קריאת כיוון:

רקע

הסיפור של פרופסור יורם יובל על הכשת נחש מלמד אותנו מושג הנקרא 'אי שימוש נלמד'- תופעה המתרחשת אחרי מאורעות קשים (כמו הכשת נחש במקרה הזה) אך ניתן להשליכו לחיינו בכלל.

נבחן מקרים בחיינו שיש לנו אי שימוש נלמד ונחשוב מה ניתן לעשות בנוגע לכך.

פעילות טרום קריאה

נזמין את התלמידים לכתוב על גבי דף –

• מקרה רע שקרה להם מכל סוג שעולה בדעתם.
• התגובה המידית שהייתה להם בעקבות מה שקרה.
• תוצאה כלשהי בהווה (אם ישנה) בעקבות המקרה.

סיפור קצר 

שם הסיפור/ שם המחבר

(מומלץ לקרוא את הסיפור בשני חלקים לפי המוצג להלן):

• אין רגע דל: בשבוע שעבר הכיש אותי נחש צפע. כן, ברצינות, צפע (…) להמשך קריאה

נעצור אחרי המשפט הבא:  מספיקים רק כמה ימים של אי-שימוש כפוי או נלמד כדי שהמפות האלה ישתנו, גם אצל מבוגרים, וגם כשלא קיימת מגבלה אמיתית על התנועה.

• נעצור כאן ונזמין את התלמידים להציע פתרונות לבעיה שתיאר פרופ' יובל- "אי שימוש נלמד". לאחר מכן נחזור ונקרא את המשך הסיפור.

…מי שלימד את עצמו לא להשתמש בגפה שלו, יהיה לו קשה מאוד ללמוד להשתמש בה מחדש. (…)

אפשר לקרוא לזה התקרנפות, אבל אפשר גם לקרוא לזה "אי-שימוש נלמד". ואת כל זה למדתי מנחש צפע.

(דברים שלמדתי מנחש הצפע/ פרופ' יורם יובל)

פעילות בעקבות הקריאה:

• נזמין את התלמידים להתבונן על הכרטיסיות שלהם ולנתח את תוצאות המקרה שקרה להם- האם היה שם "אי שימוש נלמד" או לא.

• ניתן להזמין תלמיד או תלמידה שבסיפורם היה "אי שימוש נלמד", לשתף במקרה שלהם וננסה כקבוצה להציע תוצאה חדשה לסיפור, ברוח דבריו של פרופ' יובל.