קריאת כיוון

הודו – אוסרטליה 2016. במאי גארת' דיוויס, על פי ספרו האוטוביוגרפי של סארו ברירלי. את סארו מגלם סאני פאוואר כילד ודב פאטל כמבוגר.

הסרט מבחינה עלילתית וקולנועית מחולק לשנים, כמעט שני סרטים שונים. בחלק הראשון אנו מתוודעים לסארו בן החמש ואחיו הגדול גודו החיים בהודו בכפר עני מאד עם אמם המפרנסת אותם מסחיבת אבנים ואחותם הקטנה. הם מנסים בכל דרך לסייע לאמם להביא אוכל הביתה. באחד הלילות סארו מצטרף אל אחיו, הוא ממתין לו על רכבת נטושה ונרדם. סארו מתעורר כשהרכבת בתנועה ומגיע לקולקטה בה דוברים בנגלית, סארו דובר הינדי ואינו מבין את השפה, 1,600 קילומטר מביתו.   אחרי תלאות רבות ואחרי שהות בבית יתומים בתנאים לא תנאים סארו משתכנע שלא יוכל למצוא את משפחתו ושהם אינם מחפשים אותו ולכן מוכן לעבור אימוץ אצל זוג אוסטרלי בטסמניה.

החלק השני של הסרט עובר באופן חד לסארו בן ה25, צעיר מוצלח שיוצא לקורס מלונאות בין לאומי שם הוא פוגש בחברתו לוסי אבל גם בצעירים הודים נוספים. המפגש איתם מחזיר את סארו אל הודו של ילדותו והוא מתחיל להיזכר במה שעבר. בפרספקטיבה של אדם בוגר הוא מבין שעליו לחפש את משפחתו והוא מתחיל במשימה בלתי אפשרית לגלות את הכפר ותחנת הרכבת ממנה יצא למסע.
סופו של הסרט הוא הנסיעה והגילוי.

הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. אנחנו מציעים לא לחשוף זאת ולאפשר 'צפייה יחפה' בסרט.

*  אם יש ילד/ה מאומץ בכיתה כדאי להתייעץ עם היועצת לפני הקרנת הסרט.

מומלץ לכן המורות לצפות בסרט כולו טרם ההקרנה (הכינו ממחטות). מוצעות שתי אפשרויות לצפייה, לשלושה או ארבעה מפגשים.

מפגש ראשון

🎥 צפייה בסרט

3:00 עד 00:19:40

בכל מקרה דלגו על 2:47 דקות הפתיחה היפות מאד. (וגם על הכיתוב מבוסס על סיפור אמיתי)

החלק מתאר בצורה נוגעת ללב את אורח החיים ומערכות היחסים במשפחה של סארו ואת הקריעה הקשה שלו מהם כשנרדם על הרכבת הנטושה.

עיבוד אישי ביומן

בחלק זה ניתן זמן לכתיבה אישית ביומן

💬דיון קבוצתי

כדאי לתת לתלמידים לשוחח על הדברים בעקבות התחושות והמחשבות שהתעוררו בהם לאור הצפייה בקטע. הקטע מאד חזק רגשית וחשוב שנהיה קשובים לשמוע מה התלמידים מרגישים ומה הם בוחרים לשתף.
בין היתר יתכן ויעלו התייחסויות אל:

•  תחושת חוסר האונים של הילד. רבים בוודאי יחושו הזדהות ויתהו מה יעלה בגורלו?
•  כעס על עולם המבוגרים האטום והעדר הסיוע
•  הפערים בין היכולות שלנו והמציאות המוצגת בסרט – גם הפער הטכנולוגי משנת 1987 לימינו וגם הפער בין מדינת עולם שלישי ומדינה מפותחת כשלנו. יש לומר שגם ב87' אירוע מסוג זה לא יכול להתקיים במדינה קטנה ומפותחת כשלנו וזו נקודה מרגיעה מחד ומאידך ניתן לשוחח דרכה על פרספקטיבה שלנו ביחס למציאות המתקיימת בעולם גם כיום. 
  
