מפגש זה יעסוק במהאטמה גנדי- הדמות והשפעתו בעולם.
נכיר את הביוגרפיה שלו והתרבות שבה הוא חי ובעיקר את פועלו.
נקרא מקורות שונים בנושא אלימות ואי אלימות.
נדון ונבחן את עמדתנו בנוגע לסוגיית האלימות ואי אלימות כיחידים וכחברה.
נבחן איפה האלימות ואי האלימות באות לידי ביטוי בחיינו.
מוֹהַנְדַּס קַרַמְצַ'נְד גַּנְדִי המכונה "מהטמה" – נפש גדולה, נולד ב-2 באוקטובר 1869, למשפחה הינדואית, שהשתייכה לקאסטת "הואישיה" קהילת סוחרים ואומנים מפורסמת, אביו היה ראש הממשלה בנסיכות פרובנדר. כבר מגיל צעיר גנדי חונך לאי אלימות כלפי כל יצורים חיים, היה צמחוני, נהג לצום לשם הטהרות, למד להיות סבלן לקאסטות השונות. בגיל 13 חיתנו אותו הוריו עם לקסטורבה מחנג'י ונולדו להם חמישה בנים – הבכור בניהם מת בינקותו.
בהיותו בן 18 נשלח לאנגליה ללמוד משפטים, שם התעורר בו הצורך להכיר את דתו ומנהגיה לעומק. בתום לימודיו חזר להודו, אך התקשה למצוא עבודה בתחום המשפטים, נשלח מטעם חברה הודית לדרום אפריקה ב- 1893. גנדי נתקל בדרום אפריקה באפילה שהייתה נפוצה נגד הודים הוא גורש מקרון מחלקה ראשונה ברכבת למרות ששילם, נאסרה עליו כניסה למלונות ועוד. גילוי הגזענות ואי הצדק הובילו אותו להטיל ספק במעמדם של בני עמו בקרב האימפריה הבריטית. גנדי נשאר בדרום אפריקה ניהל מאבק לזכויות של הודים בניסיון למנוע קבלת חוקים מפלים נגד הודים, הוא לא הצליח במאבק אך התפרסם מאוד. הוא הקיים את הארגון "הקונגרס ההודי של מנטאל" במטרה לאחד כוחם של הודים בדרום אפריקה לכוח פולטי הומוגני. במהלך פעילותו בדרום אפריקה אימץ גנדי את המתודולוגיה של התנגדות הלא אלימה, ודבקות באמת, דרך בה נהג והנחיל לאנשיו שסבבו. ההודים נהלו מאבק נגד חוק גיוס, מאבק היה לא אלים ונמשך כ-7 שנים שבמהלכו נכלאו גנדי ועוד אלפי הודים בכלא בגלל השתתפותם בשביתות ובתהלוכות מחאה לא חוקיות, בסרבנות גיוס. הממשלה הצליחה לדכא את המחאה אבל דעת הקהל בדרום אפריקה הכריח את הגנרל יאן כריסטיאן סמאטס לנהל משא ומתן עם גנדי ולחפש פשרה. גנדי התנגד לשלטון הבריטי למרות זאת הוא סייע להם בדרכים שונות בלי להשתתף בלחימה עצמה: ב- 1899 הקיים יחידת מתנדבי אמבולנסים . ב-1904 הקים גנדי יחידת אלונקאים לעזרה בלחימה נגד הזולו. על פעילותו זו זכה בעיטור הזהב : "קיסר הודו ". 1903 החל גנדי לשמש כעורך עיתון של "דעה הודית" שהופץ בדרום אפריקה, עבודה שהמשיך בה עד שעזב את דרום אפריקה ב- 1914.
גנדי חזר להודו בסוף 1914, הוא הגיע למסקנה שיש לשחרר את הודו מכיבוש בריטי, הוא הקדיש את זמנו ומרצו לקידום שחרור לאומי. גנדי עסק רבות גם בסיוע לחלכאים ולנדכאים של הודו, בעקבות פעילותיו גנדי נאסר מספר פעמים. בזמן המאבקים אנשים החלו לכנותו : באפו (אבא) ומהטמה (נפש גדולה). ב-1921 קיבל גנדי סמכויות ניהוליות במפלגת הקונגרס הלאומי, הוא ארגן את המפלגה וקבל חוקה חדשה, ואפשר להיות חבר מפלגה לכל מי שהיה מוכן לשלם, כך הפכה מארגון אליטיסטי לארגון הפונה להמוני העם. גנדי הפך את הקונגרס הלאומי ההודי לארגון פולטי מרכזי בהודו, הוא הרחיב את רעיון המאבק הלא אלים והוביל מאבק של החרמת סחורות שיצרו מחוץ להודו במיוחד סחורות ברטיות, הוא הטיף ללבישת בגדים תוצרת ביתית, הוא הכליל נשים בפעילות הפוליטית. גנדי הוביל החרמה של מוסדות חינוך בריטיים , מערכת משפט בריטית ודרש להתפטר ממשרות ממשלתיות. גנדי הנהיג תהלוכות ואספות לא אלימות במקביל לחינוך חקלאי והקמת תעשיות פרטיות כחתירה תחת התעשיות הבריטיות. המדיניות של "אי שיתוף פעולה" זכתה להיענות רחבה מצד כל שכבות אוכלוסיה בהודו כדרך למאבק לעצמאות לאומית. גנדי נעצר במרץ 1922 ונפשט באשמת הסתה ונגזרו עליו שש שנות מאסר אך שוחרר לאחר שנתיים ב- 1924. לאחר שחרורו עסק בעיקר בארגון המפלגה ובאיחוד כוחות בה.
ב-1930 פתח גנדי במאבק לא אלים נוסף נגד מס מלח שהטילו הבריטים בנוסף לכן שאסרו ליצר מלח בישול ולהתחרות במשווק הבריטי. הוא ארגן באפריל 1930 צעדת מלח של 400 קילומטרים כדי ליצר מלח בעצמו. אלפי הודים התלוו אליו במסעו אל הים. בתגובה עצרה בריטניה כ-60000 תושבים הודים. מאבקו של גנדי זכה לפרסום בינלאומי רב, ובין היתר נבחר גנדי ב-1930 לאיש השנה של שבועון הטיים. ב-1939 עזב גנדי את מפלגת הקונגרס והקים מלחה חדשה שדגלה בסוציאליזים ובאחדות הודו ובאנטי אלימות.
באותה תקופה קמה תנועה "צאו מהודו" שהייתה התנועה החזקה ביותר בהיסטוריה של המאבק לעצמאות הודו. הבריטים דכאו את פעילות התנועה אלפי לאומנים הודים נהרגו ונפצעו מאש המשטרה, ונאסרו מאות אלפי אנשים. ב-1942 נאסרו גנדי וכל החברים בוועידות הקונגרס בבומבי בידי המשטרה הבריטית. גנדי נכלא במשך שנתיים ושוחרר עקב בריאות רופפת. בסוף מלחמת העולם הבריטים נתנו סימנים ברורים לכך שהשלטון יעבור לידי הודו. גנדי קרא להפסקת המאבק והבריטים שחררו כ- 100000 אסירים פוליטיים, כולל הנהגת הקונגרס. ב-15 באוגוסט 1947 זכתה הודו בעצמאות, גנדי זכה לראות בהתגשמות חלומו ולעמוד בראש הודו עצמאית. גנדי נרצח ב-30 בינואר 1948 על ידי הינדואי בן 38 שהיה קשור לארגון קיצוני. בהתאם למנהג ההודי גווייתו של גנדי נשרפה על פי בקשתו פוזר רוב האפר בין הנהרות הגדולים בעולם כגון הנילוס, הוולגה, והתמזה.
(א) לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
(ב) עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ
ג) עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת)
ד) עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד)
ה) עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק)
ו) עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ)
ז) עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר)
(ח) עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
איזהו גבור שבגבורים?
זהו הכובש את יצרו שנאמר: טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי ט"ז ל"ג) וכל הכובש את יצרו מעלין עליו כאלו כבש עיר מלאה גבורים שנאמר עיר גבורים עלה חכם (ויורד עוז מבטחה) (שם כ"א כ"ב) (…)
ויש אומרים מי שעושה שונאו אוהבו.
3:
אמר רב נחמן: כל דאלים גבר
ותבחר אנשי חיל רוצה לומר גבורים ואנשי לבב שלא יגורו מפני איש בדבר המשפט ולפי שאיש זרוע לו הארץ וכל מאן דאלים גבר.
והתורה אמרה: אם בא להרגך – השכם להרגו.
הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, (היו בריונים בשכנות לרבי מאיר והיו מצערים אותו מאוד)
הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. (רבי מאיר היה מבקש רחמים וביקש שימתו)
אמרה ליה ברוריא דביתהו (אמרה לו אשתו ברוריה):
מאי דעתך? – משום דכתיב: (תהלים ק"ד) יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים?(היה צריך לכתוב חוטאים)
חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא (רד לסוף הפסוק): ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים – ורשעים עוד אינם ? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה (בקש רחמים עליהם ויחזרו בתשובה) – ורשעים עוד אינם.
בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה. (ביקש רחמים עליהם וחזרו בתשובה)
39 ואני אמר לכם אל-תתקוממו לרשע והמכה אותך על-הלחי הימנית הטה-לו גם את-האחרת: 40 ואשר יחפץ לריב עמך ולקחת את-כתנתך תן-לו גם את-המעיל: 41 והאנס אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים: 42 השאל מאתך תן-לו והבא ללות ממך אל-תשב פניו: 43 שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את-איבך: 44 ואני אמר לכם אהבו את-איביכם (ברכו את-מקלליכם היטיבו לשנאיכם) והתפללו (בעד מכאיביכם ו) רדפיכם: 45 למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על-הצדיקים וגם על-הרשעים
ב-1989, 13 אומות המכילות 1,695,000,000 תושבים, חוו מהפכות לא-אלימות שהצליחו מעבר לציפיות הפרועות ביותר של הכל…אם נוסיף את כל המדינות בהן פעלו תנועות לא-אלימות גדולות במאה ה-20 (הפיליפינים, דרום אפריקה, תנועת העצמאות של הודו…) המספר מגיע ל-3,337,400,000, שהם 65% מכלל האנושות! כל זאת בשיניה של הטענה, אשר חוזרת ונשנית ללא סוף , שאי-אלימות לא עובדת בעולם ה'אמיתי'.
הרעיון של אי-אלימות הוא אידיאל מוטעה. הוא מניח שקיימת חמלה וחוש צדק אצל האויב. כאשר אותו אויב יכול להפסיד את הכול ואין לו מה להרוויח על ידי יישום של צדק והרגשה של חמלה, תגובתו יכולה להיות שלילית בלבד
אם חברה בלתי-אלימה תהיה נתונה תחת מתקפה מבחוץ, ישנן שתי דרכים לאי-אלימות. למסור את הרכוש, אבל לא לשתף פעולה עם התוקף…להעדיף מוות על פני כניעה. הדרך השנייה תהיה התנגדות בלתי-אלימה על ידי האנשים שאומנו על פי הדרך הבלתי-אלימה…המחזה הבלתי-צפוי של שורות על גבי שורות של גברים ונשים שפשוט מתים במקום להיכנע לרצון התוקף, ימיסו בסופו של דבר את התוקף ואת חייליו…אומה או קבוצה שהפכה את האי-אלימות למדיניות המוחלטת שלה, לא יכולה להיות נתונה לעבדות, אפילו לא בפני איום של פצצת אטום…רמת האי-אלימות באומה זו…תתרומם בצורה טבעית כל כך גבוה, כך שהיא תחייב כבוד אוניברסאלי.
הייתי רוצה שתניחו את נשקכם, מאחר שהם בלתי-יעילים להצלתכם או להצלת האנושות. אתם תזמינו את מר היטלר ואת סניור מוסוליני לקחת את מה שהם רוצים מהמדינות שאתם רואים בהן רכוש שלכם…אם אנשים אלו יבחרו לכבוש את בתיכם, אתם תתפנו מהם. אם הם לא ייתנו לכם לצאת באופן חופשי, אתם תרשו לעצמכם, גברים, נשים וילדים, להשחט, אבל אתם תסרבו להיות נאמנים להם.
עין תחת עין וכל העולם יתעוור.
בהתנגדותנו לשנאה באמצעות שנאה אין אנו גורמים אלא להפיצה.
אי־האלימות היא עוצמתה הגדולה של האנושות. היא חזקה יותר מכל כלי הנשק של ההרס שהומצאו על ידי מחשבת האדם.
דמוקרט אמיתי הוא מי שבאמצעים טהורים של התנהגות לא אלימה מגן על ארצו, וכתוצאה על העולם כולו.
אלימות אינה יכולה לישב דבר.
האלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת.
הדפוס של אלימות קטלנית המונית, התופעה הזאת שאנו מכנים מלחמה, ממשיכה להתקיים בזכות תסמונת הפחד-אשמה-שנאה שמועברת באופן שמאוד דומה למחלה על-ידי התניה חברתית. אף שהיעדר חסינות למחלה הזאת הוא דבר אנושי מאוד, המחלה עצמה אינה הכרחית ואינה חלק מהמצב הטבעי של הקיום האנושי. בין אותם דפוסים מותנים שמעבירים את וירוס המלחמה ניתן למצוא את הבאים – הצדקה של טעויות העבר, רגשות של הצדקה עצמית והצורך לתחזק רגשות כאלה.
תמיד האמנתי שמרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת הזו, מוכיחים, עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות. אלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל.
אלימות כדרך לפתרון בעיות היא תופעה חמורה ונפוצה בתקופתנו, היא דרך הרסנית שתמיד משאירה נפגעים בשטח, ואין בה מנצח אמיתי היות ואלים נפגע מעצם היותו ככזה. אלימות בישראל ובכלל מוצאת את ביטוייה בתחומים שונים שפה, משפחה, פוליטיקה, לאומיות ועוד. התלמידים חשופים אליה בדרכים שונות. האפשרות לדון ולבחון את משמעותה מנקודות מבט שונות תוך בירור דגם של אי אלימות חשובה לדיון התרבותי חברתי של מדינת ישראל. ראינו לנכון לדון בנושא חשוב זה דרך דמותו המדהימה של מהטמאה גנדי שהוביל לעצמאות הודו דרך מאבק לא אלים.