מפגש זה מתחבר ליום זכויות האדם.
הסרט'The Help' יצא לאקרנים בקיץ 2011 (מתורגם בעברית ל'העזרה' במקום ל'העוזרות'/ 'המשרתות'), מתאר את ג'קסון, עיר הבירה של מדינת מיסיסיפי, בתחילת שנות השישים. הסרט מבוסס על רומן הביכורים של קתרין סטוקט, שיצא בשנת 2009, היה לרב מכר וכיכב ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 103 שבועות.
'העזרה' מציג מבט נשי על תקופת המאבק שהוביל מרטין לותר קינג לשיווין זכויות ונגד הגזענות כלפי אפרו- אמריקאים בארצות הברית של שנות השישים, תוך בחינת יחסן של הגברות הלבנות אל המשרתות האפרו-אמרקיאיות שלהן, הקרויות 'The help'. הסופרת ילידת ג'קסון מיסיסיפי (1967) כותבת את ילדותה ומציגה את היחס המורכב של הגברות אל המשרתות/האומנות כמי שגדלו על ידן והפכו להיות הגברות שלהן.
הבחירה לעסוק בפרטים בעלי פוטנציאל להזדהות, בחיים שגרתיים וסיטואציית מתוך הבית בכדי להציג תקופה היסטורית, משקפת מגמה מובילה במחקר ובהוראת ההיסטוריה. במאי הסרט בחר להקדיש מחשבה רבה לשחזור מראה התקופה, מבחינת לבוש, תסרוקות, עיצוב הבתים והמוסיקה, מה שמוסיף לאווירה הנעימה והחייכנית של הסרט, אך מכוון גם לתוכן של הקהילות השונות מתוך בחירת הלבוש ועיצוב הבתים.
יוג'ינה פליין, המכונה סקיטר, חוזרת הביתה אל ג'קסון מיסיסיפי לאחר ארבע שנות היעדרות בקולג' ופוגשת את חברות ילדותה שנישאו והפכו לאימהות. חברותיה, בנות המעמד הגבוה, מנהלות משקי בית לתפארת באמצעות ניהול משרתות אפרו-אמריקאיות ביד רמה. היא מחפשת את המשרתת / אומנת שגידלה אותה בבית הוריה והייתה דמות משמעותית בחייה ואינה מוצאת והדבר מסב לה צער רב. כנראה שמתוך רגישותה הרבה, היחס המכבד אותו ראתה בבית והפתיחות המחשבתית אותה ספגה בקולג', יחסן המשפיל של חברותיה אל המשרתות שלהן מעורר אצל סקיטר התנגדות עזה. כחלק ממאמציה להתקדם כעיתונאית וסופרת פונה סקיטר אל איבליין המשרתת של חברתה ומבקשת ממנה לספר לה על החיים מנקודת מבטן של המשרתות.
בתחילה איבילין נרתעת ומפחדת שכן על פי חוקי הגזע במיסיסיפי אסור להן להתרועע זו עם זו כלל, אך במשך הזמן נוספות משרתות נוספות למיזם ובסופו של דבר הן מוציאות, תחת שם מחבר 'אנונימי' ותוך טשטוש הפרטים האישים, ספר ובו סיפורי המשרתות. הספר מייצר תחושת גאווה וזקיפות קומה בקהילה האפרו-אמריקאית ומציב מראה מביכה למעסיקות הלבנות, נשות המעמד הגבוה.
00:07:40 – 00:17:48
00:26:00 – 00:38:00
בקטעים אלו ניתן לראות את היחס של הנשים הלבנות הצעירות אל המשרתות שחלקן גידלו אותן.
מומלץ להציע לתלמידים לכתוב בכתיבת רצף
חשוב ביותר לא להשאיר את השיחה בשנות ה60 בארה"ב ולעסוק במקבילות בנות ימינו בארץ ובעולם.
מצורף סיפור מתוך 'שיח ושיג' של הרב יונתן זקס, הקטע מתוך פרשת וישב.
שימו לב שבקטע פועלה של האישה מתואר מתוך כך שהייתה יהודייה דתית אך ההסבר הוא משום ש"במסורת היהודית חסד הוא מונח שנגזר מההבנה שבני האדם נולדו בצלם אלוהים". חשוב לשוחח עם התלמידים על התרבות והמסורת היהודית המקדשות חסד, וראית האחר והחלש, שחוזרת ומדגישה 'אל תתעלם'! ומכאן שלאו דווקא היותה דתית גרם לה לפעול מתוך "אדיבות כלפי אזרחים אחרים ובכלל זה זרים" אלא היותה חלק מסורת והתרבות היהודית.
00:57:29 – 01:00:00 תסתכלו לפני יש שם חצי דקה בעייתית
01:07:16 – 01:13:33
01:28:00 – 01:33:43
01:19:53 – 01:24:30
02:09:09 – הסוף 02:18:00
בחלק זה ניתן זמן לכתיבה אישית ביומן
אפשר להניח שיעלו מהתלמידים תחושות של שמחה על האופן שבו הנשים המשרתות 'החזירו' לנשים הלבנות. כדאי לתעל את תחושות האמפתיה לשאלות הקשות על מעמדות בחרה גם בימינו.
• האם אנחנו מאפשרים אפליה? האם מי מהילדים הרגיש פעם מופלה? על איזה בסיס?
• מה בין אפליה לגזענות?
• בסיפורים שהמשרתות מעלות יש גם סיפור של דאגה אמיתית, של מעסיק שראה במשרתת, עוזרת – אישה בעלת צרכים ורגשות וסייע לה. אחד הדברים הקשים שקורים בחברה קפיטליסטית הוא מעמד 'האנשים השקופים' אנשים שאינם מופלים אפילו אלא פשוט לא נראים על ידינו. האם התלמידים שלנו אומרים בוקר טוב לשומר, לנהג האוטובוס, למחלק העיתונים למנקה הרחוב? מדוע לא??
• אפשר גם לחזור לשאלת החוק, סקיטר עברה על החוק כשהתרועעה עם המשרתות בוודאי כשפעלה יחד איתן? האם ישנם מקרים בהם מותר לעבור על החוק? מהם גבולות החוק?
בחרנו להעניק לילדים את השירו של קובי אוז, בתוך נייר עיתון. השיר כאילו מצחיק ומבולבל, אבל הוא עוסק בפערים הגדולים בחברה ובמציאות מקבילה שמתקיימת גם כאן בארץ בין חברות שונות. בתוך נייר עיתון
בתוך נייר עיתון- מילים
מילים: קובי אוז לחן: מרוקאי עממי