  נקודה למחשבה שכדאי להעלות:
•  מה מייצר אושר, משפחתיות, שמחה – האם אנחנו מאושרים יותר ממשפחה דלה כל כך בהודו.
  
  

📖 הרחבה- צידה לדרך

"הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת
              כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם"

(ישעיהו, פרק נח, פסוק ז)

מפגש שני

לפני הצפייה אנחנו ממליצים לתת הנחייה לעיבוד אישי ביומן – רשמו / איירו בצורה אבסטרקטית את התחושות שעוברות על סארו. חשבו על צורת הקווים (רכים/חדים) על התנועה שלה (פנימה/החוצה) על עובי הקו, עוצמתו על הדף (קווים חזקים וחלשים). 

🎥 צפייה בסרט

00:19:40  עד 00:46:43

החלק הזה מתאר את עלילות סארו עד שנלקח לאימוץ. הוא חשוב במובן האוניברסלי. צפייה במראות, באורחות חיים במדינת עולם שלישי. הבנה שמרבית אוכלוסיית העולם לא זוכה לרווחה לה אנו זוכים.  והתבוננות בחיי ילדים שנאלצים לשרוד. אם בחרתם להציג את הקטע הזה מידע חשוב שניתן בסוף הסרט וכדאי להוסיף כאן – מעל  80 אלף ילדים אובדים בהודו מידי שנה. זה נתון מהמם שנותן נפח אחר לסיפור שזה עתה ראינו.

עיבוד אישי ביומן

בחלק זה ניתן זמן לכתיבה אישית ביומן

💬דיון קבוצתי

בחלק זה של הסרט עלולות לעלות תחושות קשות מלבד הזדהות, חיבה והתפעלות מכושר ההישרדות של סארו בן החמש. הן מאמתות את הצופה המערבי עם מציאות חיים לא מוכרת.

חלק גדול מהנושאים שפורטו במפגש הקודם יכולים לעלות גם מצפייה בקטע הזה ולכן אנחנו מציעים להרחיב בתחומים שלא עלו.

נושא נוסף לשיחה – המעבר ממשפחה למשפחה:

• מה יוצר 'משפחה'?
• הקטע מסתיים בהצגת אמא ואבא חדשים לסארו.
• האם ההכרות הזו צרמה לכם? האם אפשר 'להחליף' הורים?
• האם סארו ישכח את אמו ואחיו? אם כן כיצד? אם לא איך הוא יכול להתמודד עם הזיכרון?
• כיצד סארו יתאקלם במשפחתו החדשה?
• נסו לתאר מה יקרה מנקודת מבט של סארו ושל הוריו המאמצים?

תנו עצות להורים המאמצים ולסארו – מה יכול לסייע להם להפוך למשפחה?

ההתמקדות שאנו מציעים בנושא המשפחה יאפשר לגשר על הקפיצה שעושה הסרט מסארו בן החמש לסארו בן ה25 במעבר חד ללא השלמת תהליך ההתאקלמות ושכחת הבית בו נולד.

📖 הרחבה- צידה לדרך

שירו של סטטיק ילד מאומץ הוא שיר מאד אישי המתאר את הקושי הזהותי של הכותב כילד מאומץ.

ילד מאומץ / סטטיק – מילים

מפגש שלישי

בערך שנתיים אחרי האימוץ של סארו מאמצים ההורים גם את מנטוש, זה מידע שחשוב להעביר לילדים. שמו יוזכר אבל לא בחרנו להביא קטעים שעוסקים בהתאקלמות הקשה שלו מתוך עבר כנראה קשה (גם הסרט בחר להשאיר את מערכות היחסים ואת הדמות הזו לא מטופלת)

הנחיה לצפייה – שימו לב אילו דברים סארו זוכר.

** למורה – משהו על מבע קולנועי. הבמאי בוחר להניח שאלות של זהות סביב תרבות של אוכל.

הממתק ההודי שסארו זוכר כילד הוא הטריגר לשטף הזיכרונות שלו.
העיסוק בשאלה האם סארו הודי או אוסטרלי מוצגת דרך אכילת הנאן (לחם הודי). האם סארו יאכל עם מזלג או ישתמש כמו ההודים בנאן ככף.

🎥 צפייה בסרט

00:56:59 – 01:03:00 בחלק הזה סארו מתחיל להיזכר בילדותו בהודו
01:16:27 – 01:24:43 סארו מנסה למצוא את בית ילדותו בצורה אובססיבית, הוא משחזר את הדרך הביתה והוזה את אחיו גודו בכל מקום.
שמנה לב בדקה 01:23:00 מתקיימת שיחה בין סארו ללוסי זוגתו במצב אינטימי.

עיבוד אישי ביומן

אנחנו מציעים מיד אחרי העיבוד האישי לבקש מכל תלמיד לכתוב מילה אחת שעולה בדעתו בעקבות הצפייה. בסבב מהיר יגידו כל התלמידים בזה אחר זה את המילים שעלו.

💬דיון קבוצתי

החלק הזה עוסק בחיפוש זהות. סארו נקרע בין האדם שהוא גדל להאמין שהוא לבין הזיכרונות המציפים אותו. האם הוא יכול להתכחש למקום ממנו בא? כך מתחיל הקטע "אני מאומץ אני לא באמת הודי.."  

שאלות לדיון:

• מה מקומו של הסיפור שמתעורר בו בעולמו הבוגר? האם הוא מחויב לאמו הביולוגית?
• מה חשיבותו של קשר דם? מה יוצר מחויבות?
• מה הופך בית לבית?
• מתוך המצוקה הזו סארו מתנתק מהעולם אותו הוא מכיר מתעלם מהוריו ויוצא למסע החיפוש הזה לבד.

📖 הרחבה- צידה לדרך

מובאים שני שירים של גדולות משוררות ישראל, זלדה ולאה גולדברג.

שירה של זלדה עוסק בחוטים הנמשכים בחיינו מעברנו ובשאלות הגדולות האם העבר הוא בלתי הפיך בהשפעתו? עד כמה הוא משפיע על ההווה ועתיד חיינו.

שירה של לאה גולדברג עוסק במתח המתקיים כשלאדם שני מולדות. תחושה המלווה עולים חדשים רבים ובוודאי גם מהגרים רבים בעולם. מה עושה מקום למולדת? איפה נמצאים השורשים?   

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב מוּזָר…/ זלדה

אורן/ לאה גולדברג

מפגש רביעי

🎥 צפייה בסרט

01:30:26 – סוף הסרט

החלק הזה ארוך, הוא מדבר בעד עצמו ולא יוותר זמן לדיון. בכל זאת חשוב לתת מקום לעיבוד אישי ביומנים ולשיתוף קצר של התלמידים בתחושותיהם. 

עיבוד אישי ביומן

בחלק זה ניתן זמן לכתיבה אישית ביומן

💬דיון קבוצתי

אנחנו ממליצים לסגור מעגל גם אם במפגש הבא דרך הפן הטכנולוגי דווקא:

אם במפגש הראשון דובר על פערים משנות ה80-90 של המאה הקודמת לימינו, ועל פערי העולם המפותח ומדינות עולם שלישי. כדאי לדון בהתפתחות הטכנולוגית היומיומית ולתהות מה הרווחים ומה המחירים שאנו משלמים על התפתחות מואצת שכזו.

סארו הצליח למצוא את הבית בעזרת טכנולוגית google earth בעודו יושב בביתו שבטסמניה. אבל הטכנולוגיה שמאפשרת את החיפוש הזה היא גם הטכנולוגיה שפוגעת בפרטיות שלנו משום שהכל מצולם.

• האם התלמידים מודעים לכך שכמעט בכל רגע במרחב ציבורי הם מצולמים?
• האם ברור להם שכשהם שוהים ליד מכשיר טלפון נייד הם מוקלטים?
• מה המשמעות שכל מה שעולה על המחשב או הפלאפון שלהם נגיש בקלות ובעצם המרחב הפרטי כמעט אבד?