ, אוֹר עוֹלָם יַבְקִיעַ.

אָז אָשׁוּב מֵרְדֹף אַחֲרֵי צִלְלֵי תֹהוּ,

וְצִלְּכֶם, הֶעָלִים, אֶחֱמָדָה;

שָׁם אֶבְכֶּה וְאֶשְׁקֹט וְשָׁם גַּם-תַּנְחוּמוֹת

אִינָקָה מִשֹּׁד הָאַגָּדָה.

…..

💬 דיון כיתתי:

• מה הדברים שצריכים לאפיין את התרבות היהודית? 
• איזה מקום צריכים לתפוס מנהגים וחגים עתיקים בדור שלנו ? מדוע ?
• מדוע נזקקים אנו לספרות ולמסורות ישנות ? אלו ערך יש בהם לאדם המודרני ?
• מה צריך להיות היחס בין הישן לחדש בתרבות היהודית?
• מה הייתה תרומתו של ביאליק בתרבות היהודית המתחדשת בארץ ישראל ?

רלוונטיות לחיי הלומדים

חיים נחמן ביאליק נחשב  למשורר הלאומי, אשר ריכז סבבו את חיי התרבות והרוח של  תל אביב הקטנה והישוב היהודי בארץ ישראל בשנות העשרים של מאה ה20. ביאליק היה משכיל יהודי ,  שאומנם עזב את הישבה ואת העולם הדתי בו גדל, אך בשיריו ובהגותו ובמפעלי הכינוס שלו,   ניסה להגדיר מחדש את התרבות היהודית מתוך זיקה לספרות ולמסורת יהודית העתיקה. הגדרה והתמודדות עמה הנה מרכזית גם בימינו. משמעותה של תרבות יהודית ישראלית, שורשיה, מערכת היחסים בין עבר והווה מבנים את חיי המעשה בימינו. בחינת גישתו של ביאליק לקשר שבין מסורת לתרבות ועיצוב המדינה היהודית היא קול משמעותי לחשיפה וללמידה עבור התלמידים בתהליך הבניית זהותם